ז'יכלין
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: עמוס, תרגמת.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: עמוס, תרגמת. | |
| |||
 | |||
| מדינה |
 פולין | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |
 לודז' | ||
| מחוז | קוטנו | ||
| שטח | 8.69 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 7,815 (31 במרץ 2021) | ||
| קואורדינטות | 52°14′N 19°37′E / 52.233°N 19.617°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
| http://www.gminazychlin.pl | |||
ז'יכלין (בפולנית: Żychlin, ביידיש: זשיכלין, בגרמנית: Zichlin) היא עיירה במחוז קוטנו שבפרובינציית לודז' בפולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. ב-2015 מנתה אוכלוסיית היישוב הייתה 8474 תושבים. ז'יכלין הוא גם שם הקומונה (גמינה) העירונית-כפרית שמושבה הוא ז'יכלין. מפעלי התעשייה האלקטרומכנית מילאו בשנות ה-1920 ובשנות ה-1950 תפקיד חשוב בהתפתחות היישוב, כמו כן פועלים בו בתי חרושת בתחום תעשיית המזון.
עמדה גאוגרפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'יכלין שוכנת במישור מזוביה המרכזית, על גדת נחל סלודוויה, בחבל ההיסטורי לנצ'יצה. (Łęczyca)
הסמל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסמל העיירה העתיק ידוע מ-1535.הסמל מתאר טירה בעלת שלושה מגדלים.
תולדות היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימי הביניים והתקופה המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'יכלין מוזכרת לראשונה ככפר בראשית המאה ה-14, לפני שנת 1309. ב-1331 נכבשה על ידי האבירים הטווטונים, אולם כעבור זמן קצר סופחה בחזרה לממלכת פולין. בשנת 1397 הוענקו לה זכויות עיר. עד למאה ה-19 היא הייתה בבעלות פרטית: במאה ה-14 השתייכה בהתחלה לשופט בשם חוואלה מן העיר לנצ'יצה, לקלמנס מצנצ'יצה, לקנצלר המלך, אלברטוס, אחר כך למשפחת האצילים לוביץ' ולאחר מכן למשפחת ז'יכלינסקי. אחרי 1744 הייתה בבעלותו של יוזף אנטוני סולוהוב.[1] בשלהי ימי הביניים מדי פעם התכנס ביישוב בית הדין העירוני של לנצ'יצה. [2] באותה תקופה השתייכה ז'יכלין למחוז אורלוב מפרובינציית לצ'יצה של החבל פולין גדול. מ-1419 ידוע שבראש העיירה פעלה מועצה. ב-1542 העניק המלך זיגמונט הראשון לעיר פריבילגיות מסחריות ראשונות. במחצית השנייה של המאה ה-16 חיו בה 150 צמיתים, פעלו 20 בתי מלאכה שונים, 7 מסבאות לבירה ובית ספר קטן. רוב התושבים הועסקו בחקלאות אולם במהרה הוכה היישוב על ידי דליקה הרסנית. גם בימי מלחמת פולין-שוודיה השנייה ב-1657-1655 ניזוקה העיירה במידה רבה. ב-1714 התמודדה גם עם מגפת דבר. שיקומה היה איטי, על אף זכייתה מחדש בזכויות עיר.ב-1790 חיו בה 350 תושבים ב-68 בתים. ב-1774 נפתח בה בית ספר פרטי. ב-1793במסגרת חלוקתה השנייה של פולין סופחה ז'יכלין לממלכת פרוסיה, אולם ב-1807 עברה בחסות נפוליאון לדוכסות ורשה הפולנית. ב-1815 הייתה לחלק מפולין הקונגרסאית במסרת האימפריה הרוסית. על אף הקשיים הרבים, לרבות מגפת כולרה ב-1852 במאה ה-19 צמחה העיירה מבחינה דמוגרפית. עוד ב-1828 נפתח בית ספר עממי. ב-1862 חוברה למסילות הברזל. ב-1882 נפתחה תחנת מכבי אש. בינואר 1863 בימי המרד הפולני מינואר ז'יכלין נמצאה לזמן קצר תחת שליטת המורדים הפולנים. כעונש על כך בצו של הצאר איבדה ז'יכלין את מעמדה כעיר. בסוף המאה ה-19 התרבתה האוכלוסייה היהודית ביישוב. יהודים שהוגבלו מאוד בזכויות לגור ברוסיה הגיעו להתיישב גם בז'יכלין. ב-1890 מספר התושבים הגיע ל-4,997, מתוכם 2,201, כמעט חצי, היו יהודים. בשלבים מסוימים הפכו היהודים לרוב. באותה תקופה פעלו בעיירה 3 בתי חרושת לסוכר, כמו כן בתי חרושת לסבון, לנרות, בתי מלאכה לבורסקאות, לדודיםף כמו כן טחנת קמח מופעלת באדים.[3] בימי מלחמת העולם הראשונה בין 1914-11 בנובמבר 1918 הייתה ז'יכלין תחת כיבוש גרמני. החל מ-1918 הייתה לחלק מהרפובליקה הפולנית העצמאית. הצטיינה במיוחד תרומתו של זיגמונט אוקונייבסקי (1936-1877) שהקים במקום את המפעל האלקטרומכני Brown Bovery ב-1924 הוחזרו ליישוב זכויותיה כעיר.
ימי מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי פלישת גרמניה הנאצית לפולין בז'יכלין וכפר השכן דובז'לין קמו בתי חולים-שדה שהיו תכופות יעד להפצצות האוויריות הגרמניות. חיילים פולנים רבים נקברו בחלקות הצבאיות בבית הקברות הפרוכי בעיירה ובכפר שלשין וכמו כן בבית הקברות הצבאי דובז'לין. בערוב המלחמה חיו בז'יכלין 6000 תושבים, מתוכם 3500 יהודים, בעוד השאר היו פולנים וגרמנים. בעקבות הכיבוש ב-1939 סופחה העיירה לגרמניה, ביתר דיוק לרייכסגאו וארטלנד, במסגרת במחוז (לנדקרייס) קוטנו. ב-13 במאי 1943 שם העיר שונה רשמית לציכלין,שמה הגרמני. כבר למחרת הכיבוש הגרמני בעיירה סבלו היהודים מאלימות ורדיפות. חנויותיהם ונכסים אחרים הופקעו. אלו כמו משקים ובתים של תושבים פולנים נמסרו לגרמנים אתניים שיושבו בעיירה במסגרת מדיניות "Lebensraum" ("המרחב החיוני" עבור הגרמנים). יהודים מהיישובים הסמוכים הועברו בכוח לז'יכלין. באפריל 1940 נעצרו אקדמאים פולנים ויהודים ונשלחו למחנות ריכוז. ביוני ויולי 1940 430 ממרכז העיר פונו מבתיהם כדי למסור אותם למתיישבים גרמנים. באוגוסט 1940 גורשו מהעיר עוד 90 פולנים בעלי ובתי המלאכה שהופקעו גם כן לטובת מתיישבים גרמנים. המגורשים הפולנים הוזחקו למשך שלושה שבועות במחנה מעבר בלודז ואחר בני ה-24-15 שבהם נשלחו למחנות עבודות כפייה בגרמניה, בעוד השאר נשלחו בגנרלגוברנמן. ב-20 ביולי 1940[4] הועברו יהודי העיירה והפליטים מהכפרים שהגיעו אליה לגטו צפוף ביותר שבו רובם היו מחוסרי אמצעי מחיה, סבלו מרעב ומחלות. בסוף שנת 1941 מאות יהודים נשלחו למחנות עבודת כפייה באזור פוזנאן, מהם לא חזרו. ב-1942 הפעילו הגרמנים בהיקף רחב רציחות של יהודים באמצעות הוצאות להורג בגטו ובבית העלמין היהודי. במרץ 1942 3,200 יהודים שנשארו בערייה עברו התעללויות נוספות - מעשי אלימות ושוד והוצאות להורג רבות, ולאחר מכן נשלחו דרך תחנת הרכבת למחנה ההשמדה חלמנו (קולמהוף) שבו הומתו במקום. ב-18 בינואר 1945 נכבש היישוב על ידי הצבא הסובייטי וחזר להיקרא בפולנית - ז'יכלין. הוא הפך לחלק מהפובליקה העממית הפולנית, שבה הושכן תוך זמן קצר משטר קומוניסטי. בסוף המלחמה איבדה העיירה 40% מאוכלוסייתה, במידה רבה עקב השמדת תושביה היהודים. מז'יכלין שרדו 68 יהודים, רובם ניצולי מחנות עבודות כפייה, או כאלה בהצליחו להימלט לברית המועצות ולהסתתר.
אחרי 1945
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הזמן אוכלוסיית היישוב גדלה מחדש וההתפתחות הכלכלית שלו הגיעה להישגים משמעותיים. בדצמבר 1961 היו לו 7,880 תושבים, פעלו בו 3 בתי ספר יסודיים, 4 בתי ספר מקצועיים ובית ספר תיכון אחד. ב-1975 סופחה העיירה לפרובינציית פלוצק. הורחב המפעל למכונות חשמליות, ב-1984 הוקם מפעל לטיפול במים. ב-1995, אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי, הוקם מפעל לשוקולד בשם Union Chocolate. ב-16 ביוני 1998 האפיפיור יוחנן פאולוס השני הוכרז ליקיר העיירה. ב-1999 חלוקה מנהלית חדשה סיפחה את היישוב לפרובינציית לודז.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שינוי אוכלוסין לאורך השנים:
| שנה | מספר תושבים |
| 1790 | 350 |
| 1890 | 4997 |
| 1913 | מעל 5,000 |
| 1939 | |
| 2012 | 8,688 |
| 2019 | 8,109 |
| 2016 | 7,815 |
| 2021 | 7,572 |
| 2023 | 45,867 |
הרכב אתני ודתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1890 - מספר התושבים היה 4,997, מתוכם:
- 2,539 נוצרים רומים-קתולים
- 2,201 יהודים
- 236 נוצרים פרוטסטנטים (אוונגליים רפורמים)
- 21 נוצרים אורתודוקסים
ב-1938 - מספר התושבים היה בערך 6000, מתוכם :
- 55% פולנים
- 45% יהודים
- 5% גרמנים
הנוצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פולנים, בעבר גם מיעוט גרמני.
- רומים-קתולים
- הכנסייה הקתולית המריאוויטית - פלג קטן שנפרד מהכנסייה הרומית-קתולים - נכחב בעיירה החל מהתחלת המאה ה-20, מסונפת לפרוכיית "הסקרמנט הקדוש" בלוביץ', שלוחה של קהילת שקששווה. היה להם בית קברות בזדוני. בעיירה פעלה קפלה בראשות הכומר מריה טיטוס שדלצקי, לימים בישוף הכנסייה.
- אוונגליים-רפורמים (לותרנים)
- עדי יהוה
היהודים (יהודי ז'יכלין)
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאות 20-17
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילה היו כפופים יהודי ז'יכלין לקהילות קוטנו וגוסטינין, והחל מהמחצית השנייה של המאה ה-18 התקיימה במקום קהילה עצמאית. באישור הארכיבישוף הקתולי מגנייזנו בשנת 1780 נבנה ביישוב בית כנסת מעץ. בעיירה פעלו חסידי גור וחסידי אלכסנדר, וכן אדמו"רי חסידות זיכלין. מראשית המאה ה-20 התקיימה בעיירה פעילות ציונית, וכן פעילות של הבונד.
בין מלחמות העולם התגברה בעיירה הפעילות הציונית, לצד פעילות של אגודת ישראל. בסוף שנות ה-1930 חיו ביישוב כ-2,600 עד 2,800 יהודים,שהתפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה. בעיירה פעלו ישיבה, בית ספר דתי לבנות "בית יעקב", בית ספר של הרשת "תרבות" ובית ספר "שבסובקה" עם סגל יהודי.[5] מתוך כ-7,000 תושבים. בשלהי שנות השלושים סבלו יהודי העיירה מהתנכלויות גוברות מצד הפולנים המקומיים.
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-17 בספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו החלו בביצוע מעשי התעללות ביהודיה, תוך מעשי שוד, וחטיפת יהודים לעבודות כפייה משפילות. בהמשך, הועלה באש בית הכנסת בעיירה, והוטלו על היהודים בה תשלומי כופר. לאחר מכן, בנובמבר 1940 צוו יהודי העיירה לענוד סרט זרוע צהוב, שהוחלף בהמשך בטלאי צהוב על הזרוע ועל הגב, ולסמן את בתיהם עם שלט שבו נכתב Jude ("יהודי " בגרמנית), תוך הטלת שעות עוצר.[6].
ב-20 ביולי 1940 רוכזו יהודי העיירה בגטו[7] שהוקם בה, בן שני חלקים, "הגטו הגדול" על יד רחוב נרוטוביץ', שבו הצטופפו 1800 יהודים, וה"גטו הקטן" על יד הרחוב פביאנובקה, שאדמתו הייתה ביצתית, והיה חסר ביוב ובאר מים. עם הבאת מאות פליטים יהודים מהסביבה לגטו, והגעת מספר יושביו לכ-3,200 איש, התפתחו בו תנאי רעב ומגפות, ויהודים רבים בו נאלצו ללון תחת כיפת השמיים. מעת לעת שולחו יהודים מהגטו למחנות עבודה באזור פוזנן, מהם לא שבו, וכן בוצעו בו הוצאות פומביות להורג של יהודים שניסו להבריח מזון או שנמצאו מחוץ לגטו ללא היתר.
בסוף פברואר 1942 הוצאו להורג ראש היודנרט אלתר רוזנברג, שהיה ראש הקהילה היהודית לפני המלחמה, ויוזף אוברמן, ראש"המשטרה היהודית" בה.[8] בימים שלאחר מכן, בוצעה בגטו שבעיר אקציה אלימה, תוך רצח כ-200 יהודים בדירותיהם וברחובות הגטו, והוצאה פומבית להורג של כל חברי היודנרט והמשטרה היהודית ובני משפחותיהם. ב-3 במרץ 1942 רוכזו יהודי הגטו בכיכר השוק בעיירה, ותוך רצח המתמהמהים הועלו כולם לעגלות, בהן נלקחו לתחנת רכבת שממנה הוסעו למחנה ההשמדה חלמנו.
מאלפי יהודי ז'יכלין שרדו את השואה 68 איש. בין יוצאי ז'יכלין חבר הכנסת משה קלמר.
תעשייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מ-2009 העיר ז'יכלין הוא תת-אזור בתוך האזור הכלכלי המיוחד לודז. המפעלים החשובים בעיר כוללים:
- מפעל המכונות החשמליות EMIT - עם השקעה איטלקית
- משפעל השנאים EMIT
- חברת NARMOD לכלים תעשייתיים
- המפעל לשוקולדים UNION CHOCOLATE
- Cargill Polska - עם השקעה אמריקאית - תעשיית מזון
- Okovita -חברה פולנית-רוסית - משקאות אלכוהוליים
- Dima - השקעה דנית - מתקני מתכת
- Energa Kogeneracja Sp. הסקה מרכזית
- תעשיות מזון - מוצרים מפירות וירקות
- מפעל למארזים מעץ Węgrzynowski
החינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום פועלים בזי'כלין :
- 3 גני ילדים ממלכתיים
- 2 בתי ספר ממלכתיים, מס. 2 על שם יוחנן פאולוס השני
- שני בתי ספר תיכון: התיכון "אדם מיצקייביץ'" ובית הספר המקיף "גיבורי ספטמבר 1939"
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ז'יכלין- האתר של ה"גמינה" ז'יכלין - היסטוריה
- ז'יחלין (Żychlin), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- Slownik geograficzny Królestwa Polskiego i innych krajów słowiańskich Tom XIV p.876 Warszawa 1895
ז'יכלין ב-אתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "ז'יכלין", באתר השטעטל הווירטואלי
- "ז'יכלין", באתר JewishGen (באנגלית)
- שרון גבע, אין אפילו בית שיזכיר: בעקבות עיירה יהודית אחת שאיננה, בבלוג אל מדף ספרי ההיסטוריה.
- קטרינה קרישי, ז'יכלין, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 129–130), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Przemysław P. Romaniuk, Józef Antoni Sołłohub ב: Polish Biographical Dictionary, כרך XL, עמ' 322
- ^ M. Pawlikowski, Magic courts in the pre-partition Polish-Lithuanian Commonwealth, Strzałków 2012
- ^ אנציקלופדיית ברוקהאוס-אפרון
- ^ האנציקלופדיה של הגטאות, יד ושם
- ^ האנציקלופדיה של הגטאות, יד ושם
- ^ האנציקלופדיה של הגטאות, יד ושם
- ^ האנציקלופדיה של הגטאות, יד ושם
- ^ האנציקלופדיה של הגטאות, יד ושם
