לדלג לתוכן

מרדכי ואנונו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ואנונו)
מרדכי ואנונו
לידה 13 באוקטובר 1954 (בן 70)
מרוקו הצרפתיתמרוקו הצרפתית מרקש, מרוקו הצרפתית
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות אנגליקנית
בן או בת זוג Kristin Joachimsen (9 במאי 2015–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הקיום הנכון
www.vanunu.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרדכי ואנונו (‏האזנהⓘ‏Ⓘ‏ שינה את שמו לג'ון קרוסמן; נולד ב-13 באוקטובר 1954[1][2]) הוא טכנאי ישראלי שעבד בקריה למחקר גרעיני בדימונה. לאחר שפוטר מעבודתו מסר לעיתונאים זרים תצלומים מתוך מתקני הקריה ומודיעין טכנולוגי על יכולתה הגרעינית של ישראל, מידע שממנו עלה שלמדינת ישראל מספר רב של פצצות גרעיניות[3]. בעקבות כך נחטף ואנונו לישראל, הורשע בבגידה ובריגול חמור וריצה בכלא את מלוא עונשו, 18 שנים. לאחר מכן שוחרר בתנאים מגבילים ולאחר שהפר אותם נאסר שוב לשלושה חודשים. ואנונו מכונה באמצעי התקשורת בישראל "מרגל האטום".

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנונו נולד למשפחה יהודית דתית במרקש שבמרוקו שהייתה אז תחת שלטון צרפת, כילד השני מבין 11 ילדים לסלומון ומזל. עלה לישראל בגיל תשע עם משפחתו והם התגוררו בשכונה ד' בבאר שבע, שם למד בישיבת בני עקיבא אהל שלמה, למשך תקופה קצרה. אביו התפרנס מדוכן תשמישי קדושה בשוק העירוני. לאחר סיום שירותו הצבאי בחיל ההנדסה למד לתואר ראשון בפיזיקה. בשנת 1976 החל לעבוד כטכנאי בקריה למחקר גרעיני בדימונה, שם שימש כמפקח קרינה עד 1985. בתקופת עבודתו הבריח מצלמה לכור וצילם חלק מהמתקנים.

במקביל, למד פילוסופיה וגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנים אלו התקרב לסטודנטים הערבים שהיו קשורים לתא רק"ח. בתקופת מלחמת לבנון הפכו השקפותיו המדיניות שמאליות-רדיקליות והוא הצטרף לפעילויות פוליטיות ברוח זו. כשנודע למעסיקיו על פעילותו, פוטר מעבודתו. לאחר שפוטר יצא למסע בעולם שנמשך יותר משנתיים. בתחילה נסע למזרח, שם ניסה להמיר את דתו לבודהיזם, לבסוף התיישב בסידני שבאוסטרליה ועבד בה כנהג מונית. שם התקרב לכנסייה אנגליקנית, וסיפר לחברי הכנסייה על עבודתו בכור הגרעיני. ביולי 1986 התנצר ועבר לגור באחד החדרים בכנסייה במשך ארבעה חודשים[4].

החשיפה והתפיסה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואנונו המצמיד את כף ידו לחלון הרכב שבו הוסע לדיון בהארכת מעצרו, וחושף בכך את נסיבות מעצרו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

עיתונאי קולומביאני שפגש את ואנונו באוסטרליה שכנע אותו למכור את התמונות שצילם ועזר לו ליצור קשר עם העיתונאי פיטר הונאם מהעיתון הבריטי סאנדיי טיימס, שחשף בסופו של דבר את הסיפור. בשנת 1986 פגש ואנונו בסידני את הונאם, מסר לו את המידע שברשותו ואת התצלומים שצילם בחשאי. כאשר הגיעו הונאם וואנונו ללונדון, בספטמבר 1986, ניסו עורכי העיתון לברר האם ואנונו אמין ולצורך כך העבירו את התצלומים למומחים לנשק גרעיני, שקבעו כי המידע מדויק מבחינה מדעית ומראה בבירור שישראל מחזיקה ארסנל גרעיני מתקדם של בין 100 ל-200 ראשי נפץ שאותם ייצרה. המידע עדכן הערכות קודמות שגרסו כי לישראל כ-20 ראשי נפץ, והציב את ישראל במקום השישי בעולם בין המעצמות הגרעיניות[3].

ניסיונות העיתון לאימות המידע הגיעו לידיעת רשויות הביטחון הישראליות והשב"כ פתח בחקירה[5]. המוסד שלח צוותים, בפיקודו של בני זאבי, לאוסטרליה ולבריטניה, שניסו לאתרו במבצע שכונה מבצע קניוק. ואנונו אותר לבסוף בלונדון, על ידי סוכנת מיחידת העוקבים בשם שריל בנטוב, אשר כונתה "סינדי". לאחר מספר פגישות פיתתה אותו סינדי לבוא עימה לרומא, ב-30 בספטמבר 1986[6]. המוסד רצה להביאו לרומא, משום שראשיו לא רצו לקלקל את מערכת היחסים הרגישה עם הממסד והמודיעין הבריטי. עם הגיעו לרומא, נחטף ואנונו על ידי חוליית לוחמי המוסד בפיקודו של גיורא צחור והובא בחשאי לישראל באונייה אח"י נגה שהתחזתה לאוניית משא[7].

ב-5 באוקטובר 1986 פרסם העיתון את המידע והצילומים, כולל שרטוט של מבנה הכור שנעשה על-פי תיאורו של ואנונו[8]. לטענת העיתון, פרסום זה היווה הוכחה ראשונה לכך שבידי ישראל יש נשק גרעיני. למחרת פרסם העיתון חדשות בישראל את הכתבה המקורית ותרגום שלה לעברית[9].

במשך תקופה של 40 ימים הוסתרה העובדה שואנונו מוחזק בישראל עד שלבסוף הובא להארכת מעצר, ללא שהוסבר כיצד הגיע לארץ[10]. בדרכו להארכת המעצר הערים ואנונו על שומריו, כתב את נסיבות חטיפתו על כף ידו והצמיד אותה לחלון הניידת שהובילה אותו. הטקסט תועד בתצלום עם כיתוב: Vanunu M was hijacked in" Rome. ITL. 30.9.86, 21:00. Came to Rome by flight BA504" - בעברית: "ואנונו מ' נחטף ברומא. איטליה. 30.9.86, 21:00. הגיע לרומא בטיסה BA504". מאוחר יותר, שימש מידע זה לאיתור סוכנת המוסד על פי סידור המושבים באותה הטיסה[11].

בהגיעו לישראל, מונתה ועדת בדיקה כדי לברר את הסיבות לכשל הביטחוני, בראשה עמד בכיר שב"כ אבנר ברנע, ובה היה חבר גם יחיאל חורב ממלמ"ב. הוועדה הצביעה על כשלים משמעותיים בפעילות שב"כ ומלמ"ב, שלא זיהו בזמן את הסיכון הביטחוני מעבודת ואנונו בקמ"ג, גם לאחר שפוטר, ובכך שלא מנעו את יציאתו מהארץ, ואת חשיפת הסודות לגורמים זרים[12].

המשפט והמאסר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בנובמבר 1986 פרסמה ממשלת ישראל הודעה רשמית בה נאמר:[13].”"ממשלת ישראל מודיעה כי מרדכי ואנונו עצור בישראל כדין, על־פי צו של בית משפט שהוצא בעקבות דיון שבו נכח הסניגור שהוא בחר לעצמו; מטעמי סוביודיצה לא יפורסמו פרטים נוספים...כל השמועות כאילו, נחטף ואנונו על אדמת אנגליה, אין להן כל יסוד וממילא אין יסוד לידיעה כאילו מר פרס התקשר עם הגב' תאצ'ר כדי להודיע לה על דבר שלא קרה במציאות”

כתב האישום נגד ואנונו הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים ב-28 בנובמבר 1986 וכלל בקשה למעצר עד תום ההליכים[14]. בתחילה יוצג ואנונו על ידי עו"ד אמנון זכרוני[15], אולם במרץ 1987 פוטר זכרוני על ידי אחיו של ואנונו[16][17] ובמקומו נשכר עו"ד אביגדור פלדמן לייצגו[18][19]. ב-28 במרץ 1988 הורשע ואנונו בבגידה ובריגול חמור, ונגזרו עליו 18 שנות מאסר. ב-11 הראשונות מתוכן שהה ואנונו בבידוד "מנהלי", שאינו מוגדר בחוק העונשין, שלא נזכר בגזר הדין, ולא ברור גם מכוח איזו סמכות "שודרג" עונשו.

לאחר המאסר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מהכלא, בתום מלוא תקופת מאסרו, ב-21 באפריל 2004, הוטלו על ואנונו מגבלות מכוח תקנות שעת חירום, בנימוק שהוא ממשיך להוות איום על ביטחון המדינה. נאסר עליו לצאת מישראל, לדבר עם אזרחים לא ישראלים[20]. ואנונו דבק בטענה כי פעל ממניעים אידאולוגיים, כדי למנוע הפצה ושימוש בנשק גרעיני. עם שחרורו עמד ואנונו לעבור להתגורר במתחם אנדרומדה שביפו, בדירה ששכרו עבורו בני משפחתו[21] אך בעקבות פרסום הכתובת בתקשורת עבר להתגורר בקתדרלת סנט ג'ורג' שבמזרח ירושלים[22]. גם אחרי שחרורו המשיך ואנונו להתראיין לתקשורת, בניגוד להגבלות, בחלק מהן העיר הערות בגנות הדת היהודית, כגון שהיא פרימיטיבית וגזענית[23][24].

ב-22 במאי 2004 ערכה העיתונאית יעל לוטן ריאיון עם ואנונו עבור ה"סאנדיי טיימס" וה-BBC, כדי לעקוף את המגבלות שאסרו עליו לדבר עם עיתונאים זרים[25]. השב"כ עצר כמה ימים אחר כך את העיתונאי הבריטי, פיטר הונאם, כתב "סאנדיי טיימס" ועיכב בנמל התעופה בן-גוריון כתב של רשת בי-בי-סי, כריס מיטשל, שהכין את הסרט על ואנונו והחרים ממנו קלטות מהריאיון[26].

ואנונו נחקר מספר פעמים על הפרת תנאי השחרור, ואף נעצר פעם אחת בשל כניסתו לשטחי הרשות הפלסטינית. בעקבות זאת הוגש נגד ואנונו כתב אישום, המייחס לו 22 הפרות של צו אלוף פיקוד המרכז. ב-30 באפריל 2007 הרשיע בית משפט השלום בירושלים את ואנונו ב-15 הפרות. ואנונו אמר בתגובה שישראל היא מדינה דיקטטורית ואין בה זכויות למי שאינם יהודים. בהמשך גזר בית המשפט את עונשו של ואנונו לשישה חודשי מאסר בפועל ועוד שישה חודשי מאסר על תנאי[27]. בערעור לביהמ"ש המחוזי קוצר מאסרו לשלושה חודשים[28], ואילו בית המשפט העליון הורה שיבצע במקום זאת עבודות שירות, בשל החשש שייפגע על ידי אסירים יהודים, אולם ואנונו סירב לבצע עבודות שירות ולכן נכלא במאי 2010[29]. וריצה בפועל מאסר של חודשיים וחצי[30].

מיד עם שחרורו עתר לבג"ץ בדרישה להסרת המגבלות שהוטלו עליו[31], בהמשך עתר פעמים נוספות אך עתירותיו נדחו[32][33]. השופטים כתבו כי שוכנעו שהמגבלות המוטלות על ואנונו נובעות מחשש ממשי לפגיעה קשה בביטחון המדינה, משום שעדיין יש בידו מידע סודי שטרם פורסם[34].

ביולי 2011 עתר ואנונו לבג"ץ בדרישה לחייב את שר הפנים לבטל את אזרחותו הישראלית. לפי "ידיעות אחרונות" ואנונו התגורר בשנת 2011 בתל אביב ועמד בקשר זוגי עם התאולוגית הנורווגית ד"ר כריסטין יואחימסן, וזאת באישור השב"כ[35]. במאי 2016, הוגש כנגד ואנונו כתב אישום לאחר שהפר שוב את תנאי שחרורו. הוא הואשם בין היתר על אי דיווח על מעבר דירה, מסירת מידע מסווג במסגרת ריאיון לערוץ 2 ומפגש עם אזרחים זרים[36]. הוא נידון ל-120 שעות לתועלת הציבור בגין הפרות אלו[37].

פרסים, תארים והוקרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנונו נתפס בעיני ישראלים רבים כבוגד. עם זאת, ארגון אמנסטי אינטרנשיונל ואחרים בישראל ובעולם רואים בו אסיר מצפון הנאבק לפירוק נשק גרעיני ויצאו במחאה על החטיפה ועל שהותו הארוכה בכלא. ואנונו הוצע כמועמד לקבלת פרס נובל לשלום, אך הוא דחה את ההצעות בנימוק שאינו מעוניין לקבל פרס שהוענק לשמעון פרס, שהקים את הכור בדימונה[38].

הפרלמנט האירופי גינה את ממשלת ישראל על חטיפתו ועל אופן הטיפול בו[39]. ואנונו קיבל מספר פרסים ותוארי כבוד, כגון פרס הקיום הנכון בשנת 1987, תואר "דוקטור לשם כבוד" מאוניברסיטת טרומסה (נורווגיה) בשנת 2001. בשנת 2005, קיבל את פרס העם הנורווגי לשלום. בספטמבר 2004, העניקה יוקו אונו לוואנונו פרס לשלום על שם בן זוגה המנוח, ג'ון לנון. באוקטובר 2010 הוענקה לו מדליה על ידי הליגה הבינלאומית למען זכויות אדם על שם קרל פון אוסייצקי[40].

סרט והצגת תיאטרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 עם הקמת התיאטרון הערבי-עברי ביפו, הועלתה ההצגה "אדון V", על חייו וסיפורו של מרדכי ואנונו, בבימויו של יגאל עזרתי ובכיכוב יונתן צ'רצ'י. באפריל 2024 דווח כי סיפורו יעובד גם לסרט הוליוודי בשם "The Dimona Affair"[41].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרדכי ואנונו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הכשלון של השב"כ, מעריב, 22 ביוני 1990
  2. ^ ישראל המעצמה הגרעינית ה-6 בעולם, חדשות, 6 באוקטובר 1986
  3. ^ 1 2 Mordechai Vanunu: The Sunday Times articles.
    המאמר מ-5 באוקטובר 1988, בעיתון הסאנדיי טיימס
  4. ^ ינון שנקר, "את הנצרות הוא הביא איתו מבאר־שבע", כותרת ראשית, 19 בנובמבר 1986
  5. ^ רון מיברג, חשיפה: מה היה חלקו של יוסי גנוסר בלכידתו של מרדכי ואנונו, סופהשבוע, 16 בדצמבר 2013(הקישור אינו פעיל, 10.11.2019)
  6. ^ ואנונו לא מופיע בשמו ב'טיסת הפיתוי' לרומא, מעריב, 23 בדצמבר 1986
  7. ^ תחילה דווח בעיתונות שעלה על "ספינת שעשועים" מרצונו כחלק מתרגיל הפיתוי - ראה: רן דגוני, " נערת פיתיון של המוסד משכה את וענונו לספינת שעשועים, מעריב, 20 באוקטובר 1986
    זמן קצר אחר כך חשף הסאנדיי טיימס שנחטף לאונית משא ישראלית
    אפרים סידון, סינדירלה - על פי הסאנדיי-טיימס, כותרת ראשית, 19 בנובמבר 1986
  8. ^ מבנה הכור על פי תחקיר ה"סאנדיי טיימס", באתר הארץ, 20 באפריל 2004
  9. ^ כך נראה אתמול עמודו הראשון של ה״סנדיי טיימס" הלונדוני. תחת הכותרת: גילוי סודות הנשק האטומי של ישראל, עמוד השער של חדשות, 6 באוקטובר 1986
  10. ^ בארה"ב ובבריטניה לא יודעים ש"חטפו" את מרדכי ואנונו, מעריב, 28 באוקטובר 1986
  11. ^ ברוך מאירי, "מטריה ביטחונית הפרידה בין ואנונו לכלי התקשורת, מעריב, 29 בדצמבר 1986
  12. ^ יוסי מלמן, מי מפחד ממרדכי ואנונו, באתר הארץ, 15 במרץ 2004
  13. ^ ההודעה הרשמית, מעריב, 10 בנובמבר 1986
  14. ^ ברוך מאירי, הצלמים ינסו היום "לתפוס" את ואנונו בדרך לבית המשפט, מעריב, 30 בנובמבר 1986
  15. ^ נעמי לויצקי, האיש שוואנונו סומך עליו, כותרת ראשית, 12 בנובמבר 1986
  16. ^ מיכאל רותם, מרדכי ואחיו חצים את אביגדור פלדמן, חדשות, 17 במרץ 1987
  17. ^ אורי בינדר, אחיו של ואנונו רוצים בעו"ד פלדמן במקום זכרוני, מעריב, 17 במרץ 1987
  18. ^ הערכה: סנגורי ואנונו יתרכזו בנימוקים מוסריים למעשיו, חדשות, 5 במאי 1987
  19. ^ עו"ד קפלן חדלה לייצג את ואנונו, מעריב, 17 ביוני 1987
  20. ^ יוסי דהאן, מדיניות "העמימות" של הגבולות המוניציפאליים ומרדכי ואנונו, באתר "העוקץ", 20 באפריל 2004
  21. ^ ראלי סער,יוסי מלמן, נדחו השגות ואנונו על ההגבלות שיוטלו עליו; פורז חתם על איסור יציאה מהארץ, באתר הארץ, 19 באפריל 2004
  22. ^ יוסי מלמן, יום אחרון בכלא: האחים אספו הארגזים, התומכים הפגינו, באתר הארץ, 21 באפריל 2004
  23. ^ עומר כרמון, "ואנונו: "היהדות - דת פרימיטיבית וגזענית", 24 באוקטובר 2005 באתר "חדשות msn" (דרך ארכיון האינטרנט)
  24. ^ יוסי דהאן, מרדכי ואנונו מדבר, באתר "העוקץ", 15 בנובמבר 2004
  25. ^ יוסי מלמן, ואנונו בראיון שהכעיס את השב"כ: חשדתי ש"סינדי" סוכנת מוסד, באתר הארץ, 28 במאי 2004
  26. ^ יובל יועז,יוסי מלמן, הונאם עם שחרורו: שירותי הביטחון עשו טעות נוראה, באתר הארץ, 26 במאי 2004
  27. ^ אבירם זינו, 6 חודשי מאסר נגזרו על מרדכי ואנונו בגין הפרת מגבלות שחרורו, באתר ynet, 2 ביולי 2007
  28. ^ אביעד גליקמן, המאסר של ואנונו על הפרת המגבלות קוצץ בחצי, באתר ynet, 23 בספטמבר 2008
  29. ^ רונן מדזיני, ואנונו חוזר לכלא: "שב"כ, רוצים לחנך אותי?", באתר ynet, 23 במאי 2010
  30. ^ רענן בן צור, ואנונו שוחרר: תנו לי כבר לעזוב את הארץ הזאת, באתר ynet, 8 באוגוסט 2010
  31. ^ יובל יועז, ואנונו עתר נגד ההגבלות: "אוכל וטלוויזיה זה לא חופש", באתר הארץ, 4 ביוני 2004
    יובל יועז,יוסי מלמן, בג"ץ: ואנונו נחוש להמשיך לחשוף סודות, באתר הארץ, 27 ביולי 2004
  32. ^ יובל יועז, בג"ץ הותיר על כנן את ההגבלות החלות על ואנונו: "עדיין מסוכן", באתר הארץ, 12 בינואר 2006
  33. ^ נועם שיזף, עשור אחרי שחרורו, המדינה ממשיכה להעניש את ואנונו, באתר "שיחה מקומית", 1 ביוני 2014
  34. ^ בג"ץ 6960/17 מרדכי ואנונו נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב־14 בנובמבר 2017
  35. ^ יאנה פבזנר-בשן, "המרגל מחוף בוגרשוב", ידיעות אחרונות (מוסף חג), 19 באוקטובר 2011
  36. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון, כתב אישום חדש נגד ואנונו: נפגש עם זרים ועבר דירה מבלי להודיע, באתר הארץ, 8 במאי 2016
  37. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון, מרדכי ואנונו נידון ל-120 שעות לתועלת הציבור בגין הפרת תנאי שחרורו, באתר הארץ, 10 ביולי 2017
  38. ^ What Alfred Nobel Might Say to the Peace Prize Committee regarding Mordechai Vanunu, ‏27 בפברואר 2010 (באנגלית)
  39. ^ הצהרה בדבר מעצרו הממושך של מרדכי ואנונו בידי הרשויות הישראליות, באתר הפרלמנט האירופי, ‏29 באוקטובר 2002 (באנגלית)
  40. ^ יוסי מלמן, זוכי פרס נובל: התירו למרדכי ואנונו לצאת לקבל פרס בינלאומי, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2010
  41. ^ אלון פרוכטר, בקרוב בקולנוע: סיפורו של מרדכי ואנונו יעובד לסרט הוליוודי, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 באפריל 2024
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרדכי_ואנונו&oldid=39920090"