ז'ולייט וידאל
 | |
| לידה |
13 במאי 1904  |
|---|---|
| פטירה |
13 בפברואר 1981 (בגיל 76) |
| מדינה |
צרפת |
| מקצוע |
עובדת סוציאלית, לוחמת מחתרת |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (2 בינואר 1969) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ז'ולייט וידאל |
  | |
ז'ולייט וידאל (בצרפתית: Juliette Vidal; 13 במאי 1904 – 13 בפברואר 1981) הייתה אחות צרפתייה שהצילה יהודים במלחמת העולם השנייה והוכרה כחסידת אומות העולם.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'ולייט וידאל, יחד עם מרינט גי, ניהלה מרפאה לאמהות ותינוקות בעיר סנט אטיין בצרפת. וידאל וגי היו מיודדות עם יהודים מתנועת הצופים היהודיים (E.I.) בעיר, שרבים מהם היו גם חברים במחתרת "השישית" (מצרפתית: La Sixième) ובארגון אוז"ה. בשל ידידות זו הייתה וידאל שותפה לפעילות המחתרת ולמבצעי הצלה של ילדים יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. גי ווידאל הפכו את המרפאה למרכז סיוע ואכסניה עבור פעילי המחתרות, והקימו את בית הילדים בשאמוני, בו הסתיר ארגון אוז''ה ילדים יהודים תחת שמות בדויים צרפתיים[1].
בקיץ 1942 הפעילו וידאל וגי קייטנה לילדים יהודים ונוצרים בצריף בשאמוני. כשנודע להן שרבים מהילדים היהודים איבדו את הוריהם, שנשלחו להשמדה, הסבו את הצריף בו התקיימה הקייטנה לבית ילדים והסתירו בו את הילדים היהודים. בהמשך עבר בית הילדים למבנה של בית מלון.
בבית הילדים וידאל דאגה לכל צורכי הילדים, כולל אספקת מזון ותרופות וכן תעודות מזויפות שהסתירו את זהותם היהודית, תוך חשש מהלשנה. ב-1943, בחג החנוכה, הצליחו וידאל וגי להביא לילדים נרות ומתנות לחג. ביוני 1944 הוברחו חלק מהילדים ששהו בשאמוני לספרד, ומשם עלו לארץ ישראל[1].
וידאל וגי עזרו להסתיר ולמצוא מחסה גם להוריהם של חלק מהילדים אותם הסתירו בשאמוני. כך, למשל, הן דאגו למקום מסתור באלפים להוריהן של האחיות איזבוצקי, לא רחוק מבית הילדים בו הוסתרו בנותיהן. לאחר המלחמה העידה הגדולה מבין האחיות, פלה איזבוצקי, על קבלת הפנים החמה שהיא ואחותה זכו לה בבית הילדים.[2]
דוגמה נוספת היא סיפורם של בני משפחת הרב סמי קליין. קליין, בקר פעמים רבות במרפאה של וידאל כשזו הפכה למרכז סיוע, אולם הוא נעצר ונרצח ביוני 1944 על ידי המיליציה הצרפתית. וידאל וגי דאגו לאלמנתו ולשני ילדיהם הקטנים[3].
וידאל ליוותה גם את פלה איזבוצקי ובני משפחתה, כשנמלטו ברכבת ממקום מסתור לעיר לאון. הוריה של פלה לא ידעו צרפתית כלל. באחת ממזוודותיהם היו טלית ותפילין מהם האב סירב להיפרד. וידאל מנעה את גילוי הטלית והתפילין כשהתערבה בבדיקה ביטחונית ברכבת וכך מנעה את שילוחם להשמדה. וידאל סיכנה את עצמה ועלולה הייתה להישלח להשמדה יחד עם המשפחה[2].
במהלך שהותם של מספר ילדים יהודים בבתי מסתור, וידאל וגי היו מבקרות אותם לעיתים תכופות כדי לוודא שאיש לא מפעיל עליהם לחץ להתנצר. גם בבית הילדים עצמו, וידאל וגי וידאו שהילדים שומרים על יהדותם ומקיימים מנהגים יהודיים, על אף היותן קתוליות אדוקות[2].
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתום המלחמה, וידאל וגי נסעו באוטובוס עם הילדים שהסתירו לסנט אטיין, וחיכו לראות מי מבני משפחותיהם של הילדים ניצלו מן התופת ויתאחדו עמם[3]. הן ניהלו לאחר מכן בהשגחת אוז"ה בית ילדים בסנט אטיין, בו דאגו לכ-50 ילדים[3]. חלק מהילדים ששהו בבית בשאמוני עלו לארץ ישראל, ואחרים התפזרו ברחבי העולם. רוב הילדים ששהו בבית בשאמוני שמרו על קשר עם וידאל, והיא מעולם לא ביקשה תשלום על פעילותה עבורם[2].
הכרה והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'ולייט וידאל הוכרה כחסידת אומות העולם ב-2 בינואר 1969. נערך לה טקס ביד ושם, והיא נטעה עץ בגן חסידי אומות העולם וקיבלה מדליה כאות הוקרה[4]. חלק מהיהודים שהתגוררו בבית בשאמוני ונשארו בצרפת לאחר המלחמה תרמו לבניית בית על שם וידאל וגי, בו שהו בקיץ ילדים נזקקים. הבית נקרא "הידידות היהודית-צרפתית הוותיקה"[2].