ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/שלמה דאפיירה

שלמה (אנשלמה) בן משולם דאפיירה^[1] (נולד בסביבות שנת ה'ק', 1340 - נפטר בסביבות שנת ה'ק"פ, 1420) היה מאחרוני המשוררים העבריים בספרד הנוצרית. לפי מקורות אחדים התנצר בגיל שבעים, אך המשיך לכתוב שירה עברית גם לאחר מכן. יש משערים כי התנצר בכפייה ולאחר מכן חזר ליהדותו^[2].

קורות חייו

שלמה דאפיירה נולד בממלכת קטלוניה, בן נכדו של המשורר הספרדי הנודע ר' משולם בן שלמה דאפיירה, (בשמו הלועזי אֶנדידש), שנולד בעיר ז'ירונה^[3] ונצר למשפחה חשובה בברצלונה^[4].

בצעירותו חי דאפיירה בקסטיליה, ובצד כתיבתו, הקדיש חלק מהונו ורכושו לפילנתרופיה^[5]. נהוג לחלק את קורות חייו לשלוש תקופות:

תקופה ראשונה (1365–1370)

התקופה הראשונה: (1365-70), זמן בגרותו הפיוטית. דאפיירה מזכיר, כמה פעמים את הזמן שהוא קורא לו "שנות הבחרות", בתור תקופה שבה יצר וחבר הרבה מפיוטיו היפים ביותר וחי חיים נוחים ונעימים. גזירות קנ"א הבריחו אותו מספרד לארץ אחרת, אולי פורטוגל או צרפת. אחרי שנות סבל ונדודים הוא חזר לסרגוסה. לפי שטיינשניידר^[6], הוא היה שם "סופר הקהל" משרה שהחזיק בה שנים אחדות.

תקופה שנייה (1391 ואילך)

התקופה השנייה: מתחילה בערך בשנת 1391. בשנה זו, פורעים שדדו והרסו את ביתו וילדיו נחטפו מבלי שעלה בידו לברר מה עלה בגורלם^[7]
לֹא אֵדְעָה אִם נִמְכְּרוּ אוֹ טֻבְּחוּ/ או עַל יְקוֹד אוּרִים בְּשָׂרָם צָלוּ...
לאחר המאורעות חזר דאפיירה לסארגוסה בתקופה זו, חבר הרבה אגרות המלצה לנפגעי הפרעות שהתכוונו לצאת את ספרד בין השאר גם לארץ ישראל. בסרגוסה, כבר יצא שמו כמשורר, יש להניח כי בשל כך בחר בו השר ר' בנבנשת בן שלמה אבן לביא דילה קאבאליירה, להורות תורה לבניו וללמדם פרק בשיר. כעזר לעבודת הוראה זו, חבר דאפיירה ספר בשם "אמרי נואש". לפי תוכניתו אמור היה הספר להכיל ארבעה חלקים. אולם לא ידוע אם חבר את כולם. לידינו הגיעו שני חלקים : מילון לחרוזים, ומילון למילים נרדפות^[8]. . עובדת היותו "משורר פרופוסיונלי", המתפרנס מפרי עטו הכריחה אותו להקדיש חלק מזמנו וכוחו ל"שירי התהלה" לכבוד ה"שרים" וה"גבירים" נותני לחמו.

יש בשירים אלה גם ערך לחוקרי התקופה וציוני דרך בתקופות חייו. בין מקבלי שיריו העבריים היה גם נסיך נוצרי משכיל בשם Don Jaun De Ixar. דאפיירה נעשה במובן ידוע למשורר משפחת קאבאליירה ובמשרתו זו החזיק עד מותו של ר' בנבנשת אבן לביא בשנת 1411. עליו חבר דיאפירה קינה יוצאת מן הלב^[9]: ”מַה קּוֹל זְעָקָה כָּל יְקוּם יִזְעָקוּ אוֹ נַאֲקוֹת חָלָל מְתִים יִנְאָקוּ? מַה זֶּה אֲשֶׁר יִתְפַּלְּשׁוּ אִישִׁים בְּתוֹךְ עָפָר וּבָאֵפֶר – וְיִתְאַבָּקוּ?”.

את שבע עשרה או עשרים השנים האלה אפשר לציין בתור "תקופת הפריחה" של המשורר. בזמן זה הוא כנראה ייסד ונעשה לראשה ולדברה של "כת המשוררים" בסרקוסטה. אפיינה קבוצת משוררים זו מסירות נאמנה ללשון העברית ולמקורה התנ"ך. על מקרה מעניין בנושא זה, מסופר ב"ההקדמה" לשיר סימן צ"א^[10]. אשתרוק רמוך אחד מהאישים שהתנצר לאחר ויכוח טורטוסה, בקש לשלוח לדאפיירה את יצירתו בלשון הספרדית. דאפיירה שהעניין היה למורת רוחו ענה לו:

לְשׁוֹן עֵבֶר לְחָבֵר לִּי, וּמַה לִּי לְשׁוֹן כַּשְדִּים וְהֶגְיוֹן אַשְׁכְּנַזָם
לְשׁוֹן קֹדֶשׁ לְכֹהֵן לִּי אֲקַדֵּשׁ, וּמַה לִּי עוֹד לְלָעוּזוֹת בְּלַעְזָם"

קשריו עם משפחת לביא, נמשכו גם לאחר מותו של ראש המשפחה. ידידו ותלמידו וידאל יוסף בן לביא שעזב את סרקוסטה, בשנת 1412, מייעץ^[10] גם לדאפיירה, לברוח מן העיר, בשל הסכנה של מגפת הדבר.

תקופה שלישית (1416 ואילך)

לאחר שתיקה של כמה שנים מתחילה התקופה השלישית לערך בשנת 1416 או 1417. עד לזמן זה הוא שרוי בבדידות ועזובה רוחנית, ראייתו הלכה והידרדרה והוא מתלונן בפני חבריו על שנזנח^[11]. בין שאר היצירות של תקופה זו, ראוי לציין את הפואמה הגדולה שלו "באפס יד ינופף יד גאוני", יצירה שאפשר לציין אותה בתור "שיר עלילה אוטוביוגרפי", שמחברה שואף בו להראות שעדיין כוחו עמו .וכן גם שירו ההיתולי "על היינות הרעים" שנתחבר לפי עדותו בשנת קע"ז (1417)^[12] בעת שישב בעיר מונסון שבאראגון.

לעת זקנתו היו מעייניו נתונים לחיי העולם הבא והוא התחנן לפני בורא עולם שינהג בו במידת הרחמים. לכן מוזר מאד הדבר שהוא המיר את דתו לאחר שהיה בן שבעים ומעלה^[13]. הידיעה על המרת הדת הזאת לא מופיעה בתעודות הנוצריות של זמנו. אולם לפי מקורות העבריים שבידינו קיימת חליפת מכתבים בן דאפיירה ובן זמנו וידאל בנבנשת ועליה רשום בכתב יד "שירים שלחם אנשלמה די פיאירה שנשתמד לאחר שבעים שנה לידידו דון וידאל"^[13]. גם המשורר שלמה בונפיד מזכיר ההשתמדות זו^[14]. אין להסביר את התנצרותו אלא בזעזוע נפשי עמוק. יש להדגיש שלאחר הוויכוח בטורטוסה, התנצרו כמה משכילים יהודים מובהקים ביניהם גם תלמידו וידאל בן לביא. וידאל בנבנשת כתב לו מכתב גינוי על אודות מעשהו זה^[11]. דאפיירה המשיך לשמור על קשר עם ידידיו ולשלוח מכתבים בעברית, ואף קבל על כך שכשרון שירתו נחלש ביותר. גם החוקר יצחק בער^[15]בדעה שהוא המיר את דתו ביחד עם תלמידו יוסף בן לביא. אולם יש החולקים^[16] וסבורים שהוא נשאר ביהדותו עד סוף ימיו. שנת מותו ומקום קבורתו לא נודעו.

שלמה דאפיירה כתב לערך שלוש מאות וחמישים שירי קודש ושירי חול. חלקם מופיעים בדיואן שלו. בכתבי־יד אדלר ובודליאנה נכללים ארבעה או חמשה שירי קדש מפרי עטו^[17]. כתב־יד ברלין כולל ארבעים שירי קדש המיוחסים לו^[18], רובם השם "שלמה" או "שלמה חזק" בראשי חרוזיהם ושלשה פיוטים חורזים את שמו ושם אביו במלואם.

ספריו

שמעון ברנשטיין (עורך), דיוואן, הוצאת "עלים" תש"ג
משכיות כסף: ש.ת.יף. ד.ב.ר. מפרש וגם כתב אברהם בדרשי להרב טודרוס הלוי ואחר יבוא דברי אשר שמתי, מורדכי תמהמאת סולומון בן משוללים דפערה, Abraham ben Isaac Bedersi, תדרוס בן גוסף אבולפא (הלבי), מורדכי תמה, הוצאה: בבת ישראל מונדוי, 1770 (הוצאת "עלים,", 1942)

לקריאה נוספת

ישראל לוין ושלום לוריא, אברהם אבן עזרא, משולם דאפיירה, טדרוס אבולעפיה, תל אביב : מפעל השכפול.
אברהם בר יוסף, משירת ימי הביניים : שירת ספרד ואיטליה; מקאמות - ביאורים ופירושים, הוצאת מישלב, 1980.
יוסף פטאי, משירי משולם דאפיירה, ספר היובל לפרופסור שמואל קרויס, תרצ"ז, עמ' 188–192.
דוד אברהם, איגרת משל המשורר שלמה דאפיירה בעניין העלייה לארץ-ישראל מספרד, תרביץ, נב (תשמ"ג), ד' 655–659.
תפיסות שיר של שלמה דיפיארה על רקע תמורות פואטיות בספרד הנוצרית, דורון, אביבה. מחקרים בספרות העברית בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס, עמ' 213–229, תשס"ג.
חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובאנס כרך שני, הוצאת מוסד ביאליק 1956
א. מ. הברמן, אגרות שלמה דאפיירה למשה עבאס, אוצר יהודי ספרד, ז, עמ' 24–42.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ מקור השם הוא: דה פּיֶירָה, מן העיר פיירה (Piera) שבקטלוניה. נכתב גם: דאפיירה, דיפירה ודאפירה.
^ א. מ. הברמן, להלן "לקריאה נוספת".
^ לפי היינריך גרץ לאור דבריו (כתב-יד אדלר דף ר"ב עמוד ב) "...כי כן הורני החכם המשורר אבי אבי אשר בשתוף השם זולתי הגרר אתפאר אתהדר ואתגדר", וראו השערת א. מ. הברמן (להלן לקריאה נוספת") כי היה אבי סבו, לפי פער השנים ביניהם.
^ יצחק בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תל אביב, 1945.
^ חיים ברודי, ר' שלמה דאפיאירה דברים אחדים אדותיו ואדות ספריו, ברלין: דפוס צבי הירש בר' יצחק איטצקאווסקי, תרנ"ג.
^ שטיינשניידר כרך 15 'עמוד 5
^ כ"י ברלין 103 עמ' 3
^ מבוא לספרו "אמרי נואש", כ"י ברלין נו' 489
^ ברנשטיין, שיר II.
^ ¹ ² ברנשטיין, דיואן של שלמה בן משולם דאפיירה, להלן "ספריו".
^ ¹ ² ורדי תרצה, שירי דון וידאל בנבנשת: עבודת גמר בספרות עברית מוגשת לפרופ' י. יהלום ירושלים תמוז תשמ"ז [חמו"ל], 1987 (Thesis) מהד' בקורתית, בלווית מבוא, מקורות ובאור
^ "מבחר השירה העברית" לברודי־ווינר, עמוד שכח־כט ושם מובאים שמונה שירים של דאפיירה.
^ ¹ ² השירה העברית בספרד ובפרובאנס כרך שני, חיים שירמן, הוצאת מוסד ביאליק 1956
^ F. Baer ,Die Juden im christlichen SPanien I, 798
^ בער, די יודען איס קריסטליכען שפאניען, חלק א'.
^ דר' שמעון ברנשטיין, המרת דתו הבדויה של המשורר ר' שלמה דאפיירה' "ההד", ירושלים, שנה עשירית תרצ"ה חוברת א'
^ דר' שמעון ברנשטיין, שירי הקודש של ר' שלמה דאפיירה תרביץ, שנה ז' ספר ג-ד. עמוד 336 הערה 5
^ הרשימה מובאה בשלימות על ידי שטיינשניידד כרך 17 עמוד 129 .

קטגוריה:יהודים ספרדים קטגוריה:משוררים מימי הביניים קטגוריה:משוררים כותבי עברית

[1] מקור השם הוא: דה פּיֶירָה, מן העיר פיירה (Piera) שבקטלוניה. נכתב גם: דאפיירה, דיפירה ודאפירה.

[2] א. מ. הברמן, להלן "לקריאה נוספת".

[3] לפי היינריך גרץ לאור דבריו (כתב-יד אדלר דף ר"ב עמוד ב) "...כי כן הורני החכם המשורר אבי אבי אשר בשתוף השם זולתי הגרר אתפאר אתהדר ואתגדר", וראו השערת א. מ. הברמן (להלן לקריאה נוספת") כי היה אבי סבו, לפי פער השנים ביניהם.

[4] יצחק בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תל אביב, 1945.

[5] חיים ברודי, ר' שלמה דאפיאירה דברים אחדים אדותיו ואדות ספריו, ברלין: דפוס צבי הירש בר' יצחק איטצקאווסקי, תרנ"ג.

[6] שטיינשניידר כרך 15 'עמוד 5

[7] כ"י ברלין 103 עמ' 3

[8] מבוא לספרו "אמרי נואש", כ"י ברלין נו' 489

[9] ברנשטיין, שיר II.

[ברנשטיין-10] ¹ ² ברנשטיין, דיואן של שלמה בן משולם דאפיירה, להלן "ספריו".

[ורדי-11] ¹ ² ורדי תרצה, שירי דון וידאל בנבנשת: עבודת גמר בספרות עברית מוגשת לפרופ' י. יהלום ירושלים תמוז תשמ"ז [חמו"ל], 1987 (Thesis) מהד' בקורתית, בלווית מבוא, מקורות ובאור

[12] "מבחר השירה העברית" לברודי־ווינר, עמוד שכח־כט ושם מובאים שמונה שירים של דאפיירה.

[שירמן-13] ¹ ² השירה העברית בספרד ובפרובאנס כרך שני, חיים שירמן, הוצאת מוסד ביאליק 1956

[14] F. Baer ,Die Juden im christlichen SPanien I, 798

[15] בער, די יודען איס קריסטליכען שפאניען, חלק א'.

[16] דר' שמעון ברנשטיין, המרת דתו הבדויה של המשורר ר' שלמה דאפיירה' "ההד", ירושלים, שנה עשירית תרצ"ה חוברת א'

[17] דר' שמעון ברנשטיין, שירי הקודש של ר' שלמה דאפיירה תרביץ, שנה ז' ספר ג-ד. עמוד 336 הערה 5

[18] הרשימה מובאה בשלימות על ידי שטיינשניידד כרך 17 עמוד 129 .

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]