ויסאריון בלינסקי

ויסאריון בלינסקי
Виссарион Белинский

ויסאריון בלינסקי, דיוקן מאת קיריל אנטונוביץ' גוֹרבּוּנוב, 1843
לידה	30 במאי 1811 (יוליאני) סואומנלינה, האימפריה הרוסית
פטירה	26 במאי 1848 (יוליאני) (בגיל 36) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית
מקום קבורה	ליטרטורסקיה מוסטקי
מקום לימודים	המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת מוסקבה
שפות היצירה	רוסית
זרם ספרותי	ביקורת ספרות, פובליציסטיקה
תקופת הפעילות	מ-1830
בן או בת זוג	Maria Orlov

ויסַאריוֹן גריגוֹרֶביץ' בֵּלִינְסקי (רוסית: Виссарио́н Григо́рьевич Бели́нский;‏ 30 במאי (כך על פי הלוח היוליאני; על פי הלוח הגריגוריאני: 11 ביוני)‏ 1811, סואומנלינה שעל יד הלסינקי – 26 במאי (7 ביוני)‏ 1848, סנקט פטרבורג) היה מבקר הספרות החשוב ביותר בהיסטוריה הרוסית, הוא יצר את הקנון הספרותי הרוסי. בנוסף לכך היה גם סופר, פובליציסט ומסאי, בלשן ופילוסוף רוסי מתמערב. ידידם של אלכסנדר הֶרצֶן, מיכאיל באקונין ואינטלקטואלים ביקורתיים נוספים. היה לו את הכישרון הייחודי למבקר ספרות מזהיר לזהות כישרונות גאוניים כבר ביצירה הראשונה שלהם, כך הוא זיהה לראשונה את טורגנייב ואת דוסטוייבסקי, וכן היה לו תפקיד מרכזי בקריירה של המשורר והמו"ל ניקולאי נקראסוב.

נולד בשנת 1811, בנו של רופא צבאי. בין השנים 1829–1832 למד באוניברסיטת מוסקבה, עד שלבסוף נאלץ לעזוב בשל "היעדר כישרון"; הסיבה האמיתית הייתה יצירת הביכורים שפרסם – הדרמה הרומנטית "דמיטרי קאלינין" (Дмитрий Калинин), שבה ביקר את תופעת הצמיתות.

הוא החל את פעילותו העיתונאית בעיתון המוסקבאי "טלסקופ" (Телескоп), עד אשר בשנת 1836 נסגר העיתון בפקודת הצאר ועורכו הוגלה. ב-1837 הגיע לפיאטיגורסק, לשם טיפול בשחפת, ושם נתוודע ללרמונטוב. כעבור שנתיים התיישב בסנקט פטרבורג, שם התפרנס מכתיבה לעיתון "אוֹטֵצ'סְטְבֶנְיֶה זָפִּיסְקִי" (Отечественные Записки). ב-1842 תמך בהוצאת הרומן "הנשמות המתות" לגוגול, שנאסר על ידי הצנזורה הצארית. בשנה שלאחר מכן נישא למריה ואסילייבנה אורלובה, ולזוג נולדו שלושה ילדים. בראשית שנות ה-40 היה מבקר הספרות החשוב ברוסיה; הקריירה של דוסטויבסקי, לדוגמה, החלה בריאיון חיובי עם בלינסקי (הפגישה בין השניים זכתה לתיאור מלא חיים ב-1877 בספרו "יומנו של סופר").

טורגנייב הקדיש לו את ספרו 'אבות ובנים'. על כריכת הספר כתוב: "מוקדש לזכרו של ויסאריון גריגורייביץ' בלינסקי".

ב-1847 שהה בברלין ובזלצבורג לטיפול במחלתו. בשנה שלאחר מכן נפטר, בתום סבל רב.

עד שנת 1856 חל איסור להזכיר את שמו בתקשורת הרוסית.^{[דרוש מקור]}

תפיסת עולמו

בלינסקי היה 'נווד של מחשבות' הוא עבר בין השקפות עולם שונות, ובכל פעם היה משוכנע שגילה את האמת האחת והיחידה. לפני מותו הוא חילק את מסע אמונותיו לשלושה חלקים: תחילה האמין באלוהים, אחר כך באנושות ולבסוף באדם. בלינסקי הושפע רבות מהפילוסופיה של הגל, לכך הוא התכוון בשלב השני כשאמר שהוא האמין ב"אנושות", רוצה לומר, בהרמוניה של העולם, כיצד בתהליך דיאלקטי ארוך כל האירועים והרעיונות מתארגנים יחד. אולם, בשלב השלישי של חייו בלינסקי כפר בהרמוניה הדיאלקטית של הגל וטען שהעולם הינו דיסהרמוני, מלא ברוע וחסר פשר.

דמות של בלינסקי השפיעה על סופרים כמו טורגנייב, צ'כוב ודוסטוייבסקי. דמויות בולטות בספריהם הביעו דעות דומות לדברים שפרסם בלינסקי במכתביו. לדוגמה, בספר האחים קרמאזוב, איוואן משוחח עם אליושה ומתוך דבריו מהדהדת עמדתו של בלינסקי: "אני לא מבין כלום, המשיך איוואן כמדמדם מתוך קדחת. וגם לא רוצה להבין עכשיו כלום. אני רוצה להיצמד לעובדות. כבר מזמן החלטתי שלא להבין, כי אם ארצה פתאום להבין משהו, מיד אבגוד בעובדה, ואני הלוא רוצה להיצמד לעובדה... אני דוחה מעליי את ההרמוניה, מתוך אהבה לאנושות אני דוחה אותה", ההיצמדות לעובדה מבטאת את הדחייה של הבנת העולם לפי תיאוריה אחת שיכולה להביא לידי הרמוניה את כלל המקרים בעולם כפי שטען הגל, איוואן אינו מוצא היגיון בהענקת משמעות למקרי עוול באדם או ילד פרטי. טיעוניו של איוואן תואמים את הגרסה השלישית במסע אמונותיו של בלינסקי.

לקריאה נוספת

• ישעיה ברלין, הוגים רוסים (תרגם מאנגלית: אפרים ברוידא), עם עובד, תשמ"ב-1982.
• Gary Saul Morson, Wonder Confronts Certainty, Harvard University, 2023, Pp. 111-120

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה (באנגלית)
• מבחר מכתביו להורדה ולצפייה, בארכיון האינטרנט
• מכתב לגוגול, 1847, בתרגום לאנגלית
• ויסאריון בלינסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ויסאריון בלינסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.