מצע פיטסבורג

מצע פיטסבורג (באנגלית: Pittsburgh Platform), היה הצהרת עקרונות שנוסחה בידי כמה מראשי היהדות הרפורמית בארצות הברית, בוועידה שהתכנסה בפיטסבורג, פנסילבניה, בין 16 ל-19 בנובמבר 1885. אף שמעולם לא התקבל רשמית על ידי התנועה, וכמה מחבריה ניסו להתנער ממנו, ההכרזה נחשבת למסמך מרכזי של עידן "הרפורמה הקלאסית" בתולדות הזרם באמריקה, שנמשך עד אימוץ מצע קולומבוס ב-1937.

רקע

ניסיונות לרפורמה עצמאית נעשו עוד בצ'ארלסטון, דרום קרולינה, בשנות ה-20 וה-30. הגעתם של מהגרים יהודים-גרמנים לאמריקה חיזקה מגמה זו, וסביב אמצע המאה פעלו במדינה שני רבנים, יצחק מאיר וייז ודוד איינהורן, שקידמו אותה. וייז היה פרגמטיסט ושמרן למדי, וניסה לפעול תוך גיבוש קונצנזוס רחב, בעוד שאיינהורן, שהושפע במידת מה משמואל הולדהיים, היה רדיקלי וטהרן יותר. הציבור היהודי הנהיג בינתיים שינויים בהשראת התפתחויות דומות בגרמניה וגם באופן עצמאי: ישיבה במעורב, שהתקבלה לראשונה בהיסטוריה בבית-הכנסת של וייז באולבני ב-1851, נקלטה במהירות בכל רחבי הארץ. עוד ב-1869 ערכו תומכי איינהורן כינוס בפילדלפיה, אליו הגיע גם וייז, בו הסכימו על מספר עקרונות יסוד כמו דחיית האמונה בתחיית המתים לטובת הישארות הנפש בלבד ועוד.

שני גורמים הביאו לכינוסה של אספת פיטסבורג. הראשון היה פעילותו של פליקס אדלר, שהטיף מאז אמצע שנות ה-70 לחברה אתית ולביטול כל מאפיין פרטיקולרי בדת. הוא ביקר את מנהיגי הרפורמים בארצות הברית ותיאר אותם כמי שדחו כבר את היהדות אך הוסיפו לקרוא לשימורה כקבוצה נפרדת מיתר האנושות. מאידך, הותקפו רבנים כמו וייז וקאופמן קוהלר מהאגף השמרני על ידי אלכסנדר קוהוט, בוגר בית המדרש לרבנים בברסלאו, שגינה אותם קשות על כך שלא התבססו על ההלכה. הצורך לענות על ההאשמות ולהגדיר מצע שיאפיין את תנועתם על דרך החיוב הביא אותם ואת הקרובים אליהם בדעותיהם להתוועד. מבחינה דתית, האספה לא גיבשה אף עיקר שלא נוסח כבר על ידי הוגים רפורמים בגרמניה ובארצות הברית, אך היא זיקקה השקפה זו בבהירות.

מצע פיטסבורג

מצע פיטסבורג, שגובש על ידי שמונה-עשר המשתתפים – וייז שימש כיושב-הראש הרשמי, אך את הטון האידאולוגי נתנו קוהלר ואמיל גוסטב הירש הרדיקלים – ואושר על ידם פה אחד, קבע:

1. כל הדתות מהוות ניסיון כן להגיע להבנת האלוהים, אך היהדות היא השלב הגבוה והמושלם ביותר של זו.
2. הכרה בתנ"ך כתיעוד הכנתו של עם ישראל למשימתו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש וכטקסט בעל משמעות דתית ומוסרית עליונה. במקביל, תגליות המדע אינן סותרות את עיקרי היהדות והכתובים משקפים את ההבנה הפרימיטיבית של מחבריהם את האמת האלוהית.
3. הכרה בחוקי התורה כמערכת שנועדה לשרת את העם בעת קיומו העצמאי בארץ ישראל, וקבלת החוקים המוסריים והאתיים מתוכם בלבד כמחייבים גם כיום. מבין המצוות הטקסיות יש לשמר רק את אלה שמרוממות ומקדשות את החיים כיום, ולדחות את כל מה שאינו מתאים לעידן המודרני.
4. כל החוקים בתורה בתלמוד בנושאי כשרות, כהונה ולבוש נבעו מעידן אחר ואינם מתאימים היום. שימורם מסיג אחור ולא מקדם את ההתעלות הרוחנית ואינו משרה קדושת כהונה על העם, והם מבוטלים.
5. לעת קרבת התגשמות הייעוד המשיחי של עם ישראל וכינון מלכות של צדק, אמת ושלום על פני האדמה, אין הוא מהווה עוד אומה כי אם קהילה דתית והחתומים אינם מצפים לקיבוץ גלויות ושיבה לציון כדי לחדש את עבודת הקורבנות של הכהנים בני אהרן או את קיום החוקים הנוגעים למלכות ישראל בארצו.
6. היהדות היא דת מתקדמת ששאפה תמיד להדביק את התפתחות התבונה, וחובה עליונה היא לשמר את הרצף עם עברה המפואר. הנצרות והאסלאם הן בנותיה, ומשתתפות אף הן בהפצת רעיונות המונותאיזם, ויש להתייחס אליהן באהדה ובחברות.
7. דחיית האמונה בתחיית המתים ובשכר ועונש בגן עדן ובגיהנום כמושגים זרים ליהדות שיובאו מדתות אליליות, תוך הדגשת הדבקות בהישארות הנפש כעיקר מרכזי.
8. שאיפה למגר את אי-הצדק החברתי ברוח התורה.

לאחר הכנס

למרות שכמה מחשובי הוגיה נטלו בה חלק, התנועה הרפורמית מעולם לא אימצה את ההצהרה באופן רשמי. חבר הנאמנים היברו יוניון קולג' הוציא הודעה בה הדגיש כי שום מצע אינו נלמד במוסד אלא רק יהדות כשלעצמה; איחוד הקהילות העבריות האמריקניות, שנוסד על ידי וייז, פרסם בהבלטה כי הוא אחראי רק לפעולותיו שלו. ב-1905, כשעלתה ההצעה להגדיר בבירור במה מאמינים הרפורמים ולנסח הצהרת אמונה משלהם, דחה אפילו קוהלר את המצע כמחייב והעדיף עמימות. הוועד המרכזי של רבני ארצות הברית (CCAR), גוף ההנהגה העיקרי של הזרם שנוסד ב-1889, לא אימץ מעולם אף הצהרת אמונה ולא אשרר את מצע פיטסבורג.

בעקבות ההכרזה ועל רקע מתיחויות קודמות, התגבשה האופוזיציה לרפורמים בארצות הברית. מספר רבנים שהביעו קודם תמיכה בווייז ובאחרים, כמו מרקוס יסטרוב, הכריזו על נתק עם החותמים. הם הצטרפו לקוהוט, לרבנים ספרדים מסורתיים כמו הנרי פררה מנדס ולאורתודוקסים כברנרד דרכמן ועמדו מאחורי הקמת בית המדרש לרבנים באמריקה שנה לאחר מכן, שבנייתו סימנה את ראשיתה של היהדות הקונסרבטיבית בארצות הברית.

למרות שלא קיבל מעולם אשרור מגבוה באופן מחייב, המצע היה בעל השפעה גדולה. הדעות שהובעו בו, שרווחו בקרב מרבית רבניה, היו הבסיס הרעיוני עליו נשענה התנועה הרפורמית בארצות הברית כיובל שנים, בתקופה בהיסטוריה שלה שנודעה כ"רפורמה הקלאסית". בעשורים שלאחר מכן הכתיבו היחס האוהד לציונות שגילו מנהיגים בזרם וקליטתם של מיליוני מהגרים יהודים מרוסיה, שהיו מסורתיים יחסית, שינוי מגמה. ב-1937, בין היתר על רקע עליית הנאצים בגרמניה, אושרר מצע קולומבוס שהביע תמיכה בבית לאומי בארץ ישראל. גורמים שמרנים שנותרו נאמנים לרוח פיטסבורג התרכזו בין היתר סביב הרב אלמר ברגר והמועצה האמריקנית ליהדות (ACJ).

לקריאה נוספת

• מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל
• דבורה הכהן, מנהיגה ללא גבולות: הנרייטה סאלד – ביוגרפיה, הוצאת עם עובד תשע"ט, עמ' 57.

קישורים חיצוניים

• הפרוטוקול המלא של ועידת פיטסבורג (באנגלית)
• גרשון מיללער, פיטטסבורג, המליץ, 26 בפברואר 1886