ולדימיר מנשוב
 | |
| מנשוב, 2011 | |
| לידה |
17 בספטמבר 1939 באקו, אזרבייג'ן הסובייטית, ברית המועצות  |
|---|---|
| פטירה |
5 ביולי 2021 (בגיל 81) מוסקבה, רוסיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| תקופת הפעילות |
1958–2021 (כ־63 שנים) |
| עיסוק | שחקן, במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק |
| מקום לימודים |
|
| יצירות בולטות | "מוסקבה אינה מאמינה בדמעות" (במאי) |
| בן או בת זוג |
ורה אלנטובה |
| צאצאים |
Yuliya Menshova |
| פרסים והוקרה | פרס ברית המועצות, פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, אמן העם של רוסיה הסובייטית, פרס "נשר הזהב" לשחקן המשנה הטוב ביותר |
| https://ВЛАДИМИРМЕНЬШОВ.РФ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ולדימיר מנשוב (ברוסית: Владимир Меньшов; 17 בספטמבר 1939 – 5 ביולי 2021) היה שחקן, במאי, תסריטאי ומפיק סובייטי ורוסי. ביים את הסרט "מוסקבה אינה מאמינה בדמעות", שבשנת 1981 זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולדימיר מנשוב נולד בשנת 1939 בבאקו, בירת אזרבייג'ן הסובייטית. אביו – ולנטין מנשוב (1912–1974) – היה מלח, שבהמשך עבד ב-נ.ק.ו.ד. (זכה בעיטור הכוכב האדום). אמו הייתה אנטונינה מנשובה (לפני הנישואים – דובוסקאיה, 1905–1964). שני ההורים היו ילידי מחוז אסטרחן שבדרום רוסיה, והם גידלו אותו בבירת המחוז – אסטרחן.
ב-1961 מנשוב החל ללמוד משחק בבית הספר לתיאטרון של התיאטרון האמנותי של מוסקבה. בזמן הלימודים התחתן עם חברתו ללימודים – ורה אלנטובה. בשנת 1965 סיים את לימודי המשחק. בהמשך למד בימוי בסדנת הבימוי של מיכאיל רום ב-VGIK (המכון הכלל-סובייטי הממלכתי לקולנוע שבמוסקבה). סיים ב-1970.
ב-1976 מנשוב ביים את סרטו העלילתי הראשון – "המתיחה", שבשנת 1978 זיכה אותו בפרס הממלכתי של רוסיה הסובייטית על-שם נ"ק קרופסקאיה (הפרס הוענק ליוצרים באמנות ובספרות בעבור ילדים).
ב-1979 מנשוב ביים את סרטו העלילתי השני – "מוסקבה אינה מאמינה בדמעות", שבשנת 1981 זכה בפרס האוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר. בסך הכל, הוא ביים שמונה סרטים, האחרון שבהם ב-2008. כשחקן, מנשוב השתתף ב-97 סרטים, האחרון שבהם ב-2015. הוא כתב תסריטים לשלושה סרטי קולנוע והשלים ארבעה תסריטים שנכתבו על ידי ולנטין צ'רנוב. בנוסף, מנשוב הפיק חמישה סרטים.
ב-2003 מנשוב התפקד למפלגת השלטון "רוסיה המאוחדת". בריאיון לכתב-העת "אסקווייר" ב-2010 הצהיר, שעשה זאת במקרה ושאינו פעיל פוליטית. למרות הביקורת שלו כלפיה, הוא אמר שלא יעזוב את המפלגה מחשש לשערורייה.
ב-2004 מנשוב היה מנחה העונה החמישית של תוכנית המציאות הרוסית "הגיבור האחרון" (הגרסה הרוסית לתוכנית הטלוויזיה האמריקאית הישרדות). הוא דיבב את דמותו של גסר במשחקי הווידאו הרוסיים "משמר הלילה" ו"משמר היום", שהפצתם החלה בשנים 2005 ו-2006, בהתאמה. ב-2007 גילם את גאורגי ז'וקוב בסדרת הקאלט ליקווידציה.
ב-19 באפריל 2007, בטקס הענקת פרסי הקולנוע של MTV רוסיה, מנשוב סירב להעניק את פרס הסרט הטוב ביותר לסרט הרוסי "הממזרים". הסרט מספר את עלילתם של עבריינים קטינים שנידונו למוות ומוכשרים לפעולת חבלה בזמן מלחמת העולם השנייה. בשידור חי, מנשוב ביקש מפמלה אנדרסון (המנחה האורחת) להעניק את הפרס במקומו, כי אינו מסוגל למסור אותו לסרט שמבזה את ארצו. אחר כך הוא שמט את המעטפה עם שם הסרט הזוכה לרצפה ויצא אל מאחורי הקלעים.
ב-2009 מנשוב הקים סדנה למשחק ולבימוי ב-VGIK. הוא מנהל אותו יחד עם אשתו השחקנית – ורה אלנטובה. כיושב ראש ועדת האוסקר הרוסית, שממליצה על הסרט הרוסי שיתחרה על פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, מנשוב סירב לחתום על החלטתה בשנת 2011. הוא לא הסכים עם ההמלצה על סרטו של ניקיטה מיכאלקוב "שמש בוגדנית 2: המצודה", שזכה לביקורות שליליות ונכשל בקופות.
מאוקטובר 2011 מנשוב משחק בתיאטרון. בתפקידו הראשון, הוא מגלם את דמותו של אנדי בהצגה "אהבה. מכתבים" לצד אשתו ורה אלנטובה, שמשחקת בתפקיד מליסה. השניים משחקים בהצגה המבוססת על מחזהו של האמריקאי א"ר גורניי(אנ') "מכתבי אהבה", שבו שתי דמויות בלבד. ההצגה בהשתתפותם בוימה בתיאטרון על-שם פושקין של מוסקבה על ידי בתם – יוליה מנשובה (שחקנית במקצועה). באותה שנה גילם תפקיד משני בסרט "שגעונות".
ב-2013 גילם את אחד התפקידים העיקריים בסרט הצרפתי-רוסי "פיתול מושלם". ב-2014 מנשוב זכה בפרס "נשר הזהב" (פרס הקולנוע הרוסי) לשחקן המשנה הטוב ביותר. הוא זכה בו על משחקו בתפקיד אדוארד בלשוב בסרט משנת 2013 "אגדה מספר 17".
בשנת 2014 התקיימה הבכורה של ההצגה, שבה מנשוב שיחק בתפקידו התיאטרלי השני. הוא גילם את הדמות הראשית בהצגה "החצר" על-פי מחזהו של יֵ' איסאייב, שהועלתה ב"מרכז גוגול" על ידי קבוצת התיאטרון "סטודיה SounDrama".
בריאיון לעיתון "טוצ'קה רו" ב-2016, מנשוב הביע את התנגדותו למה שהוא תופס כחינוך אנטי-סובייטי של הדור הרוסי הצעיר וכהצגה מעוותת של תקופת ברית המועצות בקולנוע ובאמצעי התקשורת הרוסיים של ימינו.
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנה השנייה ללימודיו בבית הספר לתיאטרון, מנשוב התחתן עם חברתו ללימודים – ורה אלנטובה. ב-1969 לבני-הזוג נולדה בתם היחידה – יוליה מנשובה (כיום שחקנית ומנחת טלוויזיה). אשתו לא אימצה את שם משפחתו אחרי נישואיהם. בתו היא היחידה שקיבלה ממנו את שם המשפחה ונושאת אותו גם בתקופת נישואיה. מנשוב היה סב לאנדריי גורדין (יליד 1997) וטייסיה גורדינה (2003) – ילדיהם של בתו יוליה וחתנו השחקן איגור גורדין.
מנשוב נפטר ב-5 ביולי 2021, מסיבוכי נגיף הקורונה שאובחן אצלו ב-26 ביוני. נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה.[1]
פרסים ותארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס "על עבודת משחק" לשנת 1973 בפסטיבל הקולנוע הכלל-סובייטי
- הפרס הממלכתי של רוסיה הסובייטית על-שם נ"ק קרופסקאיה (1978, על בימוי הסרט "המתיחה")
- פרס ברית המועצות (1981, על בימוי הסרט "מוסקבה אינה מאמינה בדמעות")
- פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר (פרס לסרט שביים – "מוסקבה אינה מאמינה בדמעות")
- פעיל אמנות נכבד של רוסיה הסובייטית (1984)
- אמן העם של רוסיה הסובייטית (1989)
- אות "על הצטיינות בשירות המולדת" מדרגה רביעית (1999, על תרומתו הרבה לפיתוח אמנות הקולנוע במולדתו)
- אזרח הכבוד של העיר אסטרחן (2007)
- אות "על הצטיינות בשירות המולדת" מדרגה שלישית (2010, על תרומתו הרבה לפיתוח אמנות הקולנוע במולדתו ופעילותו היצירתית רבת השנים)
- פרס "נשר הזהב" (פרס האקדמיה הרוסית לקולנוע) לשחקן המשנה הטוב ביותר (2014, על משחקו בתפקיד אדוארד בלשות בסרט "אגדה מס' 17")
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ולדימיר מנשוב (ברוסית)
ולדימיר מנשוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ולדימיר מנשוב, באתר AllMovie (באנגלית)
ולדימיר מנשוב, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ולדימיר מנשוב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ולדימיר מנשוב, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^
ליזה רוזובסקי, מת הבמאי שעיצב את דימוי האישה והגבר הסובייטיים, באתר הארץ, 7 ביולי 2021
