ז'ואן דה נובה
.jpg) | |
| תמונת נוף של האי | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | מצר מוזמביק |
| קואורדינטות | 17°03′16″S 42°43′30″E / 17.054444444444°S 42.725°E |
| סוג | אי נמוך |
| שטח | 4.4 קמ"ר |
| אורך | 6 קילומטר |
| רוחב | 1.6 קילומטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה | צרפת |
| אוכלוסייה | 0 |
| אזור זמן | UTC+3 |
| מגלה | ז'ואן דה נובה |
| תאריך גילוי | 1501 |
|
(למפת האוקיינוס ההודי רגילה)   ז'ואן דה נובה  | |
  | |
ז'ואן דה נובה (בצרפתית: Île Juan de Nova) הוא אי נמוך לא מיושב במצר מוזמביק בשלטון צרפת. האי הוכרז כשמורת טבע על ידי צרפת.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האי התגלה על ידי האדמירל הספרדי בשירות פורטוגל חואן דה נובה שגילה אותו בשנת 1501, ומכאן שמו. צרפת שולטת באי מאז 1897.
כריית גואנו באי החלה בתחילת המאה ה-20 ונסתיימה ב-1970. במהלך מלחמת העולם השנייה האי ננטש והמתקנים שבו הוחרבו כדי שלא יפלו בידי הגרמנים. צוללות של גרמניה הנאצית נהגו לעגון באי.
באי מסלול נחיתה שאורכו 1,300 מטרים.
גאוגרפיה ואקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו של האי הוא 6 קילומטרים ורוחבו כקילומטר. מסביב לאי ישנן שוניות אלמוגים בשטח של 40 קמ"ר. פני השטח שלו מיוערים ושטוחים.
האי, זוהה כאזור חשוב לציפורים (Important Bird Area). באי, מושבה של כ-100,000 שחפיות כהות. באי ישנה מושבה קטנה יותר בת 100 שחפיות צהובות מקור.
בני אדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב האנושי באי החל בתחילת המאה ה-20 לכריית הגואנו. במלחמת העולם השנייה האי ננטש ומתקניו שכללו האנגר, קווי רכבת ובתים הוחרבו כדי שלא יפלו לידי הגרמנים. היישוב באי ננטש ב-1970 עת הופסקה כריית הגואנו.
כיום אין באי תושבי קבע, אך ישנו חיל מצב צרפתי קטן ותחנה מטאורולוגית (המידע מהתחנה נגיש ברשת האינטרנט).
