ואסילי אולריך
 | |
| אולריך ב-1924 כנשיא בית הדין, יושב מול השולחן, שני מימין | |
| לידה |
13 ביולי 1889 ריגה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
7 במאי 1951 (בגיל 61) מוסקבה, ברית המועצות |
| מדינה |
 ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה  |
| השכלה |
המכון הפוליטכני של ריגה (1914) |
| תפקיד |
חבר הסובייט העליון |
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ואסילי ואסילייביץ' אולריך (ברוסית: Василий Васильевич Ульрих; 13 ביולי 1889–7 במאי 1951) היה שופט בברית המועצות במהלך רוב תקופת שלטונו של יוסיף סטלין. אולריך שימש כאב בית הדין במשפטים רבים במהלך הטיהורים הגדולים.
ילדותו והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ואסילי אולריך נולד בריגה, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. אביו היה מהפכן לטבי ממוצא גרמני, ואימו הייתה רוסייה מהמעמד החברתי הגבוה. עקב הפעילות המהפכנית של המשפחה, הם נשפטו לחמש שנות גלות באירקוטסק שבסיביר.
ב-1910 שב אולריך לריגה והחל ללמוד במכון הפוליטכני של ריגה. באותה שנה הצטרף גם לסיעה הבולשביקית שבמפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית.
אולריך סיים את לימודיו ב-1914, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשלח לחזית כקצין.
אחרי המהפכה הבולשביקית, הבטיח לאון טרוצקי את הצטרפותו לצ'קה, המשטרה החשאית הסובייטית. לאחר מכן אולריך שימש במספר הרכבים במשפטים צבאיים. באותה תקופה הוא התבלט בעיני סטלין, שאהב את הדרך היעילה בה מילא את חובותיו וכן את הדרך הלקונית בה דיווח על תוצאות המשפטים.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1926, אולריך התמנה ליושב ראש המכללה הצבאית של בית המשפט העליון של ברית המועצות. בתפקיד זה היה אחראי לגזרי הדין במהלך הטיהורים הגדולים. בין היתר, גזר את דינם של לב קמנייב, ניקולאי בוכארין, מיכאיל טוכאצ'בסקי, גריגורי זינובייב, ניקולאי יז'וב ועוד רבים אחרים. הוא נכח בהוצאות להורג של רבים, ובמקרים מסוימים אף ביצע אותן בעצמו. אולריך הוציא בעצמו להורג את יאן קרלוביץ' ברזין, ראש פיקוד המודיעין של הצבא האדום.
במהלך מלחמת העולם השנייה, אולריך המשיך לגזור עונשי מוות על אנשים שהואשמו בחבלה ובתבוסתנות. ב-1945 שימש גם כאב בית הדין במשפט ה-16, בו נשפטו מנהיגי מדינת המחתרת הפולנית והארמייה קריובה.
ב-1948, מספר שופטים בכירים, ביניהם אולריך, הודחו מתפקידם עקב מה שהוגדר כ"בעיות חמורות" במערכת המשפט, לרבות שחיתות ושגיאות פוליטיות[1]. לאחר מכן, מונה למנהל קורס באקדמיה למשפט צבאי.
הוא נפטר בשל התקף לב ב-7 במאי 1951 ונקבר בבית הקברות נובודיצ'י שבמוסקבה.
דעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנטון אנטונוב–אובנסקו כינה אותו "קרפדה במדים עם עיניים דומעות". אוטו טייף, ממלא מקום ראש הממשלה האחרון של אסטוניה בטרם נכבשה על ידי ברית המועצות, הגדירו "גבר בלונדיני צעיר, עגול פנים ושמנמן במדי גנרל, עם חיוך עדין על פניו"[2].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Michael David Polano, The Great Terror: Violence, Ideology, And The Building Of Stalin's Soviet Empire, Wayne State University, 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ „Члены Верховного суда брали взятки“
- ^ "Из воспоминаний и заметок о 1939-1969 ::: Тииф О. - Из воспоминаний и заметок о 1939-1969 ::: Тииф Отто ::: Воспоминания о ГУЛАГе :: База данных :: Авторы и тексты". 2018-08-12. אורכב מ-המקור ב-2018-08-12. נבדק ב-2024-02-25.