ז'אן כהן
דוקטור ז'אן כהן ( 1910 - 1993) Jean Cohen היה עורך דין ופעיל ציוני מרכזי ביהדות רומניה, אסיר ציון [1]מנידוני משפטי הציונים ברומניה.
כהן בוגר הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בוקרשט ובעל תואר דוקטור במשפטים מאוניברסיטת רומא. היה פעיל כעורך דין בלשכת אילפוב, ברומניה ובעל חברות שונות למסחר בינלאומי בתחום הכימיה והעץ. ב-1932 נרשם לארגון renașterea (הלידה מחדש) והיה חבר בהנהגת הארגון עד 1936. מ-1936 ועד 1938 היה חבר בהנהגת המפלגה היהודית הרומנית ובהמשך מזכיר כללי שלה.
ברומניה קמה מפלגת הציונים הכלליים ביום 24 בינואר 1947 ובוועד הפועל שלה היו ז'אן כהן, דוקטור Marcu R. Cohin, לאון יצהר ומישל לייבה[2]. בשנים 1939 - 1940 היה חבר בוועד הפועל הציוני. בשנים 1945 - 1947 היה מזכיר כללי של הקונגרס היהודי העולמי - מגזר רומניה.
בתקופת שואת יהודי רומניה ושואת יהודי צפון טרנסילבניה פעל כהן להצלת יהודים וכאשר נוסד בבוקרשט הוועד לסיוע והצלה של הפליטים הוא נכלל בין מרכיביו, כולם מנהיגים ציונים. כאשר נעצרו בסיביו 74 צעירים יהודים במחנה גרמני, ארגן כהן את הימלטותם אל ארד, שם צוידו בתעודות ונשלחו הלאה, אל בוקרשט, כדי לעשות את דרכם אל ארץ ישראל. פליטים יהודים מצפון טרנסילבניה ומדינות מרכז אירופה זלגו אל רומניה בדרכים לא חוקיות וכאשר שלטונות רומניה הפילו בפח מאה פליטים כאלה והעלו אותם במרמה על רכבת, שנועדה להגיע להונגריה (משם היו משלחים אותם אל מותם), כהן, שהיה איש אמונו של אברהם לייב זיסו, נשלח לסינאיה, שם פגש את מיכאי אנטונסקו והצליח לשכנע אותו לתת הוראות להשבת הרכבת מהגבול ההונגרי. בין הניצולים ברכבת זו היה גם מנחם צבי קדרי, חתן פרס ישראל עתידי[3].
בשנת 1950 נעצר, לאחר שהצליח להסתתר מפני סוכני הבולשת שחיפשו אחריו. (רעייתו רחל (קוקה) כהן נעצרה ב - 1951 מכיוון שחיפתה עליו בעת שהתחמק ממאסר. הואשמה בריגול ובהכשלת המשטרה בתפקידה ונדונה לארבע שנות מאסר). כהן נשפט במסגרת קבוצת ה - 13 - קבוצת המנהיגים הציוניים ברומניה - ונדון למאסר עולם עם עבודת פרך באשמת ריגול. ב - 1956 זכה לחנינה בעקבות שינויים במדיניות הגוש הסובייטי לאחר מות סטלין. באותה שנה עלה עם משפחתו למדינת ישראל.
בישראל היה מנהל המחלקה ליחסי חוץ של הסוכנות היהודית ופעיל במפלגה הליברלית.[1]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Evrei din România - Breviar biobibliografic Hasefer, București, 2008 עמוד 107 (ברומנית)
- יעקב גלר, Rezistența spirituală a evreilor români în timpul Holocaustului, הוצאת HASEFER, 2004, עמודים 389 - 390 (ברומנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 שמעיה אבני, עורך, יהדות רומניה בתקומת ישראל כרך ב', תל אביב: שיר, 1993, עמ' 211
- ^ Buletinul Centrului Muzeului și Arhivei istorice a evreilor din România, עמוד 182 (ברומנית)
- ^ יעקב גלר, Rezistența spirituală a evreilor români în timpul Holocaustului, הוצאת HASEFER, 2004, עמודים 389 - 390 (ברומנית)
