לדלג לתוכן

ולדימיר קורולנקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדימיר גלקטיונוביץ' קורולנקו
Володимир Галактіонович Короленко
דיוקנו של ולדימיר קורולנקו
דיוקנו של ולדימיר קורולנקו
דיוקנו של ולדימיר קורולנקו
לידה 27 ביולי 1853
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ז'יטומיר, האימפריה הרוסית
פטירה 25 בדצמבר 1921 (בגיל 68)
אוקראינה הסובייטית (1919-1927)אוקראינה הסובייטית (1919-1927) פולטבה, הרפובליקה הסובייטית של אוקראינה
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אוקראיני
מקום קבורה פולטבה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר ועיתונאי
מקום לימודים מכון הממלכתי לטכנולוגיה של סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית, אוקראינית, פולנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פרוזה
נושאי כתיבה עממיות, האדם הפשוט ברוסיה, מאבק הקיום האנושי
בן או בת זוג Evdokiya Ivanovskaya (1886ערך בלתי־ידוע) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Sofya Korolenko עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ולדימיר גַלַקְטיונוביץ' קוֹרוֹלֶנְקוֹאוקראינית: Володимир Галактіонович Короленко, ברוסית: Влади́мир Галактио́нович Короле́нко;‏ 15 ביולי (ע"פ הלוח הגריגוריאני: 27 ביולי)1853, ז'יטומיר25 בדצמבר 1921, פולטאבה) היה סופר רוסי ממוצא אוקראיני, עיתונאי, מהפכן ופעיל ציבור בתחום זכויות האזרח במשטר הצאר, בעת מלחמת האזרחים ברוסיה ובשנות השלטון הסובייטי. מרבית יצירותיו הספרותיות של קורולנקו הושפעו מילדותו באוקראינה ומגירושו לסיביר בעקבות פעילותו הציבורית. לאחר שחזר מגלותו בסיביר עסק ביצירה ספרותית ובכתיבה פובליציסטית בבמות מרכזיות, ולצידן בפעילות ציבורית ערה.

ב 1903 ביקר קורולנקו בקישינוב לאחר הפרעות וזעזע את קוראיו ברשמיו "בית מספר 13"[1]

קורלנקו עמד לעזרתה של יהדות רוסיה כאשר ב-1913 נכח במשפט בייליס וסקר אותו בעיתונות תוך שהוא מביע עמדה תומכת ומגוננת על הנאשם וטוען לחפותו המלאה.

בשנים 1905 ו-1917, עת שהתגורר בפולטאבה, אוקראינה, ריכז סביבו רבים מהאינטליגנציה הרוסית המקומית שפעלו איתו למניעת פרעות ביהודי פולטאבה.

במאי 1918 פרסם קורולנקו מכתב בעיתונות הרוסית בפולטאבה הפונה אל האזרחים, הקצינים והחיילים הקורא להם להלחם נגד מעשי העינויים והרציחות של היהודים על ידי ההיידאמקים האוקראינים. בתגובה קיבל התראות ואיומים ברצח.[2]

יוצרים עבריים אחדים עמדו עמו בקשר פורה, כגון אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' (אז"ר) וזאב ז'בוטינסקי. יצירותיו תורגמו לעברית וראו אור בהוצאות לאור עבריות בארץ ישראל ובגולה משלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

רחוב על שם קורלנקו נמצא בעיר תל אביב, ליד רחוב אמיל זולא, סמוך לשדרות בן-גוריון פינת דיזנגוף.

יצירות עיקריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סיפורו של בן זמני, 1906-1921.
  • בחברה רעה, 1885.
  • המְּנַגֵּן העִוֵּר, 1886.

יצירותיו שתורגמו לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • המְּנַגֵּן העִוֵּר: ספור, ולדימיר קורולנקא [=קורולנקו]; תרגום: א' דרוינוב, פייטרקוב – [ורשה]: דפוס בעלכאטאווסקי: תושיה, תרס"א-1900. (מהדורות נוספות: הנגן העור: מסה, תל אביב: אמנות, תשכ"ז. הנגן העור, (עברית: נילי מירסקי; ציורים: עטרה אופק), תל אביב: עדי, תשל"ג; מהדורה נוספת: ירושלים: כתר, 1988. המנגן העִוֵּר, מאת ו' קורולנקו; תרגם ש' יזרעאלי; איורים: מ' אריה, תל אביב: יסוד, תשל"ז).
  • מני קדם: ולדימיר קורולנקא, א) מנחם בן יהודה (ספור-אגדה): ב) צללים (פנטסיה), (תרגום: א' סגל), ורשה: תושיה, תרנ"ט.
  • חלומו של מקר, תרגם: א"ז רבינוביץ, יפו: ספריה חקלאית (סדרת "ספריה בכפר", יב), תרע"ט. (מהדורה נוספת: תל אביב: גינזבורג, [תרפ"ז?].)
  • בלי לשון, וו' קורולנקו; תרגם: א"ז רבינוביץ, תל אביב: דפוס אחדות, תרפ"ח.
  • כתבים, תרגם א"ז רבינוביץ, תל אביב: דפוס ספר, תרצ"ו.
  • מבחר ספוריו, ולדימיר קורולנקא, (מתרגמים על ידי א' דרויאנוב),פרנקפורט: הוצאת אמנות, [תרפ"ג?]. (מהדורה נוספת: תל אביב, 1937).
  • ההכרח: אגדה מזרחית, ול' קורולנקו, (תרגם: תהום [פסבדונים]), תל אביב: שטיבל, תרפ"ט. (ראה אור גם בספריית תרמיל, בלוויית הסיפור "טיהל שומר המסילה" של גרהארט האופטמן בתרגום ישורון קשת, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשל"ה).
  • ילדי המרתף, ו"ה קורולנקו; מרוסית: אביגדור המאירי, תל אביב: ישרעאל [יזרעאל], 1946. (מהדורה נוספת: תשט"ז).
  • ספורי קורולנקו לילדים, תרגם: ח. אמיר; עבד וערך: ז. אריאל, תל אביב: מאור, תשי"ג-1952.
  • ספורי סִבִּיר: ועוד ספורים, עברית: י ליכטנבום, תל אביב: יבנה, [תשי"ד]. (מהדורה נוספת: תשכ"ג-1963).
  • סיפורים, ו"ג קורולנקו, (תרגם: חיים תרסי), תל אביב: עמיחי, 1966.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ י. טברסקי, ספרות העולם כרך 4, תל אביב: דביר ועם עובד, תשכ"ד, עמ' 226
  2. ^ מערכת, אוקראינה, הצפירה 19 68, 1918