ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים שנוצרו באנציקלופדיה היהודית/ויאהב אומן

תחילת הקרובה 'ויאהב אומן' במחזור ליפסיא, מחזור כתוב ביד מן המאה ה-14.

שגיאות פרמטריות בתבנית:חלונית
פרמטרים [ גובה מקסימלי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית {| class="infobox" cellspacing="5" style="clear:left; float:left;margin:1px 7px 1px 1px; font-family:David; font-size:120%; background:#c6dbf7; width:25%; border:1px #aaaaaa solid; max-width:40%;"

! style="background:#9999ff;" |

ויאהב אומן

|- | style="text-align:left;" | מאת רבי אלעזר בירבי קליר |- | style=" " | וַיֶּאֱהַב אוֹמֵן יְתוֹמַת הֶגֶן
אֲמָנָהּ שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ בַּעֲדָהּ לְהָגֵן
אָז מֵאָז כְּחָז יוֹדֵעַ נַגֵּן
אַרְיֵה בֶן זְאֵב לְיֶשַׁע הוֹגֵן
אָץ לְהַזְכִּיר אוֹתוֹ מְנַגֵּן
וּמָרְדְּכַי אֻמַּץ בְּאֶלֶף הַמָּגֵן

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם)

הַמֶּלֶךְ בְּכֵס יָ-הּ חַק לְזֶרַע כֹּה יִהְיֶה
בַּקָּמִים כָּל נֶשֶׁם לֹא תְחַיֶּה
בֶּן בְּכוֹרַת חַל דְּבַר אֶהְיֶה
בְּקוֹץ אֲשֶׁר נִכְמַר וַיְחַיֶּה
בְּכֵן צִפְעוֹ צָץ לְצִדִּים שֶׁיִּהְיֶה
יָצָא לְמָרְרוֹ מוֹר בִּגְשָׁמִים מְחַיֶּה

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַיֵּה הַמֵּתִים)

אֶת אֶסְתֵּר גַּל מִמַּסְתֵּיר לְגוֹאֵל
גּוֹי כְּנוֹאַשׁ מִלְּהִגָּאֵל
גּוֹזֵר אִם אֵין לָאִישׁ גּוֹאֵל
גָּלַף מִיָּשְׁפֵה תַּבְנִית הַגּוֹאֵל
גָּשׁ כְּאָח לְצָרָה לְצַחְצֵחַ הַגּוֹאֵל
מִלִּפְנֵי עִיר וְקַדִּישׁ לְהַקְדִּישׁ אָאֵל

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָאֵ-ל הַקָּדוֹשׁ)

מִכָּל דּוֹרוֹ בָּן לְהִתְבּוֹנֵן
דַּעַת מֵאֵי זֶה חֵטְא צָג צַר שׁוֹנֵן
דִּבְרַת אָב כְּזָכַר אוֹנֵן
דַּלְתֵי צוּר כְּנֵסָה דָּפַק [דָּבַק] וְחִנֵּן
דְּגָלִים לְשַׁלֵּשׁ תַּעַן וּלְחַנֵּן
הַמֶּלֶךְ זַעֲקָם בָּן דֵּעָה חוֹנֵן

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' חוֹנֵן הַדָּעַת)

הַנָּשִׁים הַהֲגוּנוֹת לְכֵס יְשִׁיבָה
הֻכְאֲרוּ וּסְעָרָה בָם נָשָׁבָה
הֲדַסָּה זֹאת כְּגַע לָהּ תּוֹר וּמַחֲשָׁבָה
הֻלְּלָה לְכָל רוֹאֶיהָ וְעֵזֶר לוֹ שִׁוָּה
הָדַר יְמִינִי לְשׁוֹבֵב שׁוֹבֵבָה
בִּלְבוּשׁ רַצּוֹת רוֹצֶה בִתְשׁוּבָה

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה)

וַתִּשָּׂא וַתָּבֹא בֶאֱלוֹהַּ
וְלֹא יָדְעָה כִּי זֹאת עָשְׂתָה יַד אֱ-לוֹהַּ
וַיִּבְעַר חָנֵף בְּכָל גְּבוּל לִשְׁלוֹחַ וּבְהַגִּיעַ תּוֹר בִּנְיָן לִצְלוֹחַ
וּבַת אֲבִיחַיִל לָבְשָׁה צָלוֹחַ
מַלְכוּת בָּהּ רִבָּה מַרְבֶּה לִסְלוֹחַ

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ)

חֵן זֻבְּדָה מֵהַרֲרֵי אֵ-ל
זְכוּתָהּ עִמְעַם בְּיַד בֶּן אֲבִיאֵל
זֹאת בְּבוֹאָהּ הֲלוֹם נָשְׂאָה עַיִן לָאֵ-ל
זָכְרָה נָּא לִי צִדְקַת הַרֲרֵי אֵ-ל
זֶה הֱכִינָהּ לְאוֹת לְתִקּוּן אֲרִיאֵל
תְּכֵלֶת יָדָהּ עֲשׂוֹת לִגְאוּלֵי אֵ-ל

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל)

וָחֶסֶד חִסְּדָהּ חָסִיד הַמְחוֹלְלִי
חוּר וְכַרְפַּס וְכֶתֶם וַחֲלִי
חִיְּלָהּ רוֹץ רֹאשׁ פֶּתֶן מְגַחֲלִי
חָרוֹן בּוֹ לְשַׁלֵּחַ עוֹד מִלְּאַכְּלִי
חִלָּת פְּנֵי אֱ-לֹהִים ה' חֵילִי
וָחוּר רַב חִתְּלִי רוֹפֵא חֹלִי

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל)

לְפָנָיו טָבַע הוֹד אַבְרֵךְ
טָבוּעַ הָיָה וּמוּכָן לְהַאֲרֵךְ
טֻמְּנָה וְסֻתָּרָה מִפְּרוֹעַ יָרֵךְ
טָמֵא כְּהוּגְרַל גַּפְנָהּ לְהַבְרֵךְ
טוֹב פָּץ לָהּ קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ
וַעֲטֶרֶת בִּשְׁנַת טוֹבָתֵךְ בְּגֶשֶׁם אֲבָרֵךְ

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים)

מִכָּל יוֹדְעֵי דַת שְׁפַתֵּי מַרְבֵּץ
יָקַר יְמִינִי בְדַת יָמִין רוֹבֵץ
יְפִי עֲדִי עֲדָיִים מַשְׁבֵּץ
יָצָא מְלֻבָּשׁ עַל יָד קוֹבֵץ
יָרַשׁ מַתָּן שְׁאֵלוֹת יַעְבֵּץ
זָהָב יִמֵּן לֶאֱסוֹף נִדָּחִים מְקַבֵּץ

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל)

הַבְּתוּלוֹת כְּהִקָּבֵץ שֵׁנִית בְּמַאֲהֵב
כְּבוּדָה בַת מֶלֶךְ הִשְׁלִיכָה יָהֵב
כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב
כָּמַס דֹּב רִשְׁפֵּי לַהַב מַלְהִיב לְלַהֵב
כָּרָה שׁוּחַ לָעַד לְחֻמּוֹ לְהַבְהֵב
גְּדוֹלָה קָפַץ בַּדִּין מִשְׁפָּט אָהֵב

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט)

וַיָּשֶׂם לַיְלָה וּתְנוּמָה הִמְנִיעַ
לֵיל אֲשֶׁר תַּנִּין וְיָרֵב הֵנִיעַ
לַדּוֹרוֹת אוֹתוֹ הִצְנִיעַ
לִהְיוֹת לְפִלְאוֹ צָנוּעַ
לָכַד זֵד יָהִיר וּבְאַשְׁמוּרוֹ הִכְנִיעַ
וְתַכְרִיךְ יְחוּמָיו שַׁח זֵדִים מַכְנִיעַ

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים)

כֶּתֶר מְלוּכָה מֵאָז הָיָה מֻבְטָח
מֵאֵלָיו הָיָה לְהִנָּתֵן לְבַת הֻבְטַח
מְלָכוֹת כְּשָׁרוּהָ מַרְאָם הוּטַח
מִטּוֹבַת זִיו הוֹד מֶבָּטָהּ
מֵרֹאשׁ עַד עֵקֶב לִבָּהּ בָּטַח
בּוּץ לְהַאֲמִירָהּ בְּמָעוֹז וּמִבְטָח

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים)

מַלְכוּת נֶחְפָּזָה כְּחָזוּ רְבִיד
[נָבָל] נָתוּן עַל יְדִיד מִיַּד מַעֲבִיד
נִשְּׂאוֹ מֵעַל כֹּל וְטָרְחוֹ הִכְבִּיד
נִינָיו כְּתָרְזוֹ לְהַאֲבִיד
נְשׂוּאֵי רַחַם זֶבֶד טוֹב הִזְבִּיד
וְאַרְגָּמָן יִמְּנָם לְכוֹנֵן עִיר דָּוִד

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם)

בְּרֹאשָׁהּ סֻיַּם זֵר אֲשֶׁר הֻפְלָא
סוּגַת שׁוֹשָן עֲלוֹת מִשִּׁפְלָה
שִׂיחַ רְדוּמִים כְּהִקְשִׁיב מִמַּכְפֵּלָה
שֵׂעִיר וּשְׂרִידָיו שַׁחַת הִפִּילָה
סְגוּרֵי כֶלֶא הֵפֶן מֵאֲפֵלָה
וְהָעִיר רוֹן כָּפְלָה לְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה)

וַיַּמְלִיכֶהָ עֲזוֹר לְאוֹם מוֹרָאָה
עֲצוּרָה הָיְתָה לְכֵן מֵעֵת נִבְרְאָה
עֲמִיתָהּ הִפְגִּיעַ בַּעֲדָהּ קְרִיאָה
עַד עֵת בּוֹא דְבָרוֹ אֲשֶׁר רָאָה
עֱנוּתָם לַחוֹזִים שַׁדַּי הֶרְאָה
שׁוֹשַׁן חוֹחִים לְעָבְדוֹ בְיִרְאָה

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן)

תַּחַת פִּלְפּוּל יְגִיעַ לֶקַח טוֹב
פָּעַלְתָּ צַדִּיק פָּעֳלָם לַטּוֹב
פְּאֵר אֹמֶר אֲשֶׁר הוּא טוֹב
פּוּר הָפַךְ לְמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב
פְּדוּת כֵּן תָּחִישׁ לְהָהָר הַטּוֹב
צָהֲלָה זִמְרָה לְהוֹדוֹת לְאֵ-ל טוֹב

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת)

וַשְׁתִּי צֹאֲנָה לְמַעֲרָכוֹת
קְצִינוּת כְּהֻכְתְּרָה מִמְּלָכוֹת
רַגְלֵי אַיֶּלֶת בָּמוֹת דּוֹרְכוֹת
שִׁבְעִים יְמֵי צָר עֲלוֹת לָהּ אֲרוּכוֹת
תָּקְפָה עִם דּוֹד לְעֵינֶיהָ בְּרֵכוֹת
וְשָׂמֵחָה קוֹל נִשְׁמַע מֵחֲרַכּוֹת
וְדוֹבֵר שָׁלוֹם מִמְעוֹן הַבְּרָכוֹת

(בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁלוֹם)

|- | |- | style="text-align:left; font-family:David; " | |} וַיֶאֱהַב אוֹמֵן יְתוֹמַת הֶגֶן (מקובל גם השם הכללי קרובות לפורים או קרובץ לפורים) היא קרובת י"ח (קרובה היא פיוט לחזרת הש"ץ, קרובת י"ח היא קרובה המיועדת לחזרת הש"ץ של יום חול המורכבת מתפילת שמונה עשרה) לפורים, שהתחברה בידי הפייטן הארץ-ישראלי בן המאה השישית רבי אלעזר בירבי קליר. הקרובה התקבלה בנוסח אשכנז לתפילת שחרית של פורים.

מצד תכניה, ממוקדת הקרובה בסיפור מגילת אסתר ונס פורים, תוך שימוש רב במדרשי אגדה על המגילה.

רקע

בפיוט הקדום (כפי שהתפתח בארץ ישראל בתקופה הביזנטית), נועדו הפיוטים לשמש בתפילה בציבור כתחליף וכגיוון עבור הש"ץ לנוסח התפילה הקבוע שנאמר בידי היחידים. נוסחים מפויטים אלה אפשרו לש"ץ לעסוק לא רק בנושאים הקבועים של התפילה, ולהקדיש אותה גם לנושאים מיוחדים לחג או לאירוע שלכבודו נכתבו הפיוטים. מכיוון שהפיוטים נכתבו כדי לשמש תפילה, והיה עליהם לעמוד בגדריה ההלכתיים של התפילה, הם נכתבו כמערכות, שהמבנה שלהן זהה למבנה התפילה. מערכת הפיוטים שנועדה להחליף את נוסח הקבע של תפילת העמידה מכונה "קרובה", והייתה צריכה לכלול קטע פיוטי עבור כל ברכה מברכות העמידה, כאשר במהלך התפילה אמר שליח הציבור את הנוסח הפיוטי במקום את הנוסח הקבוע, ולאחריו אמר את חתימת הברכה כרגיל, והמשיך לקטע הפיוטי הבא. בימות החול, כוללת תפילת העמידה שמונה עשרה ברכות, ולכן קרובות לימות החול הן "קרובות י"ח" המכילות שמונה עשר קטעים. מכיוון שבימות החול לא נאמרה קדושה לפי נוסח ארץ ישראל, לא נוצר צורך להתייחס גם לקדושה בכתיבת הקרובה, ושמונה עשר הקטעים בקרובה סימטריים מבחינת אורכם ותבניתם.

עבור פורים, שמתפללים בו תפילת יום חול, נכתבו קרובות י"ח לתפילת שמונה עשרה. בגניזה הקהירית נמצאו שרידים של מספר קרובות לפורים, אך "ויאהב אומן" היא הקרובה המפורסמת ביותר, בזכות היקלטותה בנוסח אשכנז. העובדה שרבי אלעזר בירבי קליר כתב לפורים קרובת י"ח ללא התייחסות לאמירת הקדושה, ולא "קדושתת י"ח" הכוללת התייחסות כזו, מוכיחה שכמנהג רוב קהילות ארץ ישראל הוא לא נהג לומר קדושה בפורים.

לשון וסגנון

לשון הפיוט היא מייצגת נאמנה של הסגנון הקלירי החידתי, ולעתים אף מובאת כדוגמה לסגנון זה. שולמית אליצור מונה מספר גורמים היוצרים את הסגנון החידתי בקרובה: השימוש במילים ספורות על מנת לרמוז לקטעים שלמים במדרש או במגילה; הלשון הפייטנית שלו, הכוללת חידוש פעלים ושמות ושימוש רב בצורות מקוצרות; והעדפת השימוש בכינויים על מנת לרמוז לדמויות, במקום להשתמש בשמותיהם. כל המאפיינים הללו באים לידי ביטוי בצורה נרחבת בקרובה (כמו בפיוטים קליריים רבים). השימוש בכינויים בקרובה הוא רב ביותר; שלום שפיגל מונה 75 כינויים בקרובה הבסיסית, ובהם עשרה כינויים שונים למרדכי.

מבנה בסיסי

תחילת הקרובה "ויאהב אומן" מתוך מחזור כת"י ניו יורק 224, מחזור אשכנזי מהמאה הארבע עשרה. הקרובה נכתבה באופן שידגיש את המבנה שלה.

מבנה הבסיסי של הקרובה הוא בן מחרוזת אחת לכל ברכה מברכות חזרת הש"ץ, אשר מכילה שש שורות מחורזות. הקרובה בנויה על בסיס שני פסוקים מן המגילה: הראשון, ”וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי” (מגילת אסתר, פרק ב', פסוק י"ז) אשר מילה ממנו מופיעה בראש כל מחרוזת, והשני, ”וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה.” (מגילת אסתר, פרק ח', פסוק ט"ו), אשר מילה ממנו מופיעה בתחילת השורה האחרונה בכל מחרוזת. מלבד זאת, חמש המחרוזות הראשונות יוצרות אקרוסטיכון אלפביתי (בשורה הראשונה לאחר מילת הפסוק), ובשורה האחרונה חתום לאחר המובאה מן הפסוק שם המחבר אלעזר בירבי קיליר חזק. כמקובל, כל מחרוזת מכילה בסופה את נושא הברכה אליו היא משתייכת.

להלן תובאנה שתי מחרוזותיה הראשונות של הקרובה לשם דוגמה:

וַיֶּאֱהַב אוֹמֵן יְתוֹמַת הֶגֶן
אֲמָנָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ בַּעֲדָהּ לְהָגֵן
אָז מֵאָז כְּחָז יוֹדֵעַ נַגֵּן
אַרְיֵה בֶּן זְאֵב לְיֶשַׁע הוֹגֵן
אָץ לְהַזְכִּיר אוֹתוֹ מְנַגֵּן
וּמָרְדְּכַי אֻמַּץ בְּאֶלֶף הַמָּגֵן
       בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם

הַמֶּלֶךְ בְּכֵס יָ-הּ חַק לְזֶרַע כֹּה יִהְיֶה
בַּקָּמִים כָּל נֶשֶׁם לֹא תְחַיֶּה
בֶּן בְּכוֹרַת חַל דְּבַר אֶהְיֶה
בְּקוֹץ אֲשֶׁר נִכְמַר וַיְחַיֶּה
בְּכֵן צִפְעוֹ צָץ לְצִדִּים שֶׁיִּהְיֶה
יָצָא לְמָרְרוֹ מוֹר בִּגְשָׁמִים מְחַיֶּה.
       בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַיֵּה הַמֵּתִים
 

ביאורים ומקורות

מחרוזות המשנה

בכתבי היד שנמצאו בגניזה הקהירית מופיעות העתקות רבות של הקרובה, ובמקצתן היא מופיעה בנוסח מורחב הכולל מחרוזות משנה שאינן מופיעות בהעתקות האירופאיות של הקרובה. בנוסח זה, מופיעה בכל ברכה מחרוזת נוספת בת ארבע שורות המשורשרת לסוף המחרוזת הראשית. השורה הרביעית בכל מחרוזת כזו היא פסוק מהתנ"ך הפותח בשם ה' והעוסק בנושא הברכה. מחרוזת המשנה יוצרות חתימה נוספת של שם הפייטן אלעזר הודיה מקרית ספר. ההבדל הסגנוני בין מחרוזות המשנה למחרוזות הראשיות בולט והן מתאפיינות בלשון פשוטה בהרבה, בחריזה נוקשה פחות ובמיעוט התבססות על המדרש.

ביחס בין שני הנוסחים של הקרובה, הקצר והמורחב, עסקה שולמית אליצור. היא הסיקה שהנוסח הקצר, המצוי במחזורי אירופה ובחלק מקטעי הגניזה, הוא הנוסח המקורי שכתב הפייטן. היא מציעה שייתכן שמחרוזות המשנה נכתבו בידי פייטן מאוחר, שסגנונו שונה משל הקליר, אך מעדיפה לדחות אפשרות זו שכן ידועים פייטנים שכתבו ביותר מסגנון אחד, ואף לקליר יש מספר סגנונות בפיוטיו, ואילו מחרוזות המשנה חתומות בפירוש בשמו של הקליר, וההנחה הבסיסית של מחקר הפיוט היא לייחס אמון בחתימות שבפיוטים. עם זאת, בשל הסגנון הפשוט יותר של מחרוזות המשנה, משערת אליצור שהן נכתבו כהרחבה מאוחרת של הקרובה הבסיסית, כנראה לצורך אמירה בבית כנסת שהייתה בו מקהלה, ומחרוזות המשנה נועדו לאמירת המקהלה.

פיוטי הרחבה

קטע מפיוטי ההרחבה "אספרה אל חוק" ו"אמל ורבך", כפי שהם מופיעים במחזור וורמס. בצד שמאל צויר המן הרשע תלוי על העץ עם עשרת בניו, והודגשו המילים "ויתלו את המן"

קטע מקביל של פיוטי ההרחבה מתוך מחזור ליפסיא. גם כאן הודגשו המילים "ויתלו את המן" וצויר המן על העץ עם עשרת בניו. בתחתית הדף ניתן לראות גם ציורים נוספים, כמו הובלת מרדכי על הסוס בידי המן.

כנהוג בקרובות רבות, נוספים פיוטי הרחבה באחת הברכות, השייכת במיוחד לנושא הקרובה. בהתאם, מתרחבת הקרובה שלפנינו בברכת המינים. בסידורי אשכנז נדפסו חמישה פיוטי הרחבה, שהם למעשה שני פיוטים בלבד שהתחלקו בכתבי היד ובדפוסים עקב שינוי האקרוסטיכון באמצעם. הראשון כולל את "אזרח בט חוץ" (על סדר א"ב), "תמימים כרשו" (על סדר תשר"ק) ו"אותו מבהלת" (חתום בשם המחבר), והיא מתארת את מלחמות ישראל בעמלק החל מיציאת מצרים ועד לסיפור המגילה המתואר בפירוט רב יותר. הפיוט השני כולל את החלקים "אספרה אל חוק" (א"ב) ו"אמל ורבך" (שם המחבר), ומתאר את הגורל שהטיל המן בכדי לבחור את יום השמדת היהודים - על פי המדרש, ואת חוסר יכולתו לבחור בכל ימות השבוע ובכל החדשים מלבד חודש אדר.
בעוד מקומה של סדרת ההרחבות הראשונה בקרובה "ויאהב אומן" ברור, על הסדרה השנייה הועלו פקפוקים שמא שייכים במקורם לקרובה אחרת. בקטעי הגניזה ובמחזור רומניא מועתקת סדרת ההרחבות השנייה בתוך קרובה קלירית אחרת לפורים, המתחילה "אמתך וחסדך בל תרחק". טענה זו מופיעה כבר ב"ספר קרובה" שנתחבר באשכנז בימי הביניים המוקדמים. שולמית אליצור העירה כי על אף עדות כתבי היד הללו, סגנון סדרת ההרחבות השנייה מפואר משמעותית מזה של קרובת "אמתך וחסדך", וגם תחכומו ועושר רמיזותיו גבוהים בהרבה משל "אמתך וחסדך" ודומים יותר דוקא לסגנונה של "ויאהב אומן", ועל כן הותירה את שאלת מקומן המקורי של ההרחבות הללו בספק. לעומת זאת, עדן הכהן טוען כי דווקא מחזורי אשכנז משמרים את הרכבה המקורי של הקרובה, וקטעי הגניזה ומחזורי רומניא הממקמים את הסדרה השנייה ב"אמתך וחסדך" הם שימוש משני בפיוטים אלה. אולם, עקב העובדה שכבר ישנם פיוטי הרחבה לברכת "מכניע זדים" בקרובת "ויאהב אומן", מציע הכהן שבמקורה, נכתבה סדרת ההרחבות השניה כהרחבה של פסקת על הניסים (או בנוסחה הארץ-ישראלי "וכנסי פלאך") בברכת מודים, אלא שבשלב מוקדם צרפו אותה המתפללים להרחבות שבברכת מכניע זדים. בפרסום מאוחר יותר דחתה אליצור את הצעת הכהן, שאין לה בסיס בכתבי היד, אך קבעה גם, לאור מחקרה על סגנונותיו המשתנים של הקליר, כי לא ניתן לשייך את ההרחבות ל"אמתך וחסדך" בשל פערי הסגנון, המצביעים לדעתה גם על פער בזמן הכתיבה, וכן לא ל"ויאהב אומן" שכבר יש בה פיוטי הרחבה אחרים. היא מציעה שסדרת ההרחבות השנייה שייכת לקרובה שלישית שאבדה, או שנכתבה כדי לגוון ולהחליף את הסדרה הראשונה שב"ויאהב אומן".

שולמית אליצור מציינת, כי בחלק מקטעי הגניזה מופיעים פיוטי הרחבה רבים נוספים, שאינם מוגבלים לברכת המינים בלבד, אלא מופיעים בכל ברכה וברכה מברכת המינים ואילך. היא אומרת שלא ניתן להכריע אם ההרחבות הנוספות הללו הן אכן חלק מקורי בקרובה, או שהם תוספת מאוחרת ובמקור הקליר חיבר הרבות לברכת המינים בלבד, כבמחזורי אשכנז.

חסרונה של ברכת צמח דוד

בקרובה, ככל הקרובות שמקורן בארץ ישראל, אין מחרוזת המיועדת לברכת מצמיח קרן ישועה. הסיבה לכך היא שבנוסח ארץ ישראל לא נהגו לומר ברכה זו כלל, ובתפילתם היו שמונה עשרה ברכות בלבד, כאשר עניין מלכות בית דוד נכלל בברכת בונה ירושלים. על כך עמד כבר הרי"ד כאשר הוא דן במספר הברכות בתפילת העמידה:
שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוטון
פרמטרים [ תוספות הרי"ד, מסכת תענית, [2] לא מופיעים בהגדרת התבנית ”וטעמא דמלתא שהיו כוללים של דוד בבונה ירושלים. וכך אתה מוצא בקריבות שנתקנו על ח"י ברכות בפורים וביום הושענא ובי"ז בתמוז ובי' בטבת הוא כולל של דוד בבונה ירושלים”. בתקופות מאוחרות יותר כתבו הסבר זה גם הגר"א, רוו"ה ועוד. הסבר זה אושש לאחר גילוי הגניזה הקהירית ובה סידורים רבים בנוסח ארץ ישראל וקרובות י"ח רבות, שברבות מהן אין מחרוזת לברכת מצמיח קרן ישועה.

אולם, קהילות אשכנז במשך הדורות הכירו קרובת י"ח אחת בלבד, והיא זו שלפנינו. אי לכך, רבים במשך הדורות ראו בחסרון ברכת מצמיח קרן ישועה השמטה מכוונת, וניסו למצוא טעמים מדוע השמיט הפייטן ברכה זו. בהגהה על ספר מנהגי מהרא"ק נאמר ”ומה שלא תיקן הפייט קרובוץ באת צמח דוד כו' בפורים, היינו משום דמרדכי בן יאיר בן שמעי בן גרא שצוה דוד להרגו, וזאת הברכה את צמח דוד, לפיכך לא תיקן כלום” (הגהה על ספר המנהגים (קלויזנר), סימן פג). באופנים דומים כתבו רבים אחרים, בעיקר מתנועת החסידות, שמרדכי הוא מצאצאי שאול המלך שנאבק בדוד ואף איבד את מלכותו לטובת דוד, ולכן לא ראוי לתקן פיוט לברכה המיועדת כולה לדוד; או שבמלחמת עמלק העיקר הם בני רחל ולא שבט יהודה, ולכן דוד אינו שייך למלחמת מרדכי בהמן. בכיוון אחר יש שכתבו שמהותו של פורים היא הציפייה והקיווי לישועת ה', ולכן בברכת מצמיח קרן ישועה, שנאמר בה "לישועתך קיווינו כל היום" אין צורך להוסיף שום תוספת מיוחדת לפורים, כי במהותה היא כבר קשורה לפורים.

כאמור, הקרובה נכתבה מראש על פי מנהג ארץ ישראל, שבו היו רק שמונה עשרה ברכות בתפילת העמידה. כאשר הגיעה הקרובה למקומות בהם נהגו לומר תשע עשרה ברכות, נוצר צורך להתמודד עם חסרונה של מחרוזת אחת. הנוהג הרווח היה ועודנו לומר את הפיוט בברכת ירושלים ולהשאיר את ברכת את צמח ה"נוספת" ללא כל פיוט, ובהתאם לכך אנו מוצאים את הטעמים וההסברים דלעיל. אולם, מנהג ייחודי מופיע בסדר טרוייש (התחבר בטרואה על ידי רבי מנחם בן יוסף חזן), ולפיו ניתן לבחור האם לומר את הפיוט בברכת ירושלים ולהותיר את ברכת את צמח "ריקה", או לומר את ברכת ירושלים ללא פיוט ולהוסיף את הפיוט דווקא בברכת את צמח.

הקרובה בספרות ההלכה והמנהג

ביקורת

רב נטרונאי גאון, בתשובה העוסקת בשאלת אמירת פיוטים במהלך התפילה, מתיר אמירת פיוטים אם הם שומרים על קשר לנושא הברכה, אולם מסייג את דבריו: ”אבל בקיבוץ גליות ובהקבץ בתולות וכל כיוצא בהן וכל הדומה להן אסור לאומרו, ואם אמר מלמדין אותו עד שלא יאמר כך”. חוקרים שונים ניסו לזהות לאלו פיוטים כיוון רב נטרונאי בביקורתו. אחת ההשערות המקובלות היא שדברי רב נטרונאי מכוונים לקרובה "ויאהב אומן". על פי ההשערה הזו, "קיבוץ גליות" רומז לסיומה של המחרוזת העשירית "נִדָּחִים מְקַבֵּץ" (בסיומה של ברכת קיבוץ גלויות), ו"ובהקבץ בתולות" מכוון לתחילת המחרוזת הבאה, הפותחת "הַבְּתוּלוֹת בְּהִקָּבֵץ שֵׁנִית". אם מקבלים השערה זו, ניכר שרב נטרונאי מצא פסול כלשהו בקרובה, אולם לא ברור מה פסול מצא בה.
מאידך, כאשר רבנו גרשום מאור הגולה (ופוסקים אחרים בעקבותיו) מצטט את תשובת רב נטרונאי גאון, לא מופיע בה המשפט שצוטט לעיל, אלא רק ההיתר העקרוני לומר פיוטים. יש ששיערו שהשמטה זו מכוונת ונובעת מכך שרבנו גרשום הכיר את הקרובה ה"פסולה", ואף נהג לאומרה, ובשל כך בחר שלא לצטט את המשפט הפוסל אותה אלא רק את ההיתר ההלכתי העקרוני.

הקרובה במנהגי אשכנז

במרחב האשכנזי, אמירת הקרובה היא מנהג מוסכם ומקובל, המופיע ללא ערעור בספרי המנהגים, כגון: סדר טרוייש (וזאת על אף שפיוטים רבים הוא ממליץ לומר שלא בתוך התפילה), מנהגים דבי מהר"ם, מהרי"ל, לבוש, ועוד. יתרה מזאת, הלבוש מנמק את המנהג (המופיע במהרי"ל ללא נימוק) שלא לומר אשר הניא לאחר קריאת המגילה ביום, בכך שתוכן אשר הניא כבר הופיע בקרובות שאמרו קודם לכן. לעומת זאת יש לציין שבמעשה רב נאמר שהגר"א לא אמר את הקרובה, וכיום, כמו מרבית הפיוטים בנוסח אשכנז, היא אינה נאמרת בקהילות רבות.
עדות למעמדה האיתן של הקרובה בנוסח אשכנז ניתן למצוא בכך שהיא נאמרה אף במקומות בהן ביטלו כבר את רוב הפיוטים בשאר ימות השנה, כדוגמת ישיבת וולוז'ין ובית המדרש הישן בברלין. הנצי"ב נימק זאת בעקרון של פרסומי ניסא.

לקריאה נוספת

• שלום שפיגל, "ויאהב אומן", בתוך: מנחם חיים שמלצר (עורך), אבות הפיוט: מקורות ומחקרים לתולדות הפיוט בארץ ישראל (מבחר מעיזבונו) (ניו יורק וירושלים: בית המדרש לרבנים בניו יורק, תשנ"ז), עמ' 187–210.
• תבנית:מאמר (באתר אוצר החכמה) כולל מהדורה מדעית של הקרובה עם מחרוזות המשנה.
• תבנית:מאמר כולל מהדורה מדעית של סדרת ההרחבות השנייה.
• תבנית:מאמר על חוסרה של ברכת צמח דוד.

קישורים חיצוניים

• אור זהבי, הקרובה ופיוטי ההרחבות עם פירוש להורדה
• ויאהב אומן יתומת הגן באתר "הזמנה לפיוט"
• איתי מרינברג, ויאהב אומן – אמנות השיר באתר "הזמנה לפיוט"