ויליס ג'יפ סטיישן

ויליס ג'יפ סטיישן
	ויליס ג'יפ סטיישן
מאפיינים כלליים
יצרן	ויליס
שנות ייצור	1946–1981
הרכבה	ארצות הברית -(בין השנים 1946-1965); ברזיל - במפעלי פורד ברזיל (בין השנים 1950-1981); ארגנטינה - - על ידי חברת "Industrias Kaiser Argentina" במפעלי "Barrio Santa Isabel (Córdoba), Argentina" (בין השנים 1957-1970); ישראל -- על ידי קייזר-אילין תעשיות (בין השנים 1955-1965);
מודל אחריו	ג'יפ וגוניר
פלטפורמה	מנוע קדמי
אורך	4,477 מ"מ
רוחב	1,829 מ"מ
גובה	1,880 מ"מ
משקל	1,454-2,041 ק"ג
בסיס גלגלים	2,642 מ"מ
מפרט טכני
מנוע	4 צילינדרים, 2,199סמ"ק, המפיק 75 כ"ס, (45 kW) 6 צילינדרים, 3,770סמ"ק, (100 kW)
הילוכים	תמסורת ידנית - 3 מהירויות

ויליס ג'יפ סטיישן (באנגלית Willys Jeep Station Wagon) היא סדרה של 2 גרסאות רכבים מסוג: ואן, הנעה 4x2, וגרסת רכב שטח, הנעה לכל 4 הגלגלים (4x4), אשר יוצרו על ידי יצרנית הרכב ה-אמריקאית "ויליס" (Willys-Overland Motors) בין השנים 1946–1965 בארצות הברית.^[2]

כל דגמי ה- "ויליס ג'יפ סטיישן" שהורכבו בישראל, היו בגרסת הנעה כפולה 4x4.

דגמי ה-ויליס ג'יפ טנדר התבססו על דגמי ה- "ויליס ג'יפ סטיישן".

בברזיל יוצרו דגמי "ויליס ג'יפ סטיישן" במספר תצורות. משנות ה-50 של המאה העשרים ועד שנת 1961 יוצרו דגמי "ויליס ג'יפ סטיישן" שהתבססו על דגמי שנת 1946 שיוצרו בארצות הברית. "פורד ברזיל" השתלט על מפעלי ויליס בשנת 1967 וייצר את ה-"ויליס ג'יפ סטיישן" תחת השם "Ford Rural" עד שנת 1977 ואת הטנדר "F-75 " עד שנת 1981^[3].

ויליס ג'יפ סטיישן

החידוש המהפכני לתקופה, היה שבשנת 1946 חברת "ויליס-אוברלנד" השיקה מכונית סטיישן חדש, גבוהה ורחבה יותר מסטיישן סטנדרטית, אשר צוידה בפריט שהפך אותה מיד לייחודית – הנעה כפולה, היישר מקו היצור.

הדגם היה להצלחה הגדולה של חברת "ויליס-אוברלנד" לאחר מלחמת העולם השנייה.

שעון הבקרה (מד מהירות ומד מרחק), כמו גם כפתורי האורות, לא היו ממוקמים כמו ברוב כלי הרכב, מול ההגה, אבל היו ממוקמים במרכז לוח המחוונים (הדשבורד). משנת 1958, לדגמי ה- "ויליס ג'יפ סטיישן" שיוצרו בארצות הברית, הורכב "רדיו AM" כציוד סטנדרט.

מלבד הייצור בארצות הברית דגמי "ויליס ג'יפ סטיישן" יוצרו בברזיל (1981-1950), בארגנטינה (1970-1957), בישראל יוצרו על ידי קייזר-אילין תעשיות (1965-1955).

בארצות הברית יוצרו כ-300,000 יחידות.

משנת 1949 יוצר דגם ה- "ויליס ג'ים סטיישן", בנוסף לגרסת הנעה 4x2, בגרסת הנעה 4x4 (הנעה כפולה).

סוגי מנועי Willys בדגמי "ויליס ג'יפ סטיישן"

סוג L4-134 (בין השנים 1950-1946) - (4 צילינדרים)
סוג L6-148 (בין השנים 1950-1948) - (6 צילינדרים)
סוג F4-134 (בין השנים 1965-1950) - (4 צילינדרים)
סוג L6-161 (בין השנים 1951-1950) - (6 צילינדרים)
סוג F6-161 (בין השנים 1954-1952) - (6 צילינדרים)
סוג L6-226 (בין השנים 1962-1954) - (6 צילינדרים)
סוג 6-230 (בין השנים 1965-1962) - (6 צילינדרים)

מהמודלים של "ויליס ג'יפ סטיישן" שיוצרו בארצות הברית

מודל 463 (1946)
מודל 663 (1948)
מודל 473, מודל 673 (1950)
מודל 685 (1950)
מודל 475 (1955)

גרסאות "ויליס ג'יפ סטיישן"

2 דלתות (3 חלונות צד, בכל צד של הדגם)
4 דלתות (3 חלונות צד, בכל צד של הדגם)
2 דלתות - מסחרי, (חלון צד 1, (לנהג) בכל צד של הדגם)

יבוא והרכבה "ויליס ג'יפ סטיישן" בישראל

היבוא הסדיר של "ויליס ג'יפ סטיישן" התחיל באפריל, שנת 1949. היבואן היה “שותפות להפצת תוצרת ויליס ומכונות” מתל אביב.

חברת קייזר-אילין תעשיות, בראשות אפרים אילין, התחילה להרכיב בשנת 1952 את דגמי ויליס. הגיעו למפעל בחיפה 58 ערכות סטיישן ו-67 ערכות טנדר. המחיר היה 729 ל"י ליחידת סטיישן, ו-618 ל"י ליחידת טנדר.

החל משנת 1955 הורכבו במדינת ישראל מבחר גדול של דגמי וויליס: ג'יפ קלאסי מדגם "CJ-3B" המצויד במנוע חזק יחסית לתקופה, המפיק 75 כוחות סוס, וויליס מסחרי וטנדר, וויליס בעל הנעה אחורית, ודגם CJ-5 אזרחי, המבוסס על הג'יפ שהוצג על ידי צבא ארצות הברית ב-מלחמת קוריאה.

הדגמים הורכבו ב-חיפה על ידי קייזר-אילין תעשיות, בהנעה 4X4. עד שנת 1961 נעו על כבישי הארץ כ-600 רכבים של "ויליס ג'יפ סטיישן^[4]

סיום הייצור היה ב-1965.

דגמי "ויליס" בכל הגרסאות שהורכבו בארץ היה 11,500 יחידות^[5]

דגמי ה-"ויליס ג'יפ סטיישן" שירתו את משטרת ישראל, מכבי אש, חברת החשמל, ועוד. תחילה שווקו במבנה קופסתי 2 דלתות, ומאוחר יותר ב-4 דלתות. הדגם כונה: "אוכל הרים ושותה דלק"^[6]

"ויליס ג'יפ סטיישן" במשטרת ישראל

דגמי ויליס סטיישן שירתו במערך הסיור והתנועה משנת 1958 ועד 1969. בשנת 1962 הוכנסו לשירות, 132 ניידות מסוג "ויליס ג'יפ סטיישן".

"וויליסים" בנפח מנועים 2,199 סמ"ק (ארבעה צילינדרים) ו-3,770 סמ"ק (שישה צילינדרים) נרכשו על ידי המשטרה בהתאם למפרטים מיוחדים. עד שנת 1964 נעו בכבישים ניידות הוויליס כשהן צבועות בצבע ירוק וגגון בצבע לבן.^[7]^[8]