זאב וילהלם הרצברג
 | |
| לידה |
30 בנובמבר 1827 שצ'צ'ין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
21 באפריל 1897 (בגיל 69) בריסל, בלגיה |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה |
| שפות היצירה |
גרמנית, לטינית, אנגלית, עברית |
  | |
ד"ר זאב וילהלם הֶרצבֶּרג (בעברית לעיתים בנימין זאב הרצברג; בגרמנית: Wilhelm Herzberg; 30 בנובמבר 1827, שטטין, פרוסיה המערבית – 21 באפריל 1897, בריסל) היה סופר ומחנך יהודי פרוסי יליד שטטין, ממייסדי בית היתומים העברי הראשון בירושלים ובית הספרים "מדרש אברבנאל וגנזי יוסף" (לימים הספרייה הלאומית).
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]וילהלם בן ראובן הרצברג נולד בעיר שטֶטִין (Stettin) שבפרוסיה המערבית, (כיום שצ'צ'ין, בפולין) למשפחה יהודית מתבוללת. קיבל חינוך גרמני וכן חינוך יהודי מועט. למד באוניברסיטאות בגרמניה וצרפת, ועבר השתלמות בשפה וספרות האנגלית. בשנת 1850 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת האלה-ויטנברג (כותרת הדיסרטציה: Quid Gregorius VII intenderit atque ef fecerit in restituenda ecclesia praecipue Germanica).[1]
עם תום לימודיו התקבל הרצברג לתקופת ניסיון כמורה בגימנסיה בשטטין, אולם כעבור שנה, למרות ההמלצה שקיבל ממנהל הגימנסיה, סירב שר החינוך הפרוסי לאשר לו משרה קבועה, בשל היותו יהודי. הרצברג נמנע מלהמיר את דתו (בניגוד לחלק מאחיו), והתפרנס כמורה פרטי בביתו של אחד מעשירי המבורג ומכתיבה בעיתונים. במשך מספר שנים התגורר בבתי שלושת אחיו הסוחרים בברלין, סנקט פטרבורג ולונדון.
בשנת 1868 פרסם הרצברג בהמבורג את ספרו כתבי-משפחה עבריים: מכתביו של מיסיונר (Jüdische Familienpapiere: Briefe eines Missionairs) הוציא הרצברג בשנת תחת שם העט גוסטאב מיינהרדט (Gustav Meinhardt). בספרו הביע ביקורת על יסודות הנצרות אל מול העליונות המוסרית של היהדות, וציין כי הפתרון האפשרי עבור היהודים נמצא בהחייאת ארץ ישראל יהודית בתוך אדמת צרפת. בהמשך תמך הרצברג ברעיון הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. הספר זכה לתפוצה והתרשמות רבה בקרב הקהילה היהודית. הוא זכה למהדורות רבות, תורגם לאנגלית בניו יורק וחלקים ממנו תורגמו לעברית על ידי פרץ סמולנסקין בירחון "השחר". בעקבות קריאת הספר החלה נהידה רות לצרוס להתכתב עם הרצברג.
בשנת 1876 עלה הרצברג לארץ ישראל, ובשנת 1877 (תרל"ז) התמנה למנהל בית הספר החקלאי מקוה ישראל ביפו במקום יצחק שמאש מבגדאד. כעבור שנתיים, בשנת 1879, עזב משרה זו והשתקע בירושלים, שם שקד בלימוד השפה העברית, ותרגם לגרמנית, יחד עם יחיאל מיכל פינס, את "אהבת ציון" לאברהם מאפו.
בשנת תרל"ט התמנה למנהל בית היתומים העברי הראשון (או בית היתומים האשכנזי של הרצברג) שנוסד על ידי הוועד הפרנקפורטי; חרדים שהתנגדו למוסד המלמד ילדים גם לימודי חול הקימו בית יתומים נוסף – בית היתומים דיסקין.
בתרמ"ז איחד הרצברג את בית היתומים עם בית הספר למל, עסק בעניינים ציבוריים ותמך בנושא התחייה והתקומה במטרה להפעיל כוחות שיסייעו ליישוב. בט"ז בסיוון ה'תרמ"ח (26 במאי 1888) כינס הרצברג בביתו תשע מהדמויות המובילות את התחייה הלאומית בירושלים: אליעזר בן-יהודה, חיים הירשנזון, דוד ילין, אפרים כהן, א. מ. לוּנְץ, עוזר דב ליפשיץ, יוסף מיוחס, ישראל דב פרומקין ושמעון שטרן. יחד הם ייסדו את הלשכה הירושלמית של בני ברית – שהייתה הלשכה הראשונה בארץ ישראל, והארגון הראשון בארץ שניהל את ישיבותיו בעברית. הרצברג שימש כנשיא הארגון בשנים תרמ"ח–תרמ"ט. מרבית פעילות הארגון התמקדה ביסוד שיעורי ערב ובהקמת בית הספרים הכללי "מדרש אברבנאל וגנזי יוסף" (לימים הספרייה הלאומית של ישראל). את הקמת בית הספרים יזמו בשנת 1892 חברי בני ברית: הרצברג, כהן, הירשנזון, לונץ, ילין וזאב יעבץ בשיתוף עם יוסף חזנוביץ (גנזי יוסף), שהיה אספן וביבליופיל ידוע.
בשנת תרנ"א אולץ הרצברג לעבור לבריסל בשל המצב בארץ, שם המשיך בעבודתו הספרותית.
בשנת תרנ"ה נבחר לייצג בוועידת בני ברית בארצות הברית את לשכות בני ברית שבארץ ישראל והארצות השכנות, אולם בשל מחלה נאלץ לשוב לאחר זמן קצר לבריסל. הרצברג נפטר בי"ט בניסן תרנ"ז, חודשים ספורים לאחר שספרו תורגם לעברית.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבי משפחה עבריים / מתורגמים לעברית על ידי יחיאל מיכל פינס ור' בנימין, ירושלים: לשכת הגליל הגדולה מספר י"ד לאגודת חורין בני ברית בא"י: ולשכת ירושלים בירושלם, תר"ץ.
- Jüdische Familienpapiere: Briefe eines Missionairs / herausgegeben von Gustav Meinhard, Hamburg: Otto Meissner, 1868.
- Jewish family papers: or Letters of a missionary / Tr. from the German of Dr. Wilhelm Herzberg ["Gustav Meinhardt"], by the Rev. Dr. Frederic de Sola Mendes, New York: American Jewish Publication Society, 1875.
- W. Herzberg, Irrgänge der Seele: Erzählungen, Trier: Sigmund Mayer, 1891. (סיפורים עם מוטיבים יהודיים)
- W. Herzberg, Der freie Wille: Novelle, Leipzig: Leiner, 1875. (נובלה בנושא יהדות)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליעזר רפאל מלאכי, 'בנימין זאב הרצברג וספרו "כתבי משפחה עברית"', התורן, י, ג (תרפ"ג–תרפ"ד), עמ' 7–16 (נדפס שוב בתוך: אלחנן ריינר, חגי בן-שמאי (עורכים), מנגד תראה: אסופה ממאמרי א.ר. מלאכי בענייני ארץ-ישראל, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"א, עמ' 501–510).
- Reuven Michael, 'Dr. Wilhelm Herzberg (1827-1897): eine lückenhafte Biographie,' Bulletin des Leo Baeck Instituts 65 (1983), 53-86. (בגרמנית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת הפרסומים של זאב וילהלם הרצברג, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר זאב (וילהלם) הרצברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 300
- זאב הרצברג, בתוך: ספר מאה שנה: אנשי מופת וחלוצים ראשונים בארץ ישראל במשך מאה שנה ומעלה (ספרית שלשלת הזהב) / סודר ונערך בידי יצחק טריואקס, אליעזר שטינמן; השתתף בלקט חומר יעקב יערי-פולסקין, תל אביב – בני ברק: יצחק טריואזקס), תרצ"ח 1938, עמ' 229–238, באתר היברובוקס
- וילהלם הרצברג, באתר הסוכנות היהודית
- כתבי זאב וילהלם הרצברג בפרויקט בן-יהודה
- יחיאל מיכל פינס, ציון לנפש מצוינת, הצפירה, 21 במאי 1897 (נקרולוג)
- יהודה ליב גמזו, עוד על מות הערצבערג, הצפירה, 14 ביוני 1897
- ג"ם אמבאש, מלואים להספדו של חכם, הצפירה, 15 ביולי 1897
- ד"ר וילהלם הרצברג (ליום מלאות מאה שנה להולדו), דואר היום, 16 בפברואר 1927
וילהלם הרצברג (1827-1897), דף שער בספרייה הלאומית
מפרי עטו:
- הרצון החָפשי: סיפור (תרגום מגרמנית), חבצלת, 7 בינואר 1876, המשך, המשך, המשך, המשך, המשך, המשך, המשך, המשך, המשך, המשך
- הספר Jewish family papers; or Letters of a missionary, באתר Electronic library (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Arbeiten aus der Universitäts- und Landesbibliothek Sachsen-Anhalt in Halle a.d. Saale, vol. 3, p. 416. (בגרמנית)