ולדימיר אורלובסקי

ולדימיר אורלובסקי
לידה	1 בפברואר 1842; קייב, האימפריה הרוסית
פטירה	19 בפברואר 1914 (בגיל 72); ג'נובה, איטליה
מקום קבורה	Lukianivske Cemetery
מקום לימודים	האקדמיה הקיסרית לאמנויות (1867)
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	ריאליזם
פרסים והוקרה	מדליית זהב גדולה של האקדמיה הקיסרית לאמנויות (1867)

ולדימיר אורלובסקי (ברוסית: Владимир Орловский;‏ 1 בפברואר 1842 – 19 בפברואר 1914) היה צייר ריאליסטי רוסי ממוצא אוקראיני, ואקדמאי של האקדמיה לאמנויות סנקט פטרבורג. אורלובסקי צייר עבור אצולת מוסקבה וסנקט פטרבורג, ויצירותו אף נקנתה על ידי קיסר רוסיה, אלכסנדר השלישי.^[1] אורלובסקי נחשב לאחד ממייסדי ציור הנוף הריאליסטי האוקראיני.

ביוגרפיה

אורלובסקי נולד בקייב בשנת 1842 למשפחת אצילים בעלת אדמות ממוצא אוקראיני.^[2] בכישרונו של האמן הצעיר האמין המורה שלו לאמנות בגימנסיה בקייב, שעזר קודם לכן לטאראס שבצ'נקו. גם מנהל הגימנסיה זיהה את כישרונו של אורלובסקי והמליץ עליו במכתב שנכתב לשבצ'נקו. וכך קרה שהחינוך לאמנות של הצייר החל במכתב המלצה מאת טאראס שבצ'נקו באקדמיה לאמנויות יפות בסנקט פטרבורג ב-1861.^[3] במהלך לימודיו של אורלובסקי באקדמיה הקיסרית לאמנויות המורה שלו היה אחד מציירי הנוף הרוסים המפורסמים ביותר של המאה ה-19 אלכסיי בוגוליובוב.^[4] על הצלחותיו המהירות קיבל אורלובסקי בסנט פטרבורג מדליית כסף גדולה באקדמיה בשנת 1863. מאוחר יותר צייר בהיותו במוסקבה, סנט פטרסבורג, קייב, צפון הקווקז, קרים ופינלנד.^[5]

עם סיום לימודיו ב-1868 זכה אורלובסקי להכרה של עמיתיו בחוגים האקדמיים ובציבור הרחב, וזכה בתואר אמן התואר הראשון. אורלובסקי קיבל מדליית זהב על ציוריו של נופי חצי האי קרים, שאפשרה לו לנסוע לאירופה בקצבה ממשלתית. כך, מ-1869 עד 1872, עבד אורלובסקי בפריז, צרפת, וכן בשווייץ, גרמניה ואיטליה.

בתוך שנתיים, ב-1874, הועלה אורלובסקי למעמד של אקדמאי, וב-1878 על ציורו "הקציר" התמנה לפרופסור. הוא נהנה מפופולריות בדומה לאיוואן אייווזובסקי, והושפע מיצירתו של ארכיפ קוינדג'י.

בשנת 1897 חלה האמן בטיפוס, ובעקבות עצת רופאיו עבר מסנט פטרבורג עם הלחות לקייב. כדי לשמור על בריאותו בילה ולדימיר אורלובסקי את שארית חייו בג'נובה, איטליה.