ורד ויניצקי-סרוסי
 | |
| ויניצקי-סרוסי, 2022 | |
| לידה |
1960 (בת 64 בערך)  |
|---|---|
| ענף מדעי | סוציולוגיה |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תרומות עיקריות | |
| חקר הזיכרון הקולקטיבי | |
  | |
ורד ויניצקי-סרוסי (נולדה ב־8 במרץ 1960) היא פרופסור מן המניין במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, שימשה בעבר כדיקנית הפקולטה למדעי החברה[1] היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה. מאז 2019 מכהנת כראש המכון למחקר ע"ש הרי ס. טרומן למען קידום השלום.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויניצקי-סרוסי גדלה בתל אביב ולמדה בתיכון עירוני ה'. את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל. בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה ומדעי המדינה בהצטיינות מאוניברסיטת בר-אילן. בהמשך למדה קרימינולוגיה לתואר שני באוניברסיטה העברית. ב-1989 סיימה לימודי תואר מוסמך, וב-1992 קיבלה תואר דוקטור, שניהם באוניברסיטת סטוני ברוק שבניו יורק[2].
בשנת 1996 נקלטה כחברת סגל אקדמי באוניברסיטה העברית, ב-2009 קיבלה מעמד של פרופסור חבר וב-2012 מעמד של פרופסור מן המניין.
מחקריה של ויניצקי-סרוסי עוסקים בזיכרון קולקטיבי ושימורו, דרכי הנצחה ומיתוסים. ויניצקי-סרוסי פיתחה מודל תאורטי המסביר את התפתחותם של אופני הנצחה שונים בחברות המתמודדות עם קונפליקטים[3]. בשנת 1998, פרסמה ויניצקי-סרוסי ספר, על בסיס מחקרה בתואר השלישי, על מנהג פגישות המחזור של בית הספר התיכון בארצות הברית. היא מצאה שהמניע לפופולריות שלהם הוא הצורך של אנשים לקבל את אישורם של אחרים לגבי מקומם בחברה, והדחף להרגיש שכל חברי הקבוצה הם חלק מקהילה אחת[4].
בשנת 2001, פרסמה ממצאי מחקר שעשתה בכ-30 בתי ספר יסודיים-יהודיים ממלכתיים וממלכתיים-דתיים, חלקם בהתנחלויות, על האופן שבו צוין יום הזיכרון ליצחק רבין. ויניצקי-סרוסי מצאה שבשל הרתיעה מהכנסת פוליטיקה לבתי הספר, צוין יום הזיכרון מנותק מכל הקשר פוליטי, דתי או אידאולוגי, ולכן נוצר חלל המתמלא לרוב על ידי רבנים ומנהלי בתי ספר. בחלל שנוצר בעניין הקשר הרצח, מנהלי בתי ספר ורבנים מפיצים בין התלמידים תפישה בנוסח "כולנו אשמים", שאינה עושה הבחנה בין סוגים שונים של אלימות ומטשטשת את הגבולות בין רצח ראש הממשלה רבין לאלימות בכביש או בחצר בית הספר. באמצעות דה פוליטיזציה של הנרטיב וטשטוש הגבולות בין דפוסים שונים של אלימות באמצעות העברת הנרטיב של אלימות פוליטית לרמת המיקרו של יחסים בין התלמידים, מתעלמים מהקשר האידאולוגי פוליטי של הרצח. כך שההקשר והמשמעויות של הרצח לא נדון[5]. המחקר נערך בשנת 1997 וויניצקי-סרוסי חזרה לאותם בתי ספר כעבור שמונה שנים, במלאת עשור לרצח, ומצאה שבבתי הספר הדתיים היום לא צוין, או ששולב עם ציון יום פטירתה של רחל אמנו[6][7].
בשנת 2016 הייתה בין מייסדי "פמלי"ה – פורום מרצות ומרצים למניעת הטרדות" באוניברסיטה העברית[8].
בשנת 2019, מונתה לראש המכון למחקר ע"ש הרי ס. טרומן למען קידום השלום.
חברה בוועד המנהל של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.
חברה בפורום היום שאחרי המלחמה, שהוקם מיד לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר במטרה להעמיד על סדר היום הציבורי את התובנה כי פעולה צבאית נרחבת במטרה למוטט את שלטון החמאס בעזה חייבת להיות חלק מתוכנית מדינית כוללת, בשיתוף מדינות המערב ומדינות ערב המשתייכות לציר המתון[9].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויניצקי-סרוסי היא ילידת תל אביב. נשואה ליאיר סרוסי, יו"ר דירקטוריון צים, ואם לשתי בנות.
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Vinitzky-Seroussi, Vered. After Pomp and Circumstance: High School Reunion as an Autobiographical Occasion. 1998. Chicago: University of Chicago Press. 203 pp.
- Vinitzky-Seroussi, Vered. Yitzhak Rabin's Assassination and the Dilemmas of Commemoration. 2009. Albany: State University of New York Press. 213 pp.
- Jeffrey K. Olick, Vered Vinitzky-Seroussi and Daniel Levy (ed). The Collective Memory Reader. 2010. New York: Oxford University Press. 528 pp.
פרקים בספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Vinitzky-Seroussi, Vered. “Who We Were, Who We Are: The Official Story.” Pp. 17-39 in Azmi Bishara (ed), Between the “I” and “We”: The Construction of Identities and Israeli Identity. 1999. Tel Aviv: The Van Leer Jerusalem Institute and Hakibbutz Hameucahd. (in Hebrew)
- Vinitzky-Seroussi, Vered. "Social Memory and Commemoration: Some 'After the Fact' Thoughts" Pp. 231-245 in Tsu Yun Hui, Jan Van Bremen and Eyal Ben-Ari (eds). 2005. Perspectives on Social Memory in Japan. England: Global Oriental.
מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Vered Vinitzky-Seroussi, Commemorating Narratives of Violence: The Yitzhak Rabin Memorial Day in Israeli Schools(הקישור אינו פעיל), Qualitative Sociology, Vol. 24, No. 2, 2001
- ורד ויניצקי-סרוסי, "העשור הקהה". בתוך, זמן אמת: אמיתי מנדלסון (עורך), עבור פרויקט 60 שנות אמנות בישראל. ירושלים: מוזיאון ישראל. עמ' 61-65[10].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות חיים של פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי באתר המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית
- מידע על ורד ויניצקי-סרוסי בקטלוג הספרייה הלאומית
- עמליה אוליבר, ורד, יניצקי-סרוסי, איך מודדים פילוסופיה, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2007
ורד ויניצקי סרוסי, לדבר על רבין בלי לדבר על יגאל עמיר, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2019- רן פוני, "יום זיכרון שיאגד את שבעה באוקטובר והמלחמה? זו בריחה מהתמודדות", באתר ישראל היום, 9 במאי 2024
מנהיג עוצמתי או בעל אות קין: כיצד תיזכר מורשת נתניהו? ריאיון עם פרופ ורד ויניצקי-סרוסי, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 6:47)- כנס ארצי לאתרי המורשת-ינואר 2017 - פרופ' ורד ויניצקי סרוסי - איך בונים זיכרון?, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:00:37)
ורד ויניצקי-סרוסי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הודעת המחלקה לדוברות באוניברסיטה העברית על המינוי.
- ^ ליאת רון, "לצערי, המילה 'שלום' הפכה למילה של שמאלנים", באתר גלובס, 14 במרץ 2020
- ^ ynet, הרצאות מהאקדמיה: על זיכרון קולקטיבי בישראל, באתר ynet, 28 באפריל 2020
- ^ דאה הדר, ערימה של חבר'ה על הרשת, באתר הארץ, 12 באפריל 2002
- ^ יוסף אלגזי, סיפור אגדה עם סוף לא נעים, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2003
- ^ אפרת זמר, בתי"ס דתיים מקדישים טקסי הזיכרון לרבין לרחל אמנו, באתר nrg, 28 באוקטובר 2009
- ^ הילו גלזר, הדור שלא ידע: מה מלמדים על רבין, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2015
- ^ נגה כהן, איך התמודדו במכללת ספיר עם היעדרן של נשים בתקשורת?, באתר הארץ, 10 בינואר 2016
- ^ חברי הפורום, באתר היום שאחרי המלחמה
- ^ חמדה רוזנבאום, עכבר העיר, מה קרה באמנות בעשור הנוכחי?, באתר הארץ, 3 ביולי 2008