ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב
 | |||
| לידה |
8 ביולי 1869 (יוליאני) פושקין, האימפריה הרוסית  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
28 במרץ 1922 (בגיל 52) ברלין, רפובליקת ויימאר | ||
| מדינה |
האימפריה הרוסית | ||
| מקום קבורה |
Berlin-Tegel Russian Orthodox Cemetery | ||
| השכלה |
| ||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית החוקתית | ||
| בן או בת זוג |
Yelena Rukavishnikova | ||
| |||
| חתימה |
 | ||
  | |||
ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב (ברוסית: Владимир Дмитриевич Набоков; 21 ביולי 1870 – 28 במרץ 1922) היה מדינאי, קרימינולוג ועיתונאי ליברל-דמוקרט רוסי. אביו של הסופר הנודע ולדימיר נבוקוב, ולכן נקרא גם ולדימיר נבוקוב האב.
משפחתו וראשית ימיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבוקוב נולד בצארסקויה סלו למשפחה אריסטוקרטית. אביו, דימיטרי (1827–1904) היה שר המשפטים בממשלת הצאר אלכסנדר השני. אמו, מריה פון קורף (1842–1926) הייתה ברונית גרמנית-בלטית מקורלנד.
נבוקוב למד משפטים וקרימינולוגיה באוניברסיטת סנט פטרבורג ולימד בבית הספר למשפטים בעיר. ב-1897 נשא לאשה את אלנה איוונובנה (1876–1939) ולזוג נולדו חמישה ילדים: ולדימיר, סרגיי (1900–1945), קיריל (1911–1964), אלנה (1906–2000) ואולגה (1903–1978).
חיים פוליטיים ברוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 1904–1917 ערך את העיתון "נאום" (Речь). ב-1906 נבחר לדומה (בית הנבחרים) מטעם המפלגה הדמוקרטית החוקתית (ה"קדטים").
לאחר מהפכת פברואר 1917 כיהן כשר בממשלת המעבר הרוסית.
עקב מהפכת אוקטובר נמלטה משפחת נבוקוב מסנט פטרסבורג, תחילה לחצי האי קרים, בו הקימו הרוסים הלבנים רפובליקה קצרת ימים, בה כיהן כשר משפטים ולאחר מכן, ב-1919 עבר ללונדון.
חייו ומותו בברלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעוד ולדימיר נבוקוב הצעיר נשאר באנגליה לצורכי לימודים בקיימברידג', עברו ב-1920 נבוקוב האב ומשפחתו לברלין, מרכזם של רוב הגולים הרוסים באותה תקופה.
נבוקוב השתלב עד מהרה בחברת המהגרים ובצמרת ההנהגה של מפלגת הקדטים בברלין. הוא ערך והוציא לאור את העיתון Rul ("הגה") שהצטיין בגישה דמוקרטית, ליברלית ופרו-מערבית וסלד באופן גלוי מכל קיצוניות ימנית או שמאלית.
מפלגת הקדטים הרוסית בברלין התפלגה לפלג שביקש לחזור לרוסיה ולשאת ולתת עם הבולשביקים, בראשות פאבל מיליוקוב ולפלג שביקש לבסס חברה רוסית-מערבית חלופית בברלין, בראשותו של נבוקוב. ב-28 במרץ 1922 כינסו מיליוקוב ונבוקוב דיון פומבי באולם הפילהרמונית של ברלין. לאולם הצליחו להיכנס שני צעירים רוסים מלוכנים-ימנים קיצוניים, שביקשו לרצוח את מיליוקוב. השניים, שבלסקי וטבוריצקי, היו ממקורביו של פיודור וינברג ושל חוגים קדם-נאציים. עם תחילת האספה קמו ממקומם והחלו לצעוד לכיוון הבמה, תוך שירת שירים לאומניים. כאשר שלף שבלסקי אקדח וכיוון אותו אל מיליוקוב, זינק נבוקוב על מנת לסכל את הרצח, אולם המתנקשים ירו בנבוקוב מספר כדורים עד שהתמוטט ומת[1].
נבוקוב הבן שהה אותה עת בברלין, במסגרת ביקור משפחתי והאירוע מוזכר בספרו האוטוביוגרפי "דבר, זיכרון".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשומה גנאלוגית
- ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אוטו פרידריך, לפני המבול: ברלין 1918-1933, הוצאת כרמל, 2009 עמ' 89-90