ויקטור גולדשמידט

ויקטור מוריץ גולדשמידט
Victor Moritz Goldschmidt
לידה	27 בינואר 1888; ציריך, שווייץ
פטירה	20 במרץ 1947 (בגיל 59); אוסלו, נורווגיה
ענף מדעי	מינרלוגיה, גאוכימיה
מקום לימודים	אוניברסיטת אוסלו
מנחה לדוקטורט	ולדמר כריסטופר ברגר
מוסדות	אוניברסיטת גטינגן (1929–1935); אוניברסיטת אוסלו (1912); אוניברסיטת אוסלו (1914); המוזיאון הגאולוגי של אוסלו (1935) ;
תלמידי דוקטורט	בריאן הארולד מייסון
פרסים והוקרה	אביר מסדר אולף הקדוש; מדליית וולסטון (1944); חבר זר של החברה המלכותית (20 במאי 1943); פרס פריטיוף ננסן למצוינות, קטגוריית מתמטיקה-מדעי הטבע (1912); מדליית אליוט קרסון (1903) ;
תרומות עיקריות
	סיווג גולדשמידט, גורם הסבילות של גולדשמיט (אנ')

ויקטור מוריץ גולדשמידט (בגרמנית: Victor Moritz Goldschmidt;‏ 27 בינואר 1888, ציריך, שווייץ – 20 במרץ 1947, אוסלו, נורווגיה) היה מינרלוג נורווגי–יהודי, אשר ביחד עם ולדימיר ורנדסקי נחשב לאבי הגאוכימיה המודרנית. גולדשמידט פיתח את סיווג גולדשמידט.

קורות חייו

ויקטור גולדשמידט נולד בציריך. אביו היינריך גולדשמידט (בגרמנית: Heinrich Goldschmidt;‏ 1857–1937) היה כימאי נודע יליד פראג ואמו, אמילי לבית כהן (בגרמנית: Amelie Koehne; ‏ 1864–1929) הייתה בת למשפחת סוחרי עצים. ב-1893 עברה המשפחה לאמסטרדם, ב-1896 להיידלברג וב-1901 לאוסלו בעקבות עבודתו האקדמית של האב. ב-1901, כאשר הוא בן 13 החל ויקטור גולדשמידט את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת אוסלו, ב-1911 רכש דוקטורט בהנחייתו של הגאולוג ולדמר כריסטופר ברגר (אנ'), וב-1912 מונה לפרופסור חבר באוניברסיטת אוסלו במינרלוגיה ובפטרוגראפיה.^[1]

ב-1914 נבחר לפרופסור מן המניין באוניברסיטת סטוקהולם, ובהמשך הקימה אוניברסיטת אוסלו עבורו את המכון המינרלוגי ומינתה אותו לפרופסור מן המניין, וזאת בכדי לעודד אותו להישאר בסגל האקדמי שם. ב-1929 מונה לראש הפקולטה למינרלוגיה באוניברסיטת גטינגן, תפקיד ממנו התפטר ב-1935 לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. בהמשך הקריירה פיתח גולדשמידט את סיווג גולדשמידט ואת גורם הסבילות של גולדשמיט (אנ'). ב-1932, היה לחבר האקדמיה המלכותית השוודית למדעים.

ב-9 באפריל 1940 פלשה גרמניה הנאצית לנורווגיה והכניעה אותה תוך כחודשיים. עם הכיבוש החלה רדיפת יהודי נורווגיה וב-26 באוקטובר 1942 נעצר גולדשמידט על ידי שלטונות הכיבוש הגרמני, ונכלא במחנה הריכוז ברג (אנ') אשר שכן באזור וסטפול. מצבו הבריאותי של גולדשמידט הדרדר והוא הובהל לבית חולים הסמוך לאוסלו. ב-8 בנובמבר שוחרר ממעצרו, וב-25 בנובמבר נעצר בשנית. גולדשמידט יועד לגירוש בטרנספורט למחנה ההשמדה אושוויץ, אך הצליח לשכנע את מפקד המשטרה בסיוע עמיתיו באוניברסיטה, בדבר חשיבות כישוריו המדעיים לנורווגיה. מפקד המשטרה שחרר אותו ותוך זמן קצר עלה בידי גולדשמידט להימלט לשוודיה.^[2]

במרץ 1943 הועבר לאנגליה על ידי המודיעין הבריטי, ובהמשך עבר לאברדין ועסק במחקר, לצד סיוע למאמץ המלחמתי בבחינת התקדמות המחקר הגרמני בתחום המים הכבדים.^[3] ב-1946, לאחר תום מלחמת העולם השנייה שב לאוסלו ושם הלך לעולמו ב-1947 מסיבוכים שנגרמו לאחר שנותח ברגלו, והוא בן 59.

מדיה וקבצים בנושא ויקטור גולדשמידט בוויקישיתוף

Brian Mason, Victor Moritz Goldschmidt: Father of Modern Geochemistry, Geochemical Society, 1992, (באנגלית)