לדלג לתוכן

וילם יקוב לויטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילם יקוב לויטן
Willem Jacob Luyten
לידה 7 במרץ 1899
סמראנג, איי הודו המזרחיים ההולנדים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בנובמבר 1994 (בגיל 95)
מיניאפוליס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אסטרונומיה
מקום מגורים הולנד, ארצות הברית
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט איינר הרצשפרונג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
הערות כוכב לויטן, אסטרואיד לויטן 1964
תרומות עיקריות
מדידת התנועה העצמית של כוכבים ויצירת קטלוגים שלהם, גילוי כוכבים קרובים, גילוי ננסים לבנים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וִילֶם יָקוֹבּ לוּיְטֶןהולנדית: Willem Jacob Luyten‏, 7 במרץ 189921 בנובמבר 1994) היה אסטרונום הולנדי-אמריקאי שהתפרסם בעיקר במדידת התנועה העצמית של כוכבים, בגילוי כוכבים שכנים של מערכת השמש ובחקר של ננסים לבנים.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילם יקוב לויטן נולד למשפחה מצפון הולנד בסמראנג שבצידו הצפוני של האי יאווה שבאינדונזיה, שהייתה אז תחת שלטון הולנדי. בשנת 1910 הוא צפה בשביט האלי ומאז החל להתענין באסטרונומיה. בשנת 1912 חזרה המשפחה להולנד ועד לסיום לימודיו בבית הספר שלט בשפות הולנדית, צרפתית, גרמנית ואנגלית. הוא למד באוניברסיטת אמסטרדם וסיים שם את התואר הראשון בשנת 1918. שלוש שנים מאוחר יותר סיים את לימודיו לתואר דוקטור באוניברסיטת ליידן בהנחייתו של איינר הרצשפרונג. מחקרו עסק בכוכבים משתנים והתבסס על למעלה מ-13,000 תצפיות שערך לאורך שנות לימודיו.[1] בשנים אלה למד גם את השפות לטינית ויוונית. עם תום לימודיו בשנת 1921 עבר לארצות הברית שם החל לעבוד במצפה הכוכבים ליק, אחרי שנתיים עבר למצפה הכוכבים של אוניברסיטת הרווארד. בשנים האלה המשיך גם בלימודי שפות ולמד ספרדית, איטלקית ורוסית. בין השנים 1928 ו-1930 ערך תצפיות בבלומפונטיין שבדרום אפריקה, שם גם הכיר את אשתו ווילמינה מידמה אותה נשא לאישה בסוף 1930. לויטן שב לארצות הברית בשנת 1931 ועבד באוניברסיטת מינסוטה, שם לימד עד פרישתו בשנת 1967, לאחר מכן המשיך שם את עבודתו כאסטרונום אמריטוס עד למותו בגיל 95. בשנת 1970 התקבל לויטן כחבר האקדמיה הלאומית למדעים.[2]

עבודתו המדעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לויטן התעניין במיוחד במדידת התנועה העצמית (ניצבת לקו הראייה) של כוכבים קרובים. הוא מדד את התנועה העצמית של כ-200,000 כוכבים וערך מספר קטלוגים של כוכבים בעלי תנועה עצמית מהירה במיוחד, שכללו עשרות אלפי כוכבים.[1] עיקר העבודה נעשתה באמצעות השוואת צילומים של השמים מתקופות שונות, בתחילת הדרך מומנה עבודה זו באמצעות מלגת גוגנהיים.[3] באופן זה ניתן היה לזהות כוכבים קרובים יחסית ולמפות את הסביבה של מערכת השמש. בין הכוכבים הקרובים יחסית שגילה נמצא גם הכוכב הכפול לויטן 726-8, שאחד ממרכיביו הוא כוכב ההבזק UV בלווייתן. על עבודה זו הוא זכה בשנת 1964 במדליית ג'יימס ווטסון[4] ובשנת 1968 במדליית ברוס.[5] תוצאה נוספת של עבודתו על צילומי השמים הייתה גילויים של מאות ננסים לבנים. לויטן ניסה למצוא קשר בין המרחק של כוכבים ממערכת השמש ובין מהירות התנועה העצמית שלהם. באופן זה הוא קיווה למצוא דרך להערכת המרחק של כוכבים רחוקים מכדי לחשב את מרחקם באמצעות היסט וכך לחשב את בהירותם המוחלטת ואת תכונותיהם. במשך שנות עבודתו הוא פרסם למעלה מ-500 מאמרים בנושאים אלה וכתב מאמרים בעיתונות לקהל הרחב.

בשנת 1941 הוא פרסם את הקטלוג הראשון. בשנת 1955 הוא פרסם קטלוג מורחב שכלל 1849 כוכבים (כל כוכב קיבל סימון LFT ומספר). קטלוג נוסף (עם סימון LFT) פורסם בשנת 1979). קטלוג LFT כלל 9867 כוכבים ופורסם במספר כרכים. קטלוג נוסף פורסם תוך שיתוף פעולה עם מצפה הכוכבים פאלומר, כוכבים בקטלוג זה קיבלו סימון LP וסודרו באזורים כך שכל כוכב קיבל מספור כפול (דוגמת LP 71-82).

על שמו של לויטן נקראים האסטרואיד לויטן 1964 והננס האדום כוכב לויטן שהוא אחד הכוכבים הקרובים ביותר למערכת השמש.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Arthur Upgren: Willem Jacob Luyten - A Biographical Memoir, National Academy of Sciences (1999)
  2. ^ Willem J. Luyten, National Academy of Sciences, Members directory
  3. ^ Willem Jacob Luyten, John Simon Guggenheim Memorial Foundation
  4. ^ The James Craig Watson Medal, National Academy of Sciences
  5. ^ The Bruce Medalists - Willem Jacob Luyten, Sonoma State University - Department of Physics and Astronomy