ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מנחת מחבת

מנחת מחבת היא מנחת נדבה, הקרבה בזמן שבית המקדש קיים.

המקור בתורה

המקור בתורה למנחה זו, כתוב בפרשת ויקרא. נוסף על הציווי הכללי של קרבן מנחה, נוסף ציווי פרטי בנוגע לדיני המחבת: ”וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה: פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא”.

החלק הנותר מהקורבן, נקרא בתלמוד "שיריים", יש עליו קדושה, עד כדי כך שלפי שיטת ריש לקיש, אם חסר מהשירים לפני הקטרה, המנחה כולה פסולה השיריים נאכלים על ידי הכוהנים העובדים באותה משמרת: ”וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ה'”.

כאשר מדובר בקרבן כזה הנעשה על ידי סולת, מזהירה התורה לא להוסיף חומרים העלולים להחמיץ את הקרבן כמו למשל שאור: ”כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה': קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה' וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ: וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱ-לֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח”.

תיאור מנחת מחבת

בתורה לא מבואר מהי מנחת מחבת, ומה ההבדל בינה לבין מנחת מרחשת, ונחלקו תנאים בתיאור מנחת מחבת ומנחת מרחשת:

• לדעת רבי יוסי הגלילי - מנחת מחבת נעשית בסיר שאינו מכוסה; לעומת מנחת מרחשת שנעשית בסיר מכוסה.
• לדעת רבי חנינא בן גמליאל - מנחת מחבת נעשית בכלי שטוח והשמן שבה מתפשט על פני רוחבה ואינו נשאר כל זמן הטיגון, והמנחה המתקבלת קשה היא; לעומת מנחת מרחשת שנעשית בכלי עמוק מלא בשמן, והמנחה המתקבלת היא רכה וספוגה בשמן.
  ונחלקו ראשונים אם לדעתו ההבדל במרקם הוא מחמת מבנה הכלי בלבד, או שהוא גם מחמת תכולת החומרים של המנחה:
  • לדעת רש"י התוצאה של המרקם היא מחמת מבנה הכלי בלבד.
  • לדעת הרמב"ם עיסת מנחת מחבת נילושה בבלילה קשה, שכן כדי שלא תיפול מהכלי - העשוי באופן שטוח (שאין לו דופן בכלל, כדלהלן) - יש צורך לעשותה מעובָּה; ואילו עיסת מנחת המרחשת נבללה בבלילה רכה, שכן אין חשש שתישפך מהסיר.

עוד נחלקו הראשונים על מבנה הכלי, לדעה זו:

• לדעת רש"י לכלי יש דפנות, אך נמוכים ביותר (בדומה למחבת בת זמננו).
• לדעת רבנו גרשום מאור הגולה והרמב"ם למחבת אין דפנות כלל.

טיגון ואפייה

לפי שיטת התוספות, ציווי מנחת מחבת, מרחשת ומאפה תנור, אינו על עצם העשייה, הטיגון הבישול או האפייה, אלא רק על הבאת הקורבן, ומכיוון שכן אין חיוב כלל לאפות אותם דווקא בתנור המתכת היחיד שהיה בבית המקדש, אלא ניתן לאפות בכלי פרטי בבית.^{[דרוש מקור]} לעומת זאת, הרמב"ם חלוק על כך, והוא פוסק, שרק ההכנות לאפייה, הטיגון והבישול היו בחוץ, אבל האפייה והטיגון עצמם היו בבית המקדש על כלי מיוחד שיוחד לכך: ”כל המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ. ולישתן ועריכתן ואפייתן בפנים. וכל מעשיהן כשרים בזר עד שיבואו לבית הקמיצה. ומחבת ומרחשת היו בעזרה. ושתיהם מכלי השרת ומקדשין. ותנור של מקדש של מתכת היה”. הרמב"ם סובר כדעת רש"י, שכותב שכלי המחבת והמרחשת היו כלי שרת.

הערות שוליים

קטגוריה:קורבן מנחה קטגוריה:פרשת ויקרא