ועדה

ועדה היא הרכב מצומצם של אנשים (קבוצת עבודה) המתכנס במטרה לקבל החלטות ולהגיע למסקנות. לרוב, הוועדה כפופה לארגון גדול יותר, ומהווה חלק ממנו.

ישנם סוגים רבים של ועדות. ניתן לחלק ועדות בשני אופנים: סוג הפעילות של הוועדה, והמעמד שלה.

סוגי פעילות של ועדות

• ועדה מחליטה: בארגונים גדולים, בהם לא אפשרי לכל חברי הארגון להשתתף בהליך קבלת ההחלטות הנוגעות לכל הארגון, נציגים מתוך הארגון מקבלים את הסמכות להחליט עבור הכלל. ועדה שכזו תיקרא לעיתים "מועצה".

לדוגמה: פרלמנט המחוקק עבור כלל המדינה; דירקטוריון המחליט עבור כלל בעלי המניות.

• ועדת תיאום: יחידים מחלקים שונים של הארגון יכולים להתכנס לעיתים בצורה של ועדה, על מנת לתאם היבטים שונים בפעילות הארגון; לדווח על הפעילות במחלקתו של כל נציג בוועדה; לגבש עמדות לקראת פעילות משותפת וכדומה.

לדוגמה: ועדת השרים לענייני חקיקה; מועצת מנהלים.

• ועדת בחינה והמלצות: ועדה זמנית (מתפרקת לאחר הגשת דו"ח ראשי אחד), המתכנסת על מנת לבחון סוגיה מסוימת ודרכי התמודדות עתידיות אפשריות, בנוגע אליה.

לדוגמה: הוועדה לבחינת תקציב הביטחון

• ועדת חקירה: ועדה זמנית המתכנסת בעקבות אירוע או תופעה שהתרחשו, על מנת לברר את העובדות סביבם לעומק, לבחון נקודות לשימור או לשיפור, לזהות אשמים וכשלים ולהמליץ על דרכי פעולה אפשריות. לרוב מתכנסות ועדות חקירה בעקבות אירוע שלילי, כגון מלחמה, אסון טבע קטלני או תאונה חמורה. סוג נוסף של ועדת חקירה הוא ועדת בדיקה – המוגדרת לרוב כוועדה בעלת מטרות זהות, אולם בדרג נמוך יותר בארגון המדובר. ההבדל המרכזי בין ועדת בחינה והמלצות לוועדת חקירה, הוא העובדה שהראשונה בוחנת דרכי פעולה הנוגעות לעתיד, ואילו האחרונה מופעלת בעקבות אירוע שהתרחש בעבר.

לדוגמה: ועדת פרומקין, ועדת אגרנט.

מעמדים של ועדות

ועדות מתקיימות בכל דרג בחברה מתוקנת.

ועדות ממלכתיות

הוועדה בעלת המעמד הגבוה ביותר במדינה, היא ועדה המחוקקת עבור המדינה – הפרלמנט. מכאן כלפי מטה, ניתן לציין מעמדים רבים לוועדות שונות, המדורגות, לצורך העניין על פי מידת השפעתה בחברה.

הפרלמנט בעצמו מחולק, לרוב, לוועדות משנה האמונות על נושאים שונים בעניין הציבור. בישראל, ועדות הכנסת השונות הן קבוצות של חברי כנסת הדנים אך ורק מתחום מסוים ומוגדר.

גם הממשלה, הרשות המבצעת הכפופה לפרלמנט, מחולקת לרוב לוועדות בעלות חשיבות והשפעה. בישראל ניתן לציין את ועדת השרים לענייני חקיקה, האמונה על תיאום עמדתה של הקואליציה בחוקים שהועלו על ידי חבריה, או את הקבינט המדיני ביטחוני – ועדת שרים בנושאי ביטחון, שהיא למעשה המפקד העליון על צה"ל.

עוד ברשות המבצעת, ניתן למנות ועדות משרדיות לבדיקת עניינים שונים – צוות של פקידי המשרד המקבל החלטות לגבי נושאים מסוימים. לדוגמה: ועדת מתאר; ועדה לתיאום מילואים.

גם לרשות השופטת יש ועדות משלה: כל הרכב שופטים הדן בתיק אחד, הוא למעשה ועדה. בנוסף, בחוק הישראלי קיים מושג ועדת החקירה הממלכתית, המהווה ועדת חקירה המופעלת על ידי גורמים מהרשות השופטת.

המודל הנ"ל של סוגי ועדות וחלוקתן בתוך המערכת השלטונית המדינית, מועתק לרוב כמו שהוא למערכות מוניציפליות. בישראל, קיים שוני בכך שאין ביטוי לרשות השופטת ברמה המוניציפלית.

ועדות ארגוניות

מעמד נוסף של ועדות, הוא ועדות המתפקדות אך ורק בתוך ארגון מסוים. להחלטותיהן ומסקנותיהן אין כל מעמד מחייב עבור ארגונים אחרים, או כל מי שאיננו חלק מהארגון. בעולם העסקי, קיימות ועדות רבות ברמות שונות ומשונות – החל מדירקטוריון המתווה את דרגו של הארגון, וכלה בוועדות זמניות ונקודתיות ברמות הזוטרות ביותר של הארגון.

ועדות וולונטריות

ועדה ווֹלוּנטרית היא ועדה שההשתייכות אל הארגון שהיא מייצגת אינה חובה, אולם מחייבת. כל חבר בארגון מחויב לכבד את החלטותיה של הוועדה. לדוגמה: ועד עובדים, מפלגה פוליטית, אגודת סטודנטים.

ועדות חינוכיות

ישנן ועדות אשר אין להן תפקיד מלבד עצם קיומן. כך לדוגמה, ועדת כיתה אינה באמת ועדה דמוקרטית הרשאית להחליט ככל העולה על רוח חבריה, או לחייב מישהו מהכפופים לה. הערך בוועדות שכאלה, הוא בהטמעה חינוכית של הדינמיקה החברתית הכרוכה בקבלת החלטות קבוצתית ובדמוקרטיה.

תפקידים בוועדות

לוועדות יש שני תפקידים המזוהים כקיימים אך ורק בוועדות:

יושב ראש הוועדה

להבדיל ממסגרות אחרות, שבהן למעמד יושב ראש יש משמעות סמכותית, יושב ראש של ועדה, אמור להיות שווה במעמדו לכל יתר חבריה. חברי הוועדה מסכימים לקבל מיושב ראש מרות במה שקשור לסדרי הדיון בה, מתוך הבנה שזוהי הדרך לנהל שיח. היושב ראש אינו יכול לכפות על ועדה את "מה" שייאמר בה, אלא להכתיב רק את "איך" יאמרו הדברים. בסמכותו של יושב ראש הכנסת אף להוציא חברי ועדה מן הדיון.

מזכיר הוועדה

תפקידו של מזכיר ועדה אינו שונה מתפקידו של מזכיר בכל ארגון אחר. הוא אמון על הצדדים הטכניים הקשורים בפעילותה של הוועדה, כגון מקום להתכנס, תיעוד הדיונים וכדומה. לרוב, מזכיר הוועדה איננו חלק מהוועדה ואיננו בעל זכות הצבעה בה.

יתרונות וחסרונות של ועדות

הנחת היסוד המונחת בבסיס הצורך להשתמש בוועדות, היא הקביעה כי דעות ממוזגות של מספר אנשים, הן לרוב פוריות ובשלות יותר מדעה של אדם אחד. עיקרון זה הוא גם בסיס חשוב בדמוקרטיה ייצוגית.

מאידך, קיימים מספר חסרונות בהתארגנות בצורה של ועדה:

כאשר מובעות מספר דעות, קיים קושי לגבשן לכדי קונצנזוס. היעדר קונצנזוס עלול לפגוע בלכידות הוועדה עצמה, ואף בארגון אותו היא מייצגת. היעדר קונצנזוס מקטין את הסיכוי להגיע להחלטה מעשית ולבצעה.

חיסרון נוסף הוא הופעת "שומרי מחשבה" – כלומר מצבים חברתיים המעניקים לאדם אחד או גורם אחד בוועדה, סמכות לא רשמית.

ועדה המרכזת סמכויות וכוח, היא פתח לשחיתות. חברי ועדות חשובות הם יעד לשוחד מצד גורמי אינטרסים אליהם נוגעים דיוני הוועדה.

קבוצת חשיבה נוטה לחשיבת יחד. ייתכן שכל הוועדה אימצה קו חשיבה שגוי, והדרך לשנות קו חשיבה מן היסוד אצל מספר אנשים, קשה יותר מהדרך לבצע את אותה פעולה אצל אדם בודד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ועדה בוויקישיתוף

• ועדות, דף שער בספרייה הלאומית