ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/מלחמת רשות
| מקרא | ספר דברים, פרק כ', פסוקים י'–ט"ו |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו', הלכות א'-ה' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ק"צ ספר החינוך, מצווה תקכ"ז |
מלחמת רשות ביהדות היא מלחמה שמטרתה הרחבת תחומה של המדינה מעבר לגבולות ארץ ישראל, מטעמים פוליטיים-תדמיתיים או כלכליים, כפי שמתואר במסכת ברכות[1]. התורה מצווה לחוס על חייו של כל אדם במלחמת רשות המוכן להיכנע ולחיות תחת כיבוש ישראל[2].
בניגוד למלחמת מצווה, במלחמת רשות חייבים ראשי העם לקבל מהסנהדרין את הרשות לצאת למלחמה, כפי שמתואר במסכת ברכות.[1] מלחמות דוד המלך מובאות בתלמוד כאבטיפוס למלחמות רשות.[3]
פטור מיציאה למלחמת רשות
[עריכת קוד מקור]במלחמת הרשות, בניגוד למלחמת מצווה, ישנן ארבע קטגוריות של אנשים הפטורים מלצאת למלחמה: מטעמים משקיים, מטעמים משפחתיים, מטעמי מורל ומצפון ומטעמי בריאות ונכות. שלוש הראשונות נזכרות בפירוש במקרא והרביעית נלמדת בהקש בתורה שבעל פה.[4]
הפטורים היו מסווגים לפטור חלקי ופטור מלא. בפטור חלקי היו צריכים להגיע לספר לנקודת ההערכות, שם הם היו משוחררים באופן חלקי מהמלחמה, ועוברים ללוגיסטיקה ויחידות עורפיות התומכות בלחימה, ובהם כאלו שאירסו אישה אך לא התחתנו עדיין, בנו בית אך עדיין לא נכנסו להתגורר בו או מי נטעו כרם אבל עדיין לא חיללו. לעומת זאת, המשוחררים בפטור מלא לא היו צריכים כלל להתייצב, ולא היו משתתפים בשום היבט של המלחמה, ובהם אלו שהיו בשנת הנישואין הראשונה, או בשנה הראשונה בבית חדש או בשנה הרביעית בכרם שננטע.[5]
אדם שאינו מסוגל נפשית להילחם ("הירא ורך הלבב"), פטור מלצאת למלחמה. חז"ל דורשים מהפסוק "הירא ורך הלבב" כי הירא מעבירות שבידו, אינו יוצא למלחמה. יש מי שכתב כי זה דווקא בעבירות שבמעשה ולא בעבירות שבמחשבה[6].
יש הסוברים כי תלמידי חכמים, בדומה לשבט לוי, פטורים מיציאה למלחמת הרשות, על בסיס דבריו של הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, ויש הטוענים כי אין להם שום פטור בדבר.[7]
מחוסר איבר, למדו חז"ל - על פי סמיכות פרשיות - שאינו יוצא למלחמה[8]. ונחלקו אחרונים בטעם הדבר: יש סוברים שהוא לפי שאדם זה הריהו חלש פיזית[9], ויש סוברים שהוא עניין סגולי[10]. יש הסוברים ששלילתו של מחוסר איבר מיציאה למלחמה היא רק לפטור אותו מכך, אבל אם רוצה להתנדב לכך - רשאי[11].
לגבי סוגיית ההתנדבות של אנשים הפטורים, התוספתא ובעקבותיה רוב הפוסקים סוברים שאדם שקיבל פטור חלקי איננו יכול להתנדב להלחם, וקל וחומר שהפטור לגמרי איננו יכול להתנדב ללחימה.
על פי החזון איש, הפטורים ניתנו רק בזמן שישראל יכולים לנצח בלעדי המשוחררים, אבל במצב שניצחון המערכה תלוי באותם חיילים הפטורים מהמלחמה, או אז חובה על בעלי הפטורים להשתתף ולעזור, מדין של "לא תעמוד על דם רעך".[12]
ראו גם
[עריכת קוד מקור]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור]- הרב שלמה גורן, צבא ומלחמה לאור ההלכה, אתר דעת
- הרב שלמה גורן, מלחמת מצווה ומלחמת רשות, אתר דעת
- אביעד הכהן, על חובת השיויון בשירות הצבאי, אתר דעת
- פרופ' דוד הנשקה, "מלחמת הרשות - האמנם הלגיטימיות מוסכמת? עיון בספרות התנאים", שנתון המשפט העברי, כח (תשע"ד-תשע"ה), עמ' 110-45.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור]- ^ 1 2 "אמרו לו: אדונינו המלך! עמך ישראל צריכין פרנסה...אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד." (ג ב').
- ^ מצווה תקכז בספר החינוך
- ^ "מלחמות יהושע לכבש – דברי הכול חובה, מלחמות בית דוד לרווחה – דברי הכול רשות" (בבלי סוטה מד ב). "במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים, כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו." (רמב"ם הלכות מלכים ה' א')
- ^ דברים כ' ה'-ח'
- ^ תוספתא סוטה, רמב"ם הלכות מלכים ז' י"א.
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית רבי יוסף חיים מבגדאד, בן יהוידע, חלק ד', סוטה מד., ירושלים תרנ"ח - תרס"ד, דף ל"ח, טור ב', ד"ה המתיירא, באתר אוצר החכמה. - ^ הרב בן ציון עוזיאל בקובץ "הפוסק", תש"ח, סימן תתרפד, הרב הרצוג, הרב שלמה זוין.
- ^ רבי יוסי הגלילי, בספרי, פסקה ק"ץ, לעניין מחוסר יד, רגל, עין או שן; ראו תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק ד', הלכה ה', לעניין פצוע דכא; רש"י, פירוש רש"י למקרא, על ספר דברים, פרק כ', פסוק א'. וראו רבי יוסף באב"ד, מנחת חינוך, סוף מצווה תקכ"ז, שתמה על הרמב"ם שלא הביא את דין זה בחיבורו משנה תורה.
- ^ ראו חיד"א, דברים אחדים, דרוש ד' - לשבת הגדול, ד"ה באופן. וראו הרב יצחק זילברשטיין, חשוקי חמד, זבחים, דף י"ד, עמוד ב', "בעל מום".
- ^ ראו: מהר"ל, גור אריה, על רש"י, דברים, פרק כ', פסוק א'; רבי יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה, על ספר במדבר, פרק א', פסוק ג'; רבי שמואל בורנשטיין, שם משמואל, פרשת ראה, תרע"ד, ד"ה ביאור, ופרשת כי תצא, תר"ע, ד"ה ובזה יובן, ועוד, ופרשת כי תבוא, תרע"ב, ד"ה והנה, בשם אביו רבי אברהם בורנשטיין ("האבני נזר"). וראו הרב יצחק זילברשטיין, חשוקי חמד, זבחים, דף י"ד, עמוד ב', "בעל מום", בביאור דבריהם.
- ^ רבי גדליה פלדר, "מלחמה וצבא לאור ההלכה", בתוך: תורה שבעל פה, גיליון, כ"ג, עמ' ק"כ–קכ"א. וראו רבי יוסף באב"ד, מנחת חינוך, סוף מצווה תקכ"ז, שקצת משמע כן מדבריו.
- ^ חזון איש, עבודה זרה, סימן כג, ס"ק ג.
קטגוריה:הלכות צבא ומלחמה קטגוריה:מלחמות לפי סוג קטגוריה:מצוות עשה קטגוריה:פרשת שופטים