ויליאם קלייבורן

ויליאם קלייבורן
William C. C. Claiborne
לידה	13 באוגוסט 1775; מחוז סאסקס, וירג'יניה, המושבות המאוחדות
פטירה	23 בנובמבר 1817 (בגיל 42); ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Metairie Cemetery
השכלה	קולג' ויליאם ומרי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
	23 בנובמבר 1797 – 4 במרץ 1799; (שנה)
	→ אנדרו ג'קסון
	4 במרץ 1799 – 3 במרץ 1801; (שנתיים)
	William Dickson ←
	20 בדצמבר 1803 – 30 באפריל 1812; (8 שנים)
	→ Pierre Clément de Laussat
	30 באפריל 1812 – 16 בדצמבר 1816; (4 שנים)
	Jacques Villeré ←
	25 במאי 1801 – 1 במרץ 1803; (שנה)
	→ Winthrop Sargent Robert Williams ←
	4 במרץ 1817 – 23 בנובמבר 1817; (265 ימים)
	→ ג'יימס בראון הנרי ג'ונסון ←
חתימה

ויליאם צ'ארלס קול קלייבורן (באנגלית: William Charles Cole Claiborne‏; 13 באוגוסט 1775 – 23 בנובמבר 1817) היה פוליטיקאי וקצין צבא אמריקאי שכיהן כמושל לואיזיאנה, חבר בבית הנבחרים של ארצות הברית וסנאטור.

קלייבורן פיקח על העברת לואיזיאנה מצרפת לארצות הברית לאחר רכישת לואיזיאנה ב-1803, והיה מושל טריטוריית אורלינס מ-1804 עד 1812, השנה שבה הפכה לואיזיאנה למדינה. הוא זכה בבחירות הראשונות למושל לואיזיאנה וכיהן עד 1816.

ביוגרפיה

ראשית חייו

קלייבורן נולד במחוז סאסקס שבווירג'יניה ב-13 באוגוסט 1775 (תאריך לידתו המדויק שנוי במחלוקת וכנראה היה בין 1773 ל־1775) לקולונל ויליאם קלייבורן ומרי לי קלייבורן. הוא היה צאצא של קולונל ויליאם קלייבורן (1600–1677), חלוץ אנגלי שהיגר מקנט שבאנגליה למושבת וירג'יניה.^[1]^[2]

קלייבורן למד בקולג' של ויליאם ומרי, ולאחר מכן באקדמיית ריצ'מונד. בגיל 16 עבר לעיר ניו יורק, שהייתה אז מקום מושבו של הקונגרס האמריקאי, שם עבד כפקיד תחת ג'ון בקלי, מזכיר בית הנבחרים של ארצות הברית. הוא עבר לפילדלפיה עם הממשלה הפדרלית. קלייבורן התחיל אז ללמוד משפטים.

חבר קונגרס מטנסי

בשנת 1794 עבר קלייבורן לטנסי כדי להתחיל לעבוד בתור עורך דין. המושל ג'ון סווייר מינה את קלייבורן לבית המשפט העליון של טנסי בשנת 1796.^[3] ב-1797 הוא התפטר ממינויו לבית המשפט כדי להתמודד על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא ניצח והחליף את אנדרו ג'קסון, אם כי ככל הנראה עדיין לא היה בן עשרים וחמש כנדרש בחוקה. מוקדם יותר ב-1797, הוא תיאר את גילו לג'ורג' וושינגטון במונחים מעורפלים: "נולדתי, אדוני, בתקופה שבה כל שד אמריקאי דפק למען החופש, התחברתי מוקדם לחופש האזרחי...."^[4]

קלייבורן הושבע לחבר בית הנבחרים ב-23 בנובמבר 1797. לפי ארכיוני המדינה הוא היה בן 24 בעת ההשבעה, בעוד מקורות אחרים טוענים שהוא היה בן 22. על מצבתו נכתב כי היה בן 23.^[5]

קלייבורן שירת בבית הנבחרים עד 1801. הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1800 הוכרעו בבית הנבחרים, עקב תיקו בחבר האלקטורים, אז היה קלייבורן בן יותר מ-25.

שירות בטריטוריית מיסיסיפי

קלייבורן מונה למושל ולמפקח על ענייני האינדיאנים בטריטוריית מיסיסיפי, בין השנים 1801–1803. למרות שהוא העדיף להפקיע קצת אדמה מהצ'וקטו וצ'יקסאו, קלייבורן היה בדרך כלל סימפתי ופייסני כלפי האינדיאנים. הוא עבד זמן רב ובסבלנות כדי ליישר את ההבדלים שנוצרו, ולשפר את רווחתם החומרית של האינדיאנים.

קלייבורן גם הצליח בחלקו לקדם את כינון החוק והסדר באזור. מ-1803 עד 1804, הוא הציע פרס של אלפיים דולר כדי לחסל, אחת ולתמיד, כנופיית פורעי חוק בראשות סמואל מייסון.

למרות שהוא דאג לבוחריו, עמדותיו בנושאים הצביעו על מיקוד לאומי ולא אזורי. קלייבורן תמך בפילוסופיה של המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית ועזר למפלגה זו להביס את המפלגה הפדרליסטית.

כאשר פרצה מגפת אבעבועות שחורות באביב 1802, פעולותיו של קלייבורן הביאו לחיסון ההמוני המתועד הראשון בשטח והצילו את העיר נאצ'ז מהמחלה.

תקופה בטריטוריית לואיזיאנה

קלייבורן עבר לניו אורלינס ופיקח על העברת לואיזיאנה לשליטת ארצות הברית לאחר רכישת לואיזיאנה ב-1803. תושבים מקומיים צרפתים וספרדים ראו בהעברה כיבוש צבאי ומחו על אי ההיוועצות בהם. הוא שלט במה שתהפוך למדינת לואיזיאנה, שכונתה אז טריטוריית אורלינס, בתקופתה כטריטוריה של ארצות הברית מ-1804 עד 1812.

היחסים עם אוכלוסיית הקריאולים של לואיזיאנה היו בתחילה מתוחים למדי: קלייבורן היה צעיר, חסר ניסיון ולא בטוח בעצמו, ובזמן הגעתו לא דיבר צרפתית. האליטה הלבנה נבהלה בתחילה כאשר קלייבורן אפשר את שירותיהם של אנשים צבעוניים חופשיים במיליציה, ששירתו בהצטיינות רבה במהלך השלטון הספרדי לאורך ארבעים השנים הקודמות. קלייבורן העניק לגדוד דגל חגיגי ו'צבעים', מעשה שסיבך אותו בדו-קרב שלוש שנים מאוחר יותר.

הדו-קרב נערך בשטח מערב פלורידה הספרדית, ליד מיקומו של מטע האומס, עם אויבו המושבע דניאל קלארק. ב-8 ביוני 1807 נורה המושל דרך ירך אחת, כשהכדור נתקע ברגל השנייה.^[6] קלייבורן רכש בהדרגה את אמון האליטה הצרפתית ופיקח על קליטתם של פליטים פרנקופוניים מבהמהפכה האיטי.

אירוע שנחשב כמרד העבדים הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית, מרד החוף הגרמני ב-1811, התרחש בזמן שקליבורן היה המושל הטריטוריאלי. עם זאת, הממשלה האמריקאית, שבראשה עמד, השתתפה מעט בדיכוי. בתי המשפט הקהילתיים, שנשלטו על ידי בעלי מטעים עשירים, הטילו הרשעות וגזרי דין מהירים של העבדים השחורים ששרדו את הלחימה. אנשי צבא ארצות הברית הגיעו מאוחר מדי כדי ללכוד את המורדים או למנוע מה שהסתכם בטבח שלהם בידי אנשי מיליציה אמריקאית או בעלי מטעים לבנים שחיו לאורך נהר המיסיסיפי.

קלייבורן עצמו כתב לפחות פעמיים לפקידי הקהילה בבקשה שיפנו אליו תיקים לחנינה, במקום לקבל את עונשי המוות הסיטונאיים שנגזרו במחוזות. המוטבים היחידים הידועים מהחנינה שלו היו שני גברים בשם תאודור והנרי, אך לא קיים תיעוד של קלייבורן שסירב לכל בקשות חנינה אחרות הקשורות למרד.^[6]

לאחר שהרפובליקה של מערב פלורידה זכתה לתקופת עצמאות קצרת מועד (מספרד) ב-1810, קלייבורן סיפח את האזור לטריטוריית אורלינס בהוראת הנשיא ג'יימס מדיסון, שקבע לראות בו חלק מרכישת לואיזיאנה.

אחרי הקמת לואיזיאנה

קלייבורן היה המושל הראשון שנבחר לאחר שלואיזיאנה הייתה למדינה בארצות הברית, כשהוא זוכה בבחירות שנערכו ב־1812 ומביס את ז'אק וילרה. ערב מלחמת 1812 הוא שלח את המתורגמן סיימון פבר לשבט צ'וקטאו כדי לנסות להרחיק אותם מהמלחמה. קלייבורן הקים פלוגות מיליציה ובשנת 1814 ניהל משא ומתן על סיועו של הפיראט וסוחר העבדים הצרפתי ז'אן לאפיט בהגנה על ניו אורלינס מפני מתקפה בריטית צפויה.^[7]

לאחר שהמתקפה התרחשה ב-1815, כתב קלייבורן למייג'ור גנרל ג'ון למברט ב-25 במרץ, והודיע לו ששני "אזרחים נכבדים" של לואיזיאנה, מייקל פורטייר ושבלייר דה לה קרואה, הלכו למפקדתו לאי דופין כדי ללכוד עבדים נמלטים שברחו לצבא הבריטי וזכו לחירותם. הכפוף של למברט, ג'ון פאוור, השיב לקלייבורן ב-30 במרץ, וקבע כי "אני צריך להרגיש שמח, במתן כל סיוע לאותם ג'נטלמנים, כדי לאפשר להם לבצע את מטרת משימתם, אך מסכים עם קביעתו של מייג'ור גנרל למברט. .. הוא לא הרגיש שהוא מוסמך לנקוט בכוח, לחייבם [לשוב למשעבדיהם], שכן הם השליכו את עצמם על הגנתו, שהם זכאים לה, לאחר שירתו בצבא הבריטי וזה עשו בהתנדבות וללא כפייה".^[8]

לאחר תום כהונתו כמושל ב־1816, נבחר קלייבורן לסנאט של ארצות הברית, וכיהן מ-4 במרץ 1817, עד מותו ב-23 בנובמבר 1817,^[9].

מוות ומורשת

קלייבורן מת ב-23 בנובמבר 1817. Louisiana Courier ייחס את מותו של קלייבורן ל"מחלת כבד". קלייבורן נקבר בבית הקברות סנט לואיס שבניו אורלינס, אז היוקרתי ביותר מבין בתי הקברות בעיר. זה היה כבוד שנוי במחלוקת, מכיוון שזהו בית קברות קתולי, בעוד קלייבורן היה פרוטסטנטי. מאוחר יותר הוא נקבר מחדש בבית הקברות מטאירי בניו אורלינס.^[9]

קלייבורן פאריש שבלואיזיאנה, נקראה על שמו לצד שני מחוזות בארצות הברית: מחוז קלייבורן שבמיסיסיפי; ומחוז קלייבורן שבטנסי. הרחוב הארוך ביותר בניו אורלינס נקרא על שמו שדרת קלייבורן.

מחנה קלייבורן במלחמת העולם השנייה נקרא על שמו ב-1939. מתקן זה משמש עד היום לאימון המשמר הלאומי של צבא לואיזיאנה.

בניין קלייבורן ממוקם במרכז העיר באטון רוז' ומשמש כמרכז אדמיניסטרטיבי עבור ממשלת מדינת לואיזיאנה.

משפחתו וצאצאים

שתי נשותיו הראשונות של קלייבורן, אלייזה וילסון לואיס ומארי קלריס דוראלדה, מתו מקדחת צהובה בניו אורלינס, תוך חמש שנים אחת מהשנייה. בתו מהנישואים הראשונים, ילדה קטנה בשם קורנליה טנסי קלייבורן, מתה באותו יום כמו אמה. מהנישואים השניים נולד לו בן, ויליאם קלייבורן הבן.

ב-1812 התחתן המושל קלייבורן בפעם השלישית, עם סוזט בוסקה, בתו של דון ברטולומה בוסקה, פקיד קולוניאלי ספרדי. בתם הייתה סופרוניה לואיז קלייבורן, שנישאה לאנטואן ג'יימס דה מריני, בנו של ברנרד דה מריני.

ויליאם קלייבורן היה סבא רבא של סבא רבא של מעצבת האופנה ליז קלייבורן.^[10]

קלייבורן היה קשור למספר רב של אנשים ששירתו בקונגרס במשך כמה דורות.^[11] הוא היה אחיו של נתניאל הרברט קלייבורן, אחיינו של תומאס קלייבורן, דודו של ג'ון פרנסיס האמטרמק קלייבורן, דוד רבא של ג'יימס רוברט קלייבורן, דוד רבא רבא של לינדי בוגס, ודוד רבא רבא רבא של קלייבורן פל.^[11]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם קלייבורן בוויקישיתוף

ויליאם קלייבורן, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ויליאם קלייבורן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ "Col. William C. Claiborne". Geni. נבדק ב-20 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
^ "William Charles Cole Claiborne". נבדק ב-21 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
^ Tennessee Supreme Court Historical Society. "Justices".
^ "Letter from William Claiborne to George Washington". consource.org. 22 באפריל 1797. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Louisiana Governors". La-Cemeteries.
^ ¹ ² Eaton, Fernin F. (7 בנובמבר 2011). 1811 Slave Uprising governor on trial: Claiborne in his own words (PDF) (presentation slides). Salon Publique. Maison Jacques-François Pitot, Bayou St. John, New Orleans, Louisiana. {{cite AV media}}: (עזרה)
^ "William C.C. Claiborne". KnowLouisiana.org. Louisiana Endowment for the Humanities. נבדק ב-8 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
^ "War of 1812: "They threw themselves on his protection"".
^ ¹ ² "Louisiana Governor William Charles Cole Claiborne". National Governors Association. נבדק ב-28 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
^ Bernstein, Adam (28 ביוני 2007). "Liz Claiborne, 78, fashion industry icon". The Washington Post. נבדק ב-21 באוגוסט 2008. {{cite news}}: (עזרה)
^ ¹ ² Glass, Andrew (23 בנובמבר 2017). "Youngest House member ever elected dies at age 42, Nov. 23, 1817". Politico. Arlington, VA. {{cite news}}: (עזרה)

[1] "Col. William C. Claiborne". Geni. נבדק ב-20 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)

[2] "William Charles Cole Claiborne". נבדק ב-21 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)

[TSCH-3] Tennessee Supreme Court Historical Society. "Justices".

[4] "Letter from William Claiborne to George Washington". consource.org. 22 באפריל 1797. {{cite web}}: (עזרה)

[grave-5] "Louisiana Governors". La-Cemeteries.

[Eaton2011-6] ¹ ² Eaton, Fernin F. (7 בנובמבר 2011). 1811 Slave Uprising governor on trial: Claiborne in his own words (PDF) (presentation slides). Salon Publique. Maison Jacques-François Pitot, Bayou St. John, New Orleans, Louisiana. {{cite AV media}}: (עזרה)

[7] "William C.C. Claiborne". KnowLouisiana.org. Louisiana Endowment for the Humanities. נבדק ב-8 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)

[8] "War of 1812: "They threw themselves on his protection"".

[NGA_Clairborne_bio-9] ¹ ² "Louisiana Governor William Charles Cole Claiborne". National Governors Association. נבדק ב-28 ביולי 2012. {{cite web}}: (עזרה)

[10] Bernstein, Adam (28 ביוני 2007). "Liz Claiborne, 78, fashion industry icon". The Washington Post. נבדק ב-21 באוגוסט 2008. {{cite news}}: (עזרה)

[Glass2017-11] ¹ ² Glass, Andrew (23 בנובמבר 2017). "Youngest House member ever elected dies at age 42, Nov. 23, 1817". Politico. Arlington, VA. {{cite news}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]