התקיפה הצבאית הבין-לאומית בלוב (2011)

התקיפה הצבאית הבין-לאומית בלוב (2011)
השמות שנתנו מדינות לחלקן בתקיפה:

• מבצע שחר האודיסיאה
• מבצע ארמאטאן
• מבצע אלאמי
• מבצע מובייל

מערכה: חלק מאכיפת אזורים אסורים לטיסה בלוב
מלחמה: ההתקוממות בלוב (2011)
תאריכים	19 במרץ 2011 – 31 באוקטובר 2011 (227 ימים)
מקום	לוב
עילה	החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות
תוצאה	נפילת שלטונו של קדאפי וניצחון המורדים.
הצדדים הלוחמים כוחות קרקע: מועצת המעבר הלאומית לוב של קדאפי מפקדים אנדרס פוג ראסמוסן ברק אובמה סמואל ג'. לוקליר קרטר האם ניקולא סרקוזי האדמירל אדואר גיו דייוויד קמרון סר סטיוארט פיץ' סר פיל אוסבורן סטיבן הרפר סילביו ברלוסקוני מוסטפא עבד אל-ג'ליל מחמוד ג'יבריל מועמר קדאפי סיף אל-אסלאם קדאפי ח'מיס קדאפי אבדות חייל בריטי ו-4 מטוסים מאות חיילים, 1,509 טנקים ונגמ"שים, 369 מתקני תחמושת, עשרות טנדרים, 550 מערכות טילי קרקע

התקיפה הצבאית הבין-לאומית בלוב הוא מבצע בין-לאומי שנועד לאבטח אזורים אסורים לטיסה בלוב, על פי החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם מיום 17 במרץ 2011, שהתירה למדינות החברות לנקוט "בכל אמצעי דרוש" כדי למנוע מכוחות הביטחון הנאמנים למועמר קדאפי, שליט המדינה, לפגוע באזרחים באמצעות תקיפות אוויריות על רקע ההתקוממות בלוב (2011), במהלכה ניהלו מורדים חמושים קרבות עזים מול צבאו של קדאפי ואף כבשו ערים חשובות ואזורים נרחבים.

רקע

החלטת המועצה התקבלה לאחר סדרה של כישלונות מצד המורדים, שמחו ומרדו בקדאפי בעקבות אפקט דומינו שנוצר מההפיכות בתוניסיה ובמצרים במסגרת גל המחאות בארצות ערב (2011-2010). סדרת הכישלונות הביאה להשתלטות מחדש של כוחות הנאמנים לקדאפי על האזורים שנכבשו בידי המורדים, וכן לאיום מפורש של קדאפי שלא להראות "שום רחמים" כלפי המורדים, וזאת בטרם כניסתו למעוז המרכזי והאחרון של המורדים בבנגאזי.

דחיפה משמעותית נוספת לקבלת החלטה במועצת הביטחון הייתה הקריאה של הליגה הערבית, ימים לפני ההצבעה, בתמיכה באזור אסור בטיסה. לאחר קבלת החלטת האו"ם לאבטחת אזור אסור לטיסה בלוב, הודיע שלטון קדאפי בטריפולי על הפסקת אש, אולם דיווחים מהשטח הראו כי אינו מיישם אותה ואף מגדיל לעשות בתקיפה של בנגאזי, למרות שהכריז שלא ייכנס לשם.

ההחלטה ואכיפתה

מטוס קרב מסוג מיראז' 2000 של חיל האוויר האמירי של קטר מפקח על האזור האסור לטיסה בלוב

ההחלטה הוצעה על ידי לבנון והתקבלה בתמיכה של עשר מדינות חברות, והימנעות של חמש מדינות: ברזיל, סין, הודו, רוסיה שהתנגדו להתערבות צבאית במדינה ריבונית, וגרמניה שהצהירה כי אינה רוצה להשתתף במבצע צבאי בלוב, אך מכירה בצורך לפעול בנידון.

המועצה פירטה רשימה של פעולות שכוללות הקפאת נכסים ואמברגו על מכירת נשק, אך גם התירה שימוש בכח הזרוע, אם נחוץ. בערב 18 במרץ, לאחר מתן אולטימטום קודם על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה מתוקף תפקידו כמפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, החלה התקיפה הצבאית הבין-לאומית בלוב.

במהלך ליל 25 במרץ העבירה ארצות הברית את הפיקוד על אבטחת האזור האסור לטיסה לידי נאט"ו, כאשר הפיקוד לכוחות הקרקע נותר בידי כוחות הקואליציה. שמו של מבצע נאט"ו הוא "מבצע מגן מאוחד" (Operation Unified Protector), הכולל אחריות על אמברגו נשק ואכיפת הסגר האווירי.

בנוסף לאכיפת אזור אסור לטיסה בלוב, הפגיזו מטוסי הקרב וספינות המלחמה של נאט"ו את בירת לוב ומעוז קדאפי ותומכיו, העיר טריפולי. ההפגזות נועדו לערער את היציבות של שליטת קדאפי בעיר ואף להורגו. במהלך ההפגזות נהרג אחד מבניו של קדאפי כשהופגז מתחם באב אל-עזיזיה, בו הוא שהה עם משפחתו.

ב-27 במאי הופעלו, בפעם הראשונה, מסוקי קרב של צרפת ובריטניה בתקיפה בלוב.

שם הקוד שניתן להשתתפות ארצות הברית במבצע, כמו גם של איטליה, נורווגיה ודנמרק, הוא "שחר האודיסיאה" (אנגלית: Operation Odyssey Dawn). השתתפותה של בריטניה בפעילות זו קרויה "מבצע אלאמי" (Operation Ellamy), בקנדה – "מבצע מובייל" (Operation MOBILE), והצרפתית "מבצע ארמאטאן" (Opération Harmattan).

התנגדות להתערבות הצבאית

בזמן המלחמה נטען כנגד כוחות נאט"ו וארצות הברית כי הן יוצאות להילחם נגד משטר קדאפי ממניעים כלכליים ואינטרסים משלהן (הקשורים באספקת נפט ובתוכנית הכלכלית של קדאפי ליצירת מטבע אפריקאי) וכי מתבצעות תקיפות נגד אזרחים ומתקנים שאינם צבאיים שגורמות להרס המדינה.

ראו גם

• ההתקוממות בלוב (2011)
• החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם

קישורים חיצוניים

• ניר יהב‏, מבצע שחר האודיסאה, באתר וואלה, 19 במרץ 2011
• קדאפי תחת מתקפה – סיקור מיוחד, אתר נענע10