לדלג לתוכן

ז'קלין בוז'ו-גרנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'קלין בוז'ו-גרנייה
Jacqueline Beaujeu-Garnier
לידה 1 במאי 1917
Aiguilhe, מחוז לואר עילי (צר'), צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באפריל 1995 (בגיל 77)
פריז, צרפת[1] עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jacqueline Marthe Garnier
ענף מדעי גאוגרפיה עירונית, גאוגרפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
בן או בת זוג Jean Beaujeu (19411995) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'קלין בוז'ו-גרנייה (Jacqueline Beaujeu-Garnier; ‏11 במאי 1917 – 28 באפריל 1995) הייתה גאוגרפית צרפתייה. מ-1960 ועד לפרישתה לגמלאות ב-1985 פעלה כפרופסור בסגל המכון לגאוגרפיה (צר') של אוניברסיטת סורבון,[2] ומ-1983 ועד מותה ב-1995 כיהנה כנשיאת החברה הגאוגרפית הצרפתית.

קורות חייה ופועלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בעיירה Aiguilhe במחוז לואר עילי (צר') שבחבל אוברן-רון-אלפ. בסוף שנות ה-30 למדה אצל הגאוגרף אנדרה שולי (צר') במכון לגאוגרפיה של אוניברסיטת סורבון בפריז והמשיכה שם כעוזרת הוראה. ב-1947 הייתה האישה הראשונה בצרפת שקיבלה תואר דוקטור בגאוגרפיה.[3] ב-1948, אחרי תקופה קצרה של הוראה באוניברסיטת פואטייה, מונתה לפרופסור באוניברסיטת ליל (צר'), וב-1960 חזרה לסורבון שם לימדה עד צאתה לגמלאות ב-1985. בצד ההוראה עסקה במחקר במסגרת המרכז הלאומי למחקר מדעי (SNRS) והמכון לתכנון עירוני של פריז.

דרכהּ בתחום הגאוגרפיה הקבילה לדרכם של גאוגרפים אחרים בני דורהּ. דרך זו אופיינה במעבר של מוקדי העניין ונושאי המחקר מגאוגרפיה פיזית[4] וגאוגרפיה רגיונלית,[5] למחקרי הגאוגרפיה האנושית, תחילה בתחום הדמוגרפי ובהמשך בנושאי גאוגרפיה עירונית שבהם התמקדה. נחשבה לחלוצה ביישום גישות גאוגרפיות בתכנון רגיונלי ועירוני, והעדיפה את המונח "גאוגרפיה ישׂימה" (Géographie Applicable) על פני "יישומית". בד בבד עם עיסוקיה בהוראה ובמחקר הייתה מעורבת בהפקת כתבי עת מובילים בגאוגרפיה. שימשה כעורכת הראשית של L'Information géographique (שבעבודת המערכת שלו השתתפה עוד בתקופת לימודיה), Annales de Geographie ו- Cahiers du Centre de Recherches et d'Etudes sur Paris et l'Ile de France.

בוז'ו-גרנייה הייתה האישה הראשונה שכיהנה כנשיאת החברה הגאוגרפית הצרפתית.[6] במהלך עבודתה זכתה לאותות הוקרה לרוב, בהם מדליית כסף מטעם החברה הגאוגרפית הצרפתית, מדליית איגוד הגאוגרפים האמריקאים (אנ'), מדליית החברה הגאוגרפית האמריקאית, מדליית המחקר של החברה הגאוגרפית המלכותית של סקוטלנד, מדליה מטעם עיריית פריז (צר').[7] בין היתר הייתה כלת פרס prix Broquette-Gonin לספרות 1966 על חיבורהּ מ-1965 "שלושה מיליארד בני אדם".[8] ב-1993 העניקה לה האקדמיה הצרפתית פרס על ספרהּ "צירוף מקרים או גזֵרה משמיים? גאוגרפיה של פריז".[9] ב-1973 הוענקה לה דרגת מפקד בלגיון הכבוד, וכן דרגת "הצלב הגדול", הגבוהה ביותר במסדר ההצטיינות הצרפתי (צר').[10] בוז'ו-גרנייה הייתה חברת כבוד בחברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית וכלת פרס כבוד של האיגוד הבין-לאומי לגאוגרפיה ב-1988.

בוז'ו-גרנייה נפטרה בביתה ברובע ה-14 של פריז[1] אחרי מחלה קשה. בעלה ב-57 השנים שקדמו, ההיסטוריון והלטיניסט ז'אן בוז'ו (צר'), הלך לעולמו חודשים ספורים אחריה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Hugh Clout (2009), "Jacqueline Beaujeu-Garnier (1917–1995)", in: H. Lorimer, W. Hayden, C. Withers (eds.), Geographers: Biobibliographical Studies 28, Continuum International Publishing Group, pp. 131–146. ISBN 978-0-8264-3752-5.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'קלין בוז'ו-גרנייה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 כך על פי נתוני מרשם התושבים של צרפת, ולא באלקנטרילה (Alcantarilla) שבספרד כרשום בוויקינתונים
  2. ^ עד 1970 "אוניברסיטת פריז" ומאז נקראת "אוניברסיטת פריז I: פנתאון-סורבון" (צר')
  3. ^ הבאה אחריה, ב-1948, הייתה Germaine Verner-Veyret מהמכון לגאוגרפיה אלפינית (Institut de géographie alpine) באוניברסיטת גרנובל
  4. ^ מחקריה הראשונים היו בתחום הגאומורפולוגיה
  5. ^ ניהלה את מערכת Atlas du Nord‏ (1961) ואת זו של אטלס העיר פריז וחבל פריז (1967) והייתה מעורבת בהפקת אטלסים אזוריים של חבלי צרפת השונים
  6. ^ על ז'קלין בוז'ו-גרנייה מתוך Le Dictionnaire universel des créatrices
  7. ^ בדרגת Grande Médaille de Vermeil
  8. ^ Trois milliards d'hommes
  9. ^ Paris: hasard ou prédestination ? une Geographic de Paris, Association pour la publication d’une histoire de Paris 1993
  10. ^ In memoriam, Jacqueline Beaujeu-Garnier