ויקיפדיה:ביכורים/Ofek j
אז ביום בהיר אחד הצטרף ילד אחד ביישן בן 11 לוויקיפדיה. הוא היה קצת לחוץ, אבל הבין שכאן הוא נחוץ. היה לו דף, שהיה אמור להתמלא בערכים שהוא כתב, אבל הדף היה ריק. אז הילד פנה לוק:חממה, שם עזרו לו גארפילד ויונה להפריח את השממה. עבר לו חודש, זמן החונכות כבר תם. אז פגש הילד את ים. ים עזר לו, הקל על רגשותיו, ויחד איתו הקים מיזם שהיה פעיל עד ממש עכשיו. נכנסו לאמוק, כתבנו ערכים, אבל לא ראינו שאת הזמן אנו שוכחים.
עבר לו חודש, והתחילו לבוא משתמשים, לבוא אנשים, להגיד, סליחה?! יש כאן חוק! את הערכים האלה צריך למחוק! אז הגיע הביורוקרט אלדד, שעזר לו לנצח בקרב, ולשמור על הערכים שהוא כל כך אהב. עבר הזמן, החופש תם, אבל הזמן שאחריו לא עבר ככה זמן. הילד עלה לחטיבה, התבגר, הילד הזה, בחומר כבר לא פיגר. יום אחד סגריר, ומצטרף לוויקיפדיה חברו הטוב תמיר. כאמור, היה הילד ביישן, וסבל מבעיות רבות, שלא מתמעטות, אלא רק מתרבות. הנער שמח, הרי בו תמיר תמך. תמיד עליו חשב, אותו העריך ואהב, למשך שש שנים שלמות, את החברות הזו אי אפשר לדבר להשוות.
הילד קיבל תגובות נזעמות, על ערכים רבים מהעבר, את זכרם בדפו הוא כבר קבר, אי לכך הוחלט להצמיד לו חונך, בכל דבר שהילד עושה הוא תומך. אז עברה לה תקופה קשה של דיכאון, בסופה התחיל הילד לכתוב ערכים בשאון. כתב, כתב, כתב, עד לקיץ הגיע. אז החל הילד לזרוח, זו תקופה שהוא לא יוכל לשכוח. הגיע למפגש ויקיפדים צעירים. פגש שם המון חברים. בניצוחו של רן הרכז המפגש עבר, לאחריו החליט הילד שלא הספיק לו הדבר. הוא התקשר, התכתב עם כל מי שצריך. בשביל שיהיה מפגש, אותו יוכל להדריך.
והדבר קרה! שמח הילד, אך לא הכל היה טוב. לאחר המפגש קמו מחלוקות, וקמה קבוצה קטנה יותר לאור הנסיבות. הקבוצה כללה את דן, תמיר וחבר נוסף.
אז עבר לו חג סוכות, והילד נכנס לתקופה קשה, של לימודים, עבודות ומיזמים רבים. בחודש נובמבר היה הילד המארגן הישראלי של חודש אסיה, שם שיתף פעולה עם ניב, כותב טוב, שעם הזמן הפך לידיד נוסף קרוב. עבר לו הזמן והילד קם ביוזמה, אך היה צריך לשמור על דממה. אילולא עמד לצידו גילגמש, שכמעט תמיד לא מתגמש. לשניים היו שיחות רבות, במגוון נושאים, מהיסטוריה של מקדוניה עד גאוגרפיה של בולוניה, הילד העריך אותו על כך מאוד ושמח שיש לו מישהו שבכל צרה יתן כתף.
בסופו של דבר, הצליחה השממה לפרוח, והילד הגיע להיום. הוא בן 13.5, יושב בדממה, וממשיך להפריח את האזור, גם אם זו לא שממה. הילד הבין, שיוכל לעשות כל דבר שירצה, רק אם ינסה, ושהשמיים הם לא הגבול.