ולטר פנק
 | |
| לידה |
30 באוגוסט 1888 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
29 בספטמבר 1923 (בגיל 35) שטוטגרט, רפובליקת ויימאר |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת היידלברג |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
מדליית קרל ריטר (1923) |
  | |
ולטר פנק (בגרמנית: Walther Penck; 30 באוגוסט 1888 - 29 בספטמבר 1923) היה גאולוג וגאומורפולוג גרמני, הידוע בתאוריות שלו על התפתחות הנוף. פנק מתח ביקורת על מרכיבים מרכזיים במחזור הסחיפה של דייוויס, וטען כי תהליך ההתרוממות והסחיפה מתרחשים בו זמנית, בשיעורים הדרגתיים ומתמשכים. הרעיון של פנק על נסיגה מדרון בכיוון מקביל, הוביל לתיקון של מחזור הסחיפה של דייוויס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולטר פנק נולד בווינה כבנו של הגאוגרף הגרמני אלברכט פנק. הוא קיבל תואר דוקטור, בהתמחות בגאולוגיה באוניברסיטת היידלברג. בין 1912 ל־1915 הוא עבד בחברת מכרות בבואנוס איירס והיה גאולוג אחראי על מיפוי בהרי האנדים בצפון מערב ארגנטינה. המחקר והמיפוי באנדים הובילו אותו לנסח אלטרנטיבה למודל מחזור הסחיפה של ויליאם מוריס דייוויס. אותה ביסס פנק גם על מחקרים נוספים בטורקיה וביער השחור בגרמניה.[1]
התוצאות העיקריות של עבודתו של פאנק בארגנטינה לא פורסמו עד תום מלחמת העולם הראשונה. המלחמה פרצה כשהיה בגרמניה בחופשה, ואף על פי שעבודתו בדרום אמריקה הכשירה אותו לתפקיד פרופסור, הוא שירת זמן מה בצבא הגרמני באלזס.
בסוף שנת 1915 התמנה לפרופסור למינרלוגיה וגאולוגיה באוניברסיטת קונסטנטינופול (טורקיה). במשך שנתיים וחצי הבאות הוא ערך תצפיות טקטוניות באנטוליה והכין עבודה גאולוגית מגוונת באזור ים מרמרה, שם חקר את שכבות הפחם של הדרדנלים. מחלת המלריה אילצה אותו לחזור לגרמניה בקיץ 1918. באותה שנה התמנה כפרופסור באוניברסיטת לייפציג.
בראשית שנות העשרים של המאה העשרים, ולטר פנק, עם זיגפריד פאסרג, אלפרד הטנר ואביו, היו הדמויות הבולטות ביותר באופוזיציה הגרמנית לתאוריית "מחזור הסחיפה" של ויליאם מוריס דייוויס.
ולטר פנק מת מסרטן הפה בספטמבר 1923. ספרו, "ניתוח מורפולוגי של צורות פני הקרקע", יצא לאור לאחר מותו בשנת 1924 על ידי אביו, וכן פורסמו עבודות נוספות שלו.[2]
תאוריה גיאומורפולוגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התאוריה של פנק מדגישה יותר את השפעת הכוחות הפנימיים - האנדוגניים (endogenetic) המתמשכים, מאשר את הכוחות החיצוניים - אקסוגניים (exogenetic), ביצירת הנוף. דייוויס, דגל במודל ההפוך - הכוחות החיצוניים - סחיפה לכל צורותיה (מים, קרח, גלי ים וכדומה) הם האחראיים על התפתחות שלבי הנוף, אחרי שהאזור התרומם כתוצר של כוחות פנימיים.[3][4]
פנק הכיר בעובדה כי ישנן השפעות שונות של הכוחות הפנימיים המשפיעים על יצירת התנאים שבהם פועלים כוחות הסחיפה החיצוניים. פנק טען שצורת המדרונות הראשונית מושפעת מהתהליכים הגאולוגיים, ואילו דייוויס טען כי צורת המדרונות היא רק תוצר של תהליכי הסחיפה.[5]
פנק טען כי צורת פני הנוף קשורה לשעור ההרמה הטקטונית. הוא איבחן שלוש צורות של התפתחות הנוף החל ברמה שמתרוממת לאיטה, ממשיכה בנוף של אזור שמושפע מהתרוממות מהירה כמו בהרי האלפים, ומסתיים בנוף רמתי נמוך ומנומך יותר. כאמור לדעתו ההבדלים הנופיים, נובעים מהרקע הטקטוני שיצר אותם - התרוממות איטית (התקשתות של קרום כדור הארץ) יוצרת את הפנפליין והרמות המתונות. התרוממות טקטונית בינונית תיצור נופים הרריים. התרוממות מהירה וקימוט יצרו נופים אלפיניים.[6]
לפיכך, הסיק פנק, כי צורת עמקי הנחלים אינה תלויה בשלב שבו הם נמצאים במחזור חייו של הנוף, כפי שטען דייוויס אלא בשיעור התרוממות הטקטונית שהמקום עבר. הוא הוסיף לכך את הטיעון שהנוף מתפתח על ידי נסיגת המדרונות לאחור, ורק אחר כך מגיעה הנמכתו של הנוף - טיעון שונה מהמקובל בתאוריה המחזורית של דייוויס.[7]
עם זאת, גם פנק לא שלל שלבים בהתפתחות הנוף, מנוף מבותר ותלול ועד מישורים, אלא שתיאר בהם תהליכים שונים, יותר מקומיים בהשוואה לגישה הכרונולוגית של דייוויס.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויליאם מוריס דייוויס, חברו של אביו אלברכט פנק, מתח ביקורת על התאוריות שולטר פנק התווה בפרסום על תצפיותיו ביער השחור.[8] אופייני לדייוויס להגיב קשה לביקורת כנגדו, בייחוד לביקורת הגרמנית. דייוויס תקף את הנקודות הפגיעות ביותר של הביקורת. בהתייחסו להתנגדויות של וולטר פנק למחזור הסחיפה, כתב דייוויס לאלברכט פנק ב־1921: ״אלה חדשות טובות שבנך, וולטר, התקבל כפרופסור בלייפציג שבו אביו למד מזמן. כפי שאולי סיפר לך, נהניתי לקרוא חלקים מהמונוגרפיה הארגנטינית שלו. כתבתי אליו כדי שיציין את הקשיים שהוא מוצא בקבלת תאוריית המחזור שלי. אני נוטה להאמין שהוא באמת לא יודע מה התאוריה הזאת״.[9]
הגאוגרף מרטין סימונס טען ב -1962 כי דייוויס לא הבין ואינו מתרגם נכון והשאיר מבט מעוות על רעיוניות של פנק. סימונס אינו רואה את דייוויס כמבקר ראוי של יצירתו של פנק.[10]
גורמים נוספים הפוגעים בהבנת רעיונותיו של פנק כוללים את מותו המוקדם ואת סגנון הכתיבה המבלבל שלו. דאגלס ווילסון ג'ונסון, גיאומורפולוג ותומך של דייוויס, מתח ביקורת על התאוריה של פנק: "תפיסתו של פנק שפרופילי השיפוע של המדרונות נוצרים על ידי פעולת הכוחות הפנימיים, היא אחת השגיאות הפנטסטיות ביותר שהוכנסו לגיאומורפולוגיה".[11]
הגאוגרף Allaoua Saadi מציין כי בהווה רעיונותיהם של פנק ודייוויס הפכו למשלימים זה את זה מאז הופעת התאוריה הטקטונית המודרנית. המחבר טוען שהרעיונות של דייוויס מתאימים יותר לשוליים פעילים של לוחות טקטוניים, שבהם הטקטוניקה "קטלנית" ורעיונותיו של פנק משתלבים טוב יותר בשוליים פסיביים ובגושים יבשתיות יציבים.[12]
על שם ולטר פנק נקרא הר געש בצפון מערב ארגנטינה.[13]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ולטר פנק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ["Walther Penck", Encyclopædia Britannica, retrieved August 30, 2014 Walther Penck]
- ^ תרגום לאנגלית של ספרו ראו: Morphological analysis of landforms. A contribution to physical geology, New York, St. Martin’s Press 1953 und New York, Hafner Publ. 1972
- ^ מקור חשוב על עבודתו של ולטר פנק עם סקירת עבודותיו ואודותיו ראו: Penck Walther." Complete Dictionary of Scientific Biography. . Encyclopedia.com. (March 1, 2019).
- ^ Chorley, R.,, Walther Penck
- ^ Symposium, “Walther Penck’s Contribution to Geomorphology,” in Annals of the Association of American Geographers, 30 (1940), 219–284;
- ^ Bowmann, I., , 1926, The Analysis of Land Forms: Walther Penck on the Topographic Cycle, Geographical Review, Vol. 16, No. 1 (Jan., 1926), pp. 122-132
- ^ Tuan, Y.F., “The Misleading Antithesis of Penckian and Davisian Concepts of Slope Retreat in Waning Development,” in Proceedings of the Indiana Academy of Science, 67 (1958), 212–214;
- ^ Die Piedmontflächen des südlichen Schwarzwaldes, Zeitschrift der Gesellschaft für Erdkunde Berlin, 1925, S. 83–103 (Pencks Arbeiten lösten damals eine Debatte über die Entstehung von Rumpftreppen aus)
- ^ Chorley, R. et al, 2003, . "Chapter Twenty-Two". The History of the Study of Landforms. Volume Two., Taylor & Francis e-Library., עמ' 594 pp
- ^ Simons, Martin ,1962 ,, "The morphological analysis of landforms: A new review of the work of Walther Penck, Transactions and Papers (Institute of British Geographers), 31: 1–14
- ^ Orme, Anthony R. (2007). "The Rise and Fall of the Davisian Cycle of Erosion: Prelude, Fugue, Coda, and Sequel". Physical Geography. 28 (6): 474–506.
- ^ Saadi, Allaoua (2013), , "Modelos morfogenéticos e tectônica global: Reflexőes conciliatórias", Geonomos (in Portuguese), 6 (2): 55–63
- ^ Johannes F. Gellert Die Bedeutung von Prof. Dr. Walther Penck für die geomorphologische Forschung und Lehre, Geographische Berichte, Band 34, 1989, Heft 1, S. 63–66