ולדימיר קאפל
 | |
| ולדימיר קאפל בשנת 1920 | |
| לידה |
28 באפריל 1883 פושקין |
|---|---|
| פטירה |
26 בינואר 1920 (בגיל 36) מחוז אירקוטסק |
| מקום קבורה |
בית הקברות דונסקויה החדש  |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| השכלה |
מכללת חיל הפרשים של הצאר ניקולאי |
| בן או בת זוג |
Olga Sergeyevna Strolman |
| השתייכות |
 |
| תקופת הפעילות | 1903–1920 (כ־17 שנים) |
| דרגה | גנרל-לייטננט |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד בצבא האימפריה הרוסית, מפקד בצבא של אלכסנדר קולצ'ק | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים ברוסיה | |
| עיטורים | |
|
אות מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2-3 אות מסדר אנה הקדושה, דרגה 3 אות מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה 3-4 אות מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2-4 | |
  | |
ולדימיר קאפל (ברוסית: Владимир Оскарович Каппель, 28 באפריל (16 באפריל לפי הלוח היוליאני שהיה נהוג באותה עת ברוסיה) 1883 - 26 בינואר 1920) היה גנרל רוסי שהשתתף מלחמת העולם הראשונה ומראשי הצבא של אלכסנדר קולצ'ק
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולדימיר קאפל נולד למשפחת קצין ממוצא שוודי בעיר פושקין. הוא למד בפנימיה צבאית ובשנת 1903 סיים את מכללת חיל הפרשים והוסמך לקצונה. בשנת 1913 הוא סיים את האקדמיה הצבאית של המטה הכללי. במהלך שרותו קיבל מספר עיטורים ולקראת תחילת מלחמת העולם הראשונה התקדם לדרגת סרן.
במהלך מלחמת העולם הראשונה קאפל שירת בצבא הלוחם בתפקידים שונים. ב-18 במרץ 1916 הוא הוצב במטה של אלכסיי ברוסילוב ובקיץ 1916 קודם לדרגת לויטננט קולונל.
לאחר מהפכת פברואר, קאפל, שהיה ידוע כתומך המונרכיה היה במצב קשה. חיילים ששרתו במטה חזית הדרום-מערבית הודיעו שצריך להוציא מהצבא את קאפל ומפקדיו במטה אנטון דניקין וסרגיי מרקוב. בניגוד למפקדיו קאפל לא נעצר. ב-2 באוקטובר 1917 קאפל עזב את היחידה מסיבות בריאותיות ונסע לפרם שם התגוררה משפחתו.
קאפל סירב להצטרף לשורות הצבא האדום ובשנת 1918 הגיע לסמרה. קאפל קיבל על עצמו את הפיקוד על יחידת מתנדבים של קומוץ'. למרות נחיתות מספרית הוא הצליח להגן על העיר מפני מתקפות הצבא האדום ואף עבר למתקפה.
בראש יחידה שכללה בתחילת המסע רק 350 לוחמים קאפל כבש מספר ערים לאורך נהר הוולגה. ב-21 ביולי קאפל כבש את אולינובסק. על הצלחות אלו הוא קודם למפקד צבא העם של קומוץ' וקודם לדרגת קולונל.
באוגוסט 1918 קאפל כבש את קאזאן ובה מחסנים גדולים של תחמושת וציוד נוסף. מפקד החזית המזרחית של הצבא האדום יואכים ואצטיס לא היה יכול לעמוד במתקפות ונסוג מערבה. לאחר כיבוש קאזאן, קאפל רצה להמשיך מערבה לכיוון ניז'ני נובגורוד ומוסקבה. אומנם הנהגת קומוץ' לא נתנה לא להתקדם והעדיפה לשמור על הקיים. הפסקת המתקפה איפשרה לצבא האדום להתארגן, להביא תגבורות גדולות ולהתחיל במתקפת נגד. לאור נחיתות מספרית קאפל נסוג מהשטחים שכבש והצליח לשמור על הצבא.
בנובמבר 1918 קאפל נשבע אמונים לאלכסנדר קולצ'ק. היחידה של קאפל הייתה בין יחידות העלית של הצבא. היא תמיד הייתה בנקודות החשובות והצליחה להביס את הצבא האדום פעם אחר פעם. בנובמבר 1919 קאפל קודם לדרגת גנרל-לייטננט.
במהלך קריסת הצבא הלבן באזור בסוף 1919 קאפל מונה למפקד העליון. הוא הצליח לארגן את הצבא מחדש והחל במסע מזרחה בתנאי החורף הסיבירי מאזור אומסק לאזור באיקל. בעקבות מרד של אחד היחידות והעברתה לצד הצבא האדום, מצבן של היחידות בפיקוד של קאפל היה קשה מאוד, אך הוא הצליח למנוע את כיתורן והמשיך מערבה.
במהלך המסע, קאפל חלה. בעקבות התפתחות נמק היה צורך לנתחו ללא כלים מיוחדים וללא חומרי הרדמה. ב-26 בינואר 1920 קאפל נפטר מדלקת ריאות. מחשש לחילול הגופה סוכם לא לקבור אותה ובמשך חודש הגופה עברה מסע עד לעיר צ'יטה. בצ'יטה קאפל הוטמן בקתדרלה של אלכסנדר נבסקי המקומי. כאשר הצבא הלבן עזב את העיר, הגופה הועברה איתם לחרבין. בשנת 1955 בהוראת השלטון הקומוניסטי נהרסה האנדרטה.
בשנת 2001 הוקמה במקום פטירתו של קאפל אנדרטה. בשנת 2006 הועברו שרידיו של קאפל למוסקבה והוטמנו בשטח מנזר דונסקוי ליד אנטון דניקין.
אשתו נעצרה בתקופת הטיהורים הגדולים ונפטרה בשנת 1960. ילדיו של קאפל התגוררו בברית המועצות ובנו השתתף במלחמת העולם השנייה כלוחם בצבא האדום
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תיאור מפורט של חייו (ברוסית)
- ספר לזכרו (ברוסית)
- תיאור חייו משפחתו לאחר המהפכה
- סרט תעודה משנת 2007, בימוי סטניסלב סולובקין