ואט פרה פהוטהבאט בואבן
 | |
| קבוצת האבנים השנייה | |
| פהו פרבאט, עדות למסורת אבני סימה מתקופת דוואראוואטי | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2024, לפי קריטריונים 3 ו-5 | |
| שטח האתר | 9.979 הקטאר |
|---|---|
| שטח אזור החיץ | 30.728 הקטאר |
| חלק מתוך | פהו פרבאט, עדות למסורת אבני סימה מתקופת דוואראוואטי |
| קואורדינטות | 17°37′49.8″N 102°19′54.8″E / 17.630500°N 102.331889°E |
|
(למפת תאילנד רגילה)   ואט פרה פהוטהבאט בואבן | |
ואט פרה פהוטהבאט בואבן (תאית วัดพระพุทธบาทบัวบาน; אנגלית Wat Phra Phuthabat Buaban) הוא אתר מורשת עולמית שבו שתי קבוצות של אבני סימה (Sīma) מתקופת דוואראוואטי (Dvaravati) (מאות 7 עד 11) הנמצאות באתרן (in situ). המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 2024, יחד עם הפארק ההיסטורי פהו פרבאט, השוכן 8 ק"מ מצפון לו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסורת אבני הסימה התפתחה סביב האמונה הפרהיסטורית בטבע, באבות הקדמונים ובהר הקדוש. עם הגעתה לאזור של האמונה הבודהיסטית מתרבות דוואראוואטי סביב המאה ה-8 או ה-9, אבני הסימה החלו משמשות כסמני גבולות לאזורים הקדושים שבהם נערכו הטקסים הבודהיסטים. אבני סימה מסודרות בדרך-כלל בצורה סימטרית בשמונה כיוונים סביב האזור הקדוש ויוצרות מרחב מרובע או מלבני בהתאם לכתבים הבודהיסטיים[1]. האבנים עשויות להיות מסודרות בצורת מעגל בודד, שני מעגלים או שלושה מעגלים קונצנטריים, בהתאם לחשיבות האזור הקדוש שסביבו הן ערוכות.
במקורן היו אבני הסימה אבנים טבעיות ללא עיבוד. לאחר מכן צורתן התפתחה לעמודים רבועים או בצורת מתומן עם פינות מעוגלות, ובהמשך קיבלו צורה של עמוד שטוח בדמות עלי כותרת מוארכים של פרח הלוטוס. סביב המאה ה-10 החלו אבני הסימה לשאת עיטורי פסלים שהושפעו מאמנות קמרית בסגנון קוה קר ואשר מתארים את חיי הבודהה ואת סיפורי הג'טאקה. תרבות הסימה התפשטה ברחבי תאילנד והשפיעה על האמונות והאמנות של תרבויות מאוחרות יותר, דוגמת ממלכת סוקהותאי, ממלכת איוטהאיה, ממלכת לאן סאנג וממלכת רטנקוסין.
האתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר נמצא על גבעה מיוערת בתחומי שמורת החורש הלאומית פהא קהואאה נאם (Pha Khuea Nam National Reserved Forest). אבני הסימה באתר עשויות מאבן חול טבעית והן מקובצות בשתי קבוצות:
הקבוצה הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקבוצה הראשונה כוללת 12 אבני סימה בגדלים שונים הערוכות בסדר מקרי סביב סלע מסתור גדול ליד קצהו של מצוק הגבעה. האבנים מתוארכות לתקופה שבין המאה ה-6 למאה ה-11, ובחלקן ישנו רק עיטור שקוע מוארך במרכזן. על סלע המסתור בצידו המזרחי התגלו ציורי סלע פרהיסטוריים שגילם כ-3,000 שנים, והמתארים סמלים גאומטריים בצורת משולשים. משמעות ציורי הסלע אינה ידועה.
הקבוצה השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקבוצה השנייה הנמצאת 15 מטרים מערבית לקבוצה הראשונה, ישנן 24 אבני סימה בגדלים שונים, ערוכות בשמונה טורים של שלוש אבנים בכל טור הקורנים מן המרכז לחוץ. כל שמונה אבנים יוצרות מעגל, ושלושת המעגלים הקונצנטריים מקיפים את האזור הבודהיסטי הקדוש במרכז הקבוצה שצורתו כשל מלבן. אבני המעגל הפנימי הן הגבוהות ביותר ומתנשאות לגובה של 2.30 מטרים. אבני המעגל האמצעי הן בגובה של 1.70 מטר ואלו של המעגל החיצוני הן בגובה של 1.25 מטר[2]. האבנים מעוטרות בדוגמת עלי כותרת של פרח הלוטוס והן צרות בבסיסן ורחבות יותר בחלקן העליון. על האבנים עיטורים של דמויות אדם - ככל הנראה דמותו של האל אינדרה, וכן סיפורי הג'טאקה וסצינות מחיי הבודהה. אבני הקבוצה השנייה יוצאות דופן בכך שכל העיטורים עליהן הן בסגנון קוה קר ומתוארכים למחצית השנייה של המאה ה-10. מעל האבנים הותקנו מחסות מודרניים כדי לשמור עליהן מפני פגעי מזג האוויר.
טביעת כף רגלו של הבודהה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמאה מטרים מדרום למסתורי הסלע נמצאה לפי המסורת טביעת רגלו הקעורה של הבודהה במשטח האבן הטבעי, והעתק שלה באורך של 140 ס"מ וברוחב מרבי של 65 ס"מ נוצק[3]. ההעתק עשוי מצמנט, הוא חלק וצבוע בזהב. ב-1911 הוקם מעל ההעתק ואט בצורת פגודה שהעניק למקום את שמו. אורך כל אחת מצלעותיו הוא 2 מטרים וגובהו 6 מטרים, וכניסה בודדת מוליכה אליו בצידו המזרחי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
  | |
|---|---|
|