ויקטור אלישר

ויקטור אלישר
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
	הדיפלומט ויקטור אלישר
לידה	8 באפריל 1913; ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה	28 באוגוסט 2006 (בגיל 93); ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
	1962–1964; (כשנתיים)
	מרץ 1967 – יולי 1967; (כ־123 ימים)
	→ צבי אבנון
	1974–1977; (כ־3 שנים)
	1968–1974; (כ־6 שנים)

ויקטור חיים אלישר (8 באפריל 1913, ירושלים, האימפריה העות'מאנית – 28 באוגוסט 2006, ירושלים, ישראל) היה דיפלומט ישראלי אשר כיהן במספר תפקידי שגריר וכן כמיופה הכח האחרון בצירות ישראל בבולגריה, עד לניתוק היחסים הדיפלומטיים בין המדינות לאחר מלחמת ששת הימים.

ביוגרפיה

ויקטור אלישר נולד בירושלים לאליעזר "מורנו" ירוחם אלישר ולרחל בת-שבע לבית נבון. מצד אביו היה נכדו של הראשון לציון יעקב שאול אלישר, ומצד אימו היה נכדו של יוסף נבון.^[1] ב-1949 הצטרף לשירות החוץ. בין השנים 1949–1952 כיהן כממונה על הקונסוליה הישראלית באיסטנבול וכממונה על העלייה. בין שנים 1952–1956 כיהן כקונסול דיפלומטי בקונסוליה במרסיי שבצרפת, ובין השנים 1956–1957 כיהן כסגן מנהל באגף אירופה המערבית במשרד החוץ.

בין השנים 1962–1964 כיהן כשגריר ישראל בסנגל, ובראשית 1967 מונה למיופה הכח בצירות ישראל בסופיה במעמד של שגריר. לאחר מלחמת ששת הימים ניתקו מדינות הגוש המזרחי את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, ואלישר נאלץ לסיים את תפקידו. בין השנים 1968–1974 כיהן כשגריר ישראל בקולומביה, ובין השנים 1974–1977 כיהן כשגריר ישראל בוונצואלה. ב-1977 פרש לגמלאות.^[2]

ויקטור אלישר התגורר בירושלים. הלך לעולמו ב-2006 והוא בן 93 שנים, והובא לקבורה בהר המנוחות.^[3]