וילינגטון אורטיס
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
26 במרץ 1952 (בן 72) טומקו שבקולומביה | |||
| שם מלא | וילינגטון אלפונסו אורטיס פלסיו | |||
| גובה | 1.69 מטר | |||
| עמדה | חלוץ | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
וילינגטון אלפונסו אורטיס פלסיו (בספרדית Willington Alfonso Ortiz Palacio) הוא כדורגלן עבר קולומביאני שנחשב לאחד מהשחקנים הטובים ביותר באמריקה הדרומית בשנות ה-70 וה-80 וכן נחשב ביחד עם קרלוס ולדרמה לגדול השחקנים הקולומביאנים בכל הזמנים.[1]
אורטיס שיחק בנבחרת קולומביה בין השנים 1972 ל-1985 והיה שותף לנבחרת שסיימה שנייה בקופה אמריקה 1975. כמו כן, שיחק גם במוקדמות מונדיאל 1974, 1978, 1982 ו-1986. שיחק במועדונים הקולומביאנים מיונאריוס, דפורטיבו קאלי ואמריקה קאלי וזכה בשישה תוארי אליפות. כמו כן שיחק והפסיד בשלושה גמר רצופים בגביע ליברטדורס במדי אמריקה קאלי.
הוא כונה "ווילי הזקן" (El Viejo Willy) והתאפיין בעיקר בגלל מהירותו, שליטתו בכדור, יכולות ההבקעה שלו, הכדרור והיכולת לשחק בשני האגפים ולשלוט בשתי הרגליים. היה לקולומביאני הראשון שהוזמן להשתף במשחק ראווה של כוכבי שאר העולם.
בדצמבר 2008 נבחר במשאל אוהדים לאחד מחמשת השחקנים הקולומביאנים הגדולים ביותר בכל הזמנים ביחד עם קרלוס ולדרמה, אפריין סאנצ'ס, פאוסטינו אספרייה וויקטור אריסטיסאבאל.[2]
ב-8 בדצמבר 2009 נערך לכבודו משחק פרידה באצטדיון אל קמפין בין כוכבי עבר של מיונאריוס ואמריקה קאלי.[3]
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורטיס נולד בטומקו שבקולומביה. כבר בגיל צעיר הרשים ביכולותיו הטכניות ומהירותו, שהביאו אותו כבר בגיל 17 ללבוש את מדי הנבחרת של מחוז נריניו. הוא התגלה על ידי פליקס אסקוטה, אבל תחילת דרכו לא הייתה פשוטה והוא נכשל כאשר נבחן בדפורטיבו פריירה ובאמריקה קאלי. בגיל 19 הוא הגיע לקבוצת הנוער של מיונאריוס ושם החל לבלוט. הוא כיפר על גובהו הנמוך (1.69 מטר) בזריזות שלו, בראיית המשחק, בשליטה בכדור וכן בכיבוש שערים.
מיונאריוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורטיס ערך את הבכורה שלו בקבוצה בינואר 1972 במשחק ידידות מול הקבוצה הברזילאית, אינטרנסיונל וכבש את שער הניצחון. אורטיס הוליך את מיונאריוס לשני תוארי אליפות ב-1972 וב-1978 וכן לסגנות בשנים 1973 ו-1975. היה חלק משלישיית ההתקפה שזכתה לכינוי "BOM", ביחד עם חיימה מורון ואלחנדרו ברנד. אורטיס שיחק עם הקבוצה בארבעה טורנירי קופה ליברטדורס: 1973, 1974, 1976 ו-1979 כאשר בשניים הראשונים הוליך את הקבוצה לחצי הגמר, הישגה הטוב ביותר עד היום. בגלל יכולותיו הטכניות וזריזותו, היווה מטרה לשומריו שפגעו בו לא פעם על מנת לעצור אותו ולעיתים אף הרחיקו לכת. זכורה בעיקר פגיעה אחת בו בשנת 1979 על ידי אנטוניו פלסיוס, שנכנס בו בחוזקה וגרם לו להיעדר זמן רב מהמגרשים, עד כי לא היה בטוח שאורטיס יוכל לחזור ולשחק.
דפורטיבו קאלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף 1979 עבר לדפורטיבו קאלי בהעברה בסך ההעברה היה 13 מיליון פסו, שנחשבה ליקרה ביותר בתולדות הליגה. סכום. אורטיס אף דחה הצעות מברצלונה וולנסיה כדי להצטרף לקאלי. בעונת 1980 סיים כמבקיע המצטיין של הקבוצה עם 17 שערים, אך לא הצליח להוביל את הקבוצה לאליפות. בעונה שאחר כן השתתף אורטיס עם הקבוצה בגביע ליברטדורס וזכור במיוחד בזכות הצטיינותו במשחק החוץ מול קבוצת ריבר פלייט הארגנטינאית, בו כבש שער והוביל את קבוצתו לניצחון בתוצאה 1-2 על קבוצה שכללה כמה שחקנים שהיו שותפים לזכייתה של ארגנטינה במונדיאל 1978.
אמריקה קאלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורטיס עבר לשורות אמריקה קאלי ב-1983 וערך את הבכורה במשחק ידידות בפברואר של אותה שנה מול בוקה ג'וניורס. את אמריקה הוליך לארבע אליפויות רצופות בשנים 1983-1986. כמו כן, הוליך את אמריקה, שהייתה באותן שנים אחת הקבוצות הטובות ביבשת אמריקה הדרומית, לשלושה גמרים רצופים בגביע הליברטדורס, אשר בכולם הפסידה. אורטיס פרש ממשחק פעיל בשנת 1988 במדי אמריקה ושנה מאוחר יותר, ארגן לו המועדון משחק פרידה מול קבוצת נסיונל האורוגוואית, אז מחזיקת הגביע הביניבשתי.
נבחרת לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורטיס שיחק במדי הנבחרת הלאומית במסגרת במוקדמות מונדיאל 1974, 1978, 1982 ו-1986, אולם מעולם לא כה להעפיל למונדיאל. אורטיס שיחק גם בטורניר הקופה אמריקה בשנים 1978 ו-1979. בטורניר הראשון כבש שערים בסיבוב הראשון מול אקוודור ובחצי הגמר מול אורוגוואי, אך במשחק הגמר מול פרו הפסידה קולומביה במשחק השלישי והמכריע.[4] אורטיס שיחק גם בנבחרת שהשתתפה באולימפיאדה ב-1972.
משחקו האחרון בנבחרת היה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1986, ב-3 בנובמבר 1985 מול פרגוואי במשחק שנערך בקאלי. קולומביה ניצחה 1-2 ואורטיס כבש את אחד השערים.
אורטיס רשם בסך הכול 49 הופעות במדי נבחרת קולומביה בהן כבש 12 שערים.
קריירת אימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרישתו הקדיש אורטיס את עצמו לאימון של ילדים ונוער. תחילה במחלקת הנוער של מיונאריוס ואחר כך עם נבחרת קולומביה עד גיל 17, איתה זכה במדליית הזהב במשחקים הדרום אמריקאיים. אחר כך הוליך את הנוער של אמריקה קאלי זכייה בתארים, בהם אליפות הליגה השלישית ב-1996.
תארים והישגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תארים כשחקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליפות קולומביה (2) – 1978, 1972
- אליפות קולומביה (4) - 1986, 1985, 1984, 1983
תארים כמאמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מדליית זהב במשחקים הדרום אמריקאיים - 1994
- אליפות הליגה השלישית - 1995
הישגים אישיים כשחקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נבחר לשחקן המאה בקולומביה (2000)
- מקום 17 בדירוג המאה של שחקני אמריקה הדרומית[5]
- אחד מתוך חמשת השחקנים הטובים בהיסטוריה של קולומביה (2008)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וילינגטון אורטיס, באתר Transfermarkt
- וילינגטון אורטיס, באתר WorldFootball.net
- וילינגטון אורטיס, באתר National Football Teams
- וילינגטון אורטיס, באתר FootballDatabase.eu
- ראיון בספרדית באתר El Tiempo
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Goal.com, 7.4.15, Un ícono del fútbol colombiano, reconocido por su calidad para mover la pelota, hoy recordamos al 'Viejo Willy'
- ^ El Tiempo, 4.12.08, Elegidos los cinco mejores jugadores de la historia de Colombia en los 60 años de fútbol profesional
- ^ Caracol, 7.12.09, Todo listo para el partido homenaje a Willintong Ortiz este martes en el Campín
- ^ GolCaracol, 13.6.11 La histórica aventura del 75
- ^ Rsssf.com, South America - Player of the Century
| נבחרת קולומביה – קופה אמריקה 1975 (סגנות) | ||
|---|---|---|
|
1 דלוקה • 2 זאפה • 3 אנגולו • 4 אסקובר • 5 גונסאלס • 6 לופס • 7 קייסדו • 8 סגוביה • 9 סוטו • 10 קלרו • 11 אורטיס • 12 קסטרו • 13 ארבולדה • 14 בולניו • 15 רוביו • 16 אומניה • 17 סראטה • 18 רנדון • 19 פאצ'קו • 20 רטאט • 21 קמפס • 22 דיאס • 23 לונדרו • מאמן: סאנצ'ס |
| |