יוסף קסל
 | |
| צילום מאת הנס חיים פין מ-7 ביוני 1948 | |
| לידה |
10 בפברואר 1898 ראש פינה, ארגנטינה  |
|---|---|
| פטירה |
23 ביולי 1979 (בגיל 81) Avernes, צרפת |
| שם לידה | ז'וזף אלי קסל |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| מקום לימודים |
תיכון לואי הגדול |
| שפות היצירה |
צרפתית, רוסית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
יוסף (ז'וזף) קסל (10 בפברואר 1898 – 23 ביולי 1979) היה עיתונאי וסופר צרפתי. היה חבר האקדמיה הצרפתית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קסל נולד למשפחה יהודית בווילה קלרה באנטרה ריוס שבארגנטינה. אביו היה רופא ממוצא ליטאי. בילדותו בין השנים 1905 ל-1908 באורנבורג שברוסיה, וב-1908 היגרה משפחתו לצרפת. למד ב-lycée Masséna בניס ובתיכון לואי הגדול בפריז.
קסל השתתף כטייס במלחמת העולם הראשונה, בה זכה באות ההצטיינות. הצטרף למפקדה הצרפתית בסיביר במלחמת האזרחים ברוסיה.
ב-1923 התפרסם הרומן שלו "הערבה האדומה" וקיבל פרס על קובץ סיפוריו "הלבבות הנקיים". הוא כתב בז’ורנל דה דיבא ובעיתונים אחרים, והיה ממייסדי השבועון הצרפתי גריגואר (צר'). טייל ברחבי העולם, ולאחר ביקורו בארץ־ישראל, פרסם את "ארץ האהבה" (Terre d’Amour) ב-1927.[1][2]
היה טייס גם מלחמת העולם השנייה אז לחם במסגרת צרפת החופשית. קסל כתב מספר ספרים ורומנים, שחלקם עובדו בהמשך לקולנוע בהם יפהפיית היום (Belle de Jour; שעובד לקולנוע על ידי לואיס בוניואל ב-1967). ב-1943 הוא ואחיינו מוריס דרואון[3] תרגמו לצרפתית את שיר הפרטיזנים Chant des Partisans (צר') של המשוררת הרוסיה אנה מרלי (רו'). השיר היה להמנון הלא רשמי של צבא צרפת החופשית במלחמת העולם השנייה.[4]
קסל נבחר לאקדמיה הצרפתית ב-1962.
הוא נפטר ממפרצת ב-23 ביולי 1979 בקומונה בעמק האואז ונקבר בבית הקברות מונפרנאס בפריז. פרס יוסף קסל (צר') על שמו מוענק מדי שנה לספרים צרפתיים. הוא היה אביה של ניקול קסל.
האריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר האריה מסופר בגוף ראשון על הילדה הלבנה פטריסיה, גיבורת הספר, שגדלה בשמורת טבע ויוצרת קשרים מיוחדים עם כלל בעלי החיים ובמיוחד עם האריה שגידלה במשך מספר שנים עוד מהיותו גור זעיר, אשר מציית להוראותיה. הילדה בקיאה גם במנהגי השבטים האפריקניים שנודדים בסביבה היא מסרבת לצאת ללימודים בפנימייה למרות מאמצי הוריה, האב האחראי על השמורה ואשתו שמתגעגעת לחיים בפריס.
הספר עוסק ביחסים המורכבים בתוך המשפחה הגרעינית, ביחסים בין האדם הלבן לאדם השחור, ובין האדם לטבע. הסיפור מושך ומעניין ושפתו יפה מאוד עד שמגיע לסופו הטרגי הצפוי. על הספר זכה המחבר בפרס גונקור לספרות.
ספריו שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תרגום: ישראל פישמן, מכנו והיהודיה שלו, תל אביב: מוריה, 1930[1]
- תרגום: ח. מרין, במימי סין, תל אביב: פלס, 1950
- צבא הצללים
- צבא הצללים, הוצאת משרד הביטחון, 1954
- תרגום: יצחק לבנון, צבא הצללים, תל אביב: מערכות, 1982
- האריה
- תרגום: זאב זמירי, האריה, תל אביב: עידית, תש"ך
- תרגום: לנה קנטי, האריה, ירושלים: כתר, 1980
- תרגום: י. בן שמואל, נאוות יום, תל אביב: דן
- תרגום: איילה רהב, עוברת אורח בסן סוסי, רמת גן: כנרת זמורה ביתן, 1985
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסף קסל, ברשת החברתית Goodreads
יוסף קסל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יוסף קסל, באתר AllMovie (באנגלית)
יוסף קסל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
יוסף קסל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יוסף קסל, באתר Discogs (באנגלית)
גבי לוין, ז'וזף קסל: הסופר והעיתונאי שהקדים את זמנו זוכה להכרה מחודשת, באתר הארץ, 19 ביולי 2020- יוסף קסל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
יוסף קסל (1898-1979), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אהוד בן עזר, "מכנו והיהודייה שלו ליוסף קסל" בפרויקט בן-יהודה
- ^ מכתב זאב ז'בוטינסקי - ורשה, אל מרים כהן - תל אביב, מכון ז'בוטינסקי
- ^ צרפת: הסופר מוריס דרואון הלך לעולמו בגיל 90, באתר ynet, 14 באפריל 2009
- ^ מילות השיר "שיר הפרטיזנים הצרפתיים" והאזנה לו, באתר זמרשת