ורנר קיניץ
![]() | |
גנרל ורנר קיניץ | |
לידה |
3 ביוני 1885 המבורג, האימפריה הגרמנית ![]() |
---|---|
פטירה |
31 בדצמבר 1959 (בגיל 74) המבורג, גרמניה המערבית ![]() |
מדינה |
גרמניה ![]() |
השתייכות |
![]() ![]() ![]() |
תקופת הפעילות | 1904–1945 (כ־41 שנים) |
דרגה |
![]() |
תפקידים בשירות | |
מפקד הדיוויזיה ה-24 מפקד הקורפוס ה-17 מפקד המחוז הצבאי ה-21 | |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
עיטורים | |
| |
![]() ![]() |
גנרל ורנר קיניץ (בגרמנית: Werner Kienitz; 3 ביוני 1885 – 31 בדצמבר 1959), היה מפקד בכיר בורמאכט שפיקד על קורפוס במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיניץ נולד ב-3 ביוני 1885 בהמבורג שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1904 התגייס קיניץ לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-64 (ברנדנבורג ה-8 - גנרל-פלדמרשל הנסיך קרל וילהלם מפרוסיה), ולחם בשורותיו במלחמת העולם הראשונה. ב-24 בדצמבר 1914 הועלה לדרגת האופטמן, ומונה למפקד פלוגה ברגימנט. בסוף שנת 1915 מונה לקצין מטה במטה הכללי, ובשנת 1917 מונה לקצין מטה בדיוויזיית המילואים ה-21. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, צלב האבירים של מסדר בית הוהנצולרן עם חרבות, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה נשאר קיניץ ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 בפברואר 1925 הועלה קיניץ לדרגת מיור, וב-1 באוקטובר 1926 מונה לקצין מטה בדיוויזיה ה-4 של הרייכסווהר. ב-1 ביולי 1929 מונה למפקד ה-3 ברגימנט הרגלים ה-18, וב-1 באוקטובר 1929 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט. ב-1 באפריל 1932 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-15, וב-1 באוקטובר 1934 מונה למפקד הביצורים בשטוטגרט. ב-1 במרץ 1935 הועלה לדרגת גנרל מיור, וב-15 באוקטובר 1935 מונה למפקד הדיוויזיה ה-24, וב-1 באפריל 1937 הועלה לדרגת גנרל לוטננט. ב-1 באפריל 1938 הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים, ומונה למפקד הקורפוס ה-17.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרוץ המלחמה היה קיניץ מפקד הקורפוס ה-17, ופיקד עליו במהלך הפלישה לפולין כחלק מהארמייה ה-14 במסגרת קבוצת ארמיות דרום, ובמהלך המערכה על צרפת לחם עמו כחלק מהארמייה התשיעית במסגרת קבוצת ארמיות B, ובשלב השני כחלק מהארמייה ה-18. במהלך מבצע ברברוסה לחם קיניץ עם הקורפוס שבפיקודו כחלק מהארמייה השישית במסגרת קבוצת ארמיות דרום, וב-31 באוגוסט 1941 קיבל על פעולותיו בקרבות את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-23 בינואר 1942 פרש קיניץ מתפקידו, וב-1 במאי 1942 מונה למפקד המחוז הצבאי השני בשטטין. בינואר 1945 פרש קיניץ לביתו, וב-22 באפריל 1945 קיבל על פעולותיו את עיטור הצלב הגרמני בכסף. לאחר כניעת גרמניה הנאצית בסוף המלחמה, נלקח קיניץ בשבי בעלות הברית.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיניץ שוחרר מהשבי בשנת 1947. לאחר שחרורו התגורר קיניץ בהמבורג, עד למותו ב-31 בדצמבר 1959.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ורנר קיניץ באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)