וילהלם פרידריך, נסיך נסאו-דיאץ
![]() | |
לידה |
7 באוגוסט 1613 ארנהם, הולנד ![]() |
---|---|
פטירה |
31 באוקטובר 1664 (בגיל 51) לייוורדן, הולנד ![]() |
מדינה |
הרפובליקה ההולנדית ![]() |
מקום קבורה |
לייוורדן ![]() |
השכלה | |
בן או בת זוג |
אלברטינה אגנס, רוזנת נסאו (1652–?) ![]() |
![]() ![]() |
וילהלם פרידריך, נסיך נסאו-דיאץ (בגרמנית: Wilhelm Friedrich von Nassau-Diez; 7 באוגוסט 1613 – 31 באוקטובר 1664), היה רוזן (ומשנת 1654 נסיך) נסאו-דיאץ, סטאדהאודר של פריסלנד, חרונינגן ודרנתה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וילהלם פרידריך נולד ב-7 באוגוסט 1613 בארנהם, לארנסט קזימיר הראשון, רוזן נסאו-דיאץ ולסופיה הדוויג מבראונשווייג-לינבורג, בתם של היינריך יוליוס, דוכס בראונשווייג-לינבורג ואליזבת מדנמרק, דוכסית בראונשווייג. וילהלם פרידריך היה נכדו של יוהאן השישי, רוזן נסאו-דילנבורג, אחיו הצעיר של וילם הראשון, נסיך אורנז'. כאשר יוהאן נפטר בשנת 1606, נחלותיו חולקו בין חמשת בניו, ואביו ירש את נסאו-דיאץ.
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/6/6c/Diez_-_Landgrafenschloss.jpg/220px-Diez_-_Landgrafenschloss.jpg)
בשל היותו הבן השני, וילהלם פרידריך יועד לקריירה צבאית, ובשל כך הוא למד באוניברסיטת ליידן ובאוניברסיטת חרונינגן, ולאחר מכן קיבל תפקיד פיקודי בצבא הרפובליקה ההולנדית, שם שיתף פעולה עם ויליאם השני, הנסיך של אורנג'. עם זאת, אחיו הבכור נהרג בקרב ליד הולסט בשנת 1640 ללא ילדים, ווילהלם פרידריך ירש את נחלותיו.
על אף שמשרת הסטאדהאודר לא הייתה תורשתית, הצליח וילהלם פרידריך לרשת את משרת הסטאדהאודר בפריסלנד, אולם בחרונינגן ודרנתה תפס את המשרה פרדריק הנדריק, נסיך אורנז'.[1] הלך פרדריק הנרי, לא בלי מאבק עם ויליאם פרדריק, עם זאת.[2] לאחר מותו של פרדריק הנדריק בשנת 1647, ירש את התפקיד בנו וילם השני, נסיך אורנז', ורק לאחר מותו בשנת 1650, הצליח וילהלם פרידריך לתפוס את המשרה.
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/91/Portrait_of_William_Frederick%2C_Prince_of_Nassau-Dietz%2C_by_Pieter_Nason_Mauritshuis_124.jpg/283px-Portrait_of_William_Frederick%2C_Prince_of_Nassau-Dietz%2C_by_Pieter_Nason_Mauritshuis_124.jpg)
בשנת 1650 הסתכסך וילם השני, נסיך אורנז' עם ה"רחנטים" - עוצרים של מחוז הולנד, אנדריס ביקר ובן דודו קורנליוס דה גרייף; בעקבות שלום מינסטר רצו הרחנטים לצמצם את הצבא ולחסוך בהוצאות, ועל ידי כך להפחית מסמכותו של וילם. וילם כלא שמונה מחברי מועצת הולנד (כולל יאקוב דה ויט) בטירת לוונשטיין. בנוסף, הוא שלח את בן דודו וילהלם פרידריך עם צבא של 10,000 חיילים, על מנת לתפוס את אמסטרדם בכוח. אולם, מזג אוויר גרוע סיכל את המערכה, ואמסטרדם לא נכנעה.
ב-2 במאי 1652 התחתן וילהלם פרידריך בקלווה עם אלברטינה אגנס, רוזנת נסאו, בתם של פרדריק הנדריק, נסיך אורנז' ואמליה מזולמס-בראונפלס, ממנה נולדו לו 3 ילדים. בשנת 1654 שודרג מעמדו של וילהלם פרידריך, והוא קיבל את התואר נסיך האימפריה הרומית הקדושה.
לזמן מה, בסוף שנות ה-50 של המאה ה-17, היה נראה שיש לווילהלם פרידריך הזדמנות של להיות מפקד הצבא, כחלק מפשרה פוליטית שהוצעה על ידי דה-וויט, אבל שום דבר לא יצא מזה.[3] רק במהלך פלישתו של ברנהרד פון גאלן במהלך המלחמה האנגלו-הולנדית השנייה, אשר איימה על מחוזות חרונינגן ופריסלנד (דרנתה הייתה מוצפת באותה העת), הוא קיבל את הפיקוד בשטחאולם זמן קצר לאחר מכן הוא מת ב-31 באוקטובר 1664 בתאונה עם אקדח שירה באופן בלתי צפוי.
לאחר מותו ירש אותו בנו היינריך קזימיר השני, נסיך נסאו-דיאץ, תוך שאשתו שלטה כעוצרת עד לבגרותו.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 במאי 1652 התחתן וילהלם פרידריך בקלווה עם אלברטינה אגנס, רוזנת נסאו, בתם של פרדריק הנדריק, נסיך אורנז' ואמליה מזולמס-בראונפלס, ממנה נולדו לו 3 ילדים:
- אמליה מנסאו-דיאץ (1655–1695), התחתנה עם יוהאן וילהלם, דוכס סקסוניה-אייזנך
- היינריך קזימיר השני, נסיך נסאו-דיאץ (1657–1696), התחתן עם הנרייטה אמליה, נסיכת אנהלט-דסאו
- וילהלמינה סופיה הדוויג מנסאו-דיאץ (1664–1667)
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וילהלם פרידריך, נסיך נסאו-דיאץ (בגרמנית)
- וילהלם פרידריך, נסיך נסאו-דיאץ, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Drenthe was a self-governing territory that was not represented in the States-General of the Netherlands, but was not one of the Generality Lands either, and usually appointed the same stadtholder as Groningen.
- ^ Israel, J.I. (1995), The Dutch Republic: Its Rise, Greatness and Fall, 1477–1806, Oxford University Press,ISBN 0-19-873072-1 hardback, ISBN 0-19-820734-4 paperback, pp. 538–539
- ^ Israel, op. cit., pp. 728–736