ויליאם נלסון
ויליאם "בול" נלסון | |
לידה |
27 בספטמבר 1824 מאיסוויל, קנטקי, ארצות הברית |
---|---|
נהרג |
24 בספטמבר 1862 (בגיל 37) לואיוויל, ארצות הברית |
מקום קבורה | בית העלמין מייסוויל |
מדינה | ארצות הברית |
כינוי | בּוּל ("השור") |
השתייכות |
הצי האמריקני צבא ארצות הברית צבא האיחוד |
תקופת הפעילות | 1840–1862 (כ־22 שנים) |
דרגה | מייג'ור גנרל |
תפקידים בשירות | |
מפקד דיוויזיה מפקד ארמיית קנטקי | |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת ארצות הברית–מקסיקו מלחמת האזרחים האמריקנית | |
ויליאם "בּוּל" נלסון (באנגלית: Wiliam "Bull" Nelson) (27 בספטמבר 1824 - 24 בספטמבר 1862) היה קצין בצי ארצות הברית ומאוחר יותר גנרל בצבא האיחוד בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית. נלסון היה יוצא דופן בהיותו קצין הצי היחיד מבין שני הצבאות היריבים שקודם לדרגה רשמית של מייג'ור גנרל במהלך המלחמה ולא כמינוי שדה כדרגת כבוד. הוא נורה ונהרג על ידי קצין-עמית של צבא האיחוד, ג'פרסון סי. דייוויס, במהלך ויכוח בשנת 1862.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]נלסון נולד במייסוויל, קנטקי, כבנו של רופא ולמד באקדמיית נוריץ' בוורמונט בין השנים 1837–1839, התגייס לצי ארצות הברית כקדט ב-28 בינואר 1840 וקודם לדרגת לוטננט ב-1855[1]. בזמן שירותו בצי פיקד נלסון על סוללת תותחים במהלך מלחמת ארצות הברית–מקסיקו במצור על וראקרוס ב-1847, שירת במזרח התיכון ובדרום האוקיינוס השקט.
מלחמת האזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]משפחתו של נלסון הייתה ביחסי ידידות עם נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן. בזמן שאחיו, תומאס הנרי נלסון, קיבל מינוי של שגריר בצ'ילה, ערך ויליאם מספר סקרי דעת קהל פוליטיים בקנטקי והעביר את ממצאיו ישירות ללינקולן. באפריל 1861 גייס נלסון תומכים לשורות האיחוד בקנטקי והקים עבורם את מחנה דיק רובינסון במחוז ג'רארד, כנקודת גיוס והתכנסות[2]. נלסון גויס לשורות צבא האיחוד ב-16 בספטמבר 1861 וקיבל דרגת בריגדיר גנרל. תפקידו הראשון היה פיקוד על חטיבה באזור קמברלנד, אך בדצמבר הוא כבר מונה כמפקד הדיוויזיה ה-4 בארמיית אוהיו תחת פיקודו של מייג'ור גנרל דון קרלוס ביואל[1].
קרב שילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוויזיה של נלסון פעלה לראשונה בשעת הקרב האחרונה של היום הראשון ובמהלך היום השני של קרב שילה. נלסון התלווה לחטיבה המובילה שלו לעבר פיטסבורג לנדינג וכאשר חצה את הנהר קיבל הוראה דחופה לתגבר את קו ההגנה של כוחות האיחוד. התברר לו שחיילי האיחוד שהצטופפו על הגדה הם פליטי הקרב שנערך מוקדם יותר באותו היום. נלסון חצה במהירות את הנהר עם חטיבתו, חבר בזמן לקצה השמאלי של קו ההגנה והשתתף בהדיפת התקפת כוחות צבא הקונפדרציה.
ביום השני של הקרב, הוביל נלסון את ההתקפה על צידו השמאלי של קו ההגנה של כוחות הקונפדרציה בתמיכת כוחותיהם של תומאס קריטנדן ואלכסנדר מק-קוק. הוא ספג התקפות נגד, שהוציאו לזמן קצר את כוחותיו מהלחימה. לאחר שקריטנדן כבש מחדש את "קן הצרעות", חידש נלסון את התקדמותו וסייע בהדיפת מתקפת הנגד הסופית של גנרל פ.ג.ט. בורגארד באותו היום.
ארמיית קנטקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוויזיה ה-4 של נלסון צורפה ל"מרכז" קבוצת הארמיות בפיקודו של מייג'ור גנרל הנרי וו. האלק במהלך ההתקדמות לקורינת', מיסיסיפי. לאחר נפילת העיר השתתפה הדיוויזיה בהתקדמותו של גנרל ביואל לעבר צ'טנוגה, טנסי. נלסון קודם במקביל לדרגת לוטננט קומנדר בצי ארצות הברית ב-16 ביולי ולמייג'ור גנרל בצבא האיחוד ב-17 ביולי 1862, וקיבל את הפיקוד על ארמיית קנטקי ב-25 באוגוסט[3]. ארמייה זו הורכבה בסך הכל משתי חטיבות, תחת פיקודם של הגנרלים מנסון וקרופט. ב-30 באוגוסט 1862, במהלך פלישת כוחות הקונפדרציה לקנטקי, התקרבו כוחותיו של גנרל אדמונד קירבי סמית' לריצ'מונד והחלו להתכתש עם חטיבתו של מנסון. בקרב ריצ'מונד הובסו כוחות האיחוד הלא מנוסים ונמלטו משדה הקרב. נלסון כינס אישית את כוחותיו המוכים מחדש לפני בית הקברות מחוץ לריצ'מונד. גם כוח זה הובס ונלסון נפצע באורח קל בפניו אך הצליח להימלט, בעוד יותר מ-4,000 מחיילי האיחוד נפלו בשבי[4].
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהחלים, קיבל נלסון את הפיקוד בלואיוויל שהייתה תחת איום מצד כוחות הקונפדרציה בפיקודו של גנרל ברגסטון בראג. נלסון נהרג ב-24 בספטמבר 1862 בבית המלון Galt House בלואיוויל כאשר נורה בחזהו בידי קצין-עמית מצבא האיחוד, הבריגדיר גנרל ג'פרסון סי. דייוויס, שנפגע מנלסון מילולית במפגשים קודמים ולאחר שנלסון סטר לו במפגשם הנוכחי. נלסון נפטר כעבור דקות אחדות ונקבר בעיר הולדתו מייסוויל, קנטקי. דייוויס נעצר אך שוחרר תוך זמן קצר ומעולם לא נשפט על הריגתו של נלסון[5], ככל הנראה משום שהיה ידידו של מושל אינדיאנה אוליבר פ. מורטון (Oliver P. Morton). דייוויס המשיך לשרת בצבא האיחוד כמפקד קורפוס תחת פיקודו של ויליאם שרמן בזמן הצעדה אל הים[6].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- David J Eicher. The Longest Night: A Military History of the Civil War. Simon and Schuster, 2001. ISBN 9780743218467
- Eicher, John H. and David J. Eicher. Civil War High Commands. Stanford, CA: Stanford University Press, 2001. ISBN 0-8047-3641-3.
- Noe, Kenneth W. Perryville: This Grand Havoc of Battle. Lexington: University Press of Kentucky, 2001. ISBN 978-0-8131-2209-0.
- Warner, Ezra J. Generals in Blue: Lives of the Union Commanders. Baton Rouge: Louisiana State University Press, 1964. ISBN 0-8071-0822-7.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ויליאם נלסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)