התקופה הכלקוליתית
| התקופה הפרהיסטורית באזור הלבנט | |||
| תקופת האבן | התקופה הפלאוליתית | הפלאוליתית התחתונה | |
| הפלאוליתית התיכונה | |||
| הפלאוליתית העליונה | |||
| התקופה האפיפלאוליתית | |||
| התקופה הנאוליתית | |||
| תקופת המתכות | התקופה הכלקוליתית | ||
התקופה הכַלְקוֹליתית (מיוונית: χαλκός, כלקוס = נחושת; λίθος, ליתוס = אבן, כלומר תקופת האבן והנחושת) היא תקופה ארכאולוגית, משלהי הפרהיסטוריה של דרום מזרח אירופה ומערב ומרכז אסיה. בתקופה זו הופיעה חרושת המתכת, לצד כלי אבן מסותתים שהמשיכו להתקיים מהתקופות הקודמות. התקופה הכלקוליתית התקיימה לאחר או בשלהי התקופה הנאוליתית, שבה החלה כבר להתפתח חקלאות אבל עוד לא היה שימוש במתכות. בתקופה הכלקוליתית כלי נחושת היו כלי המתכת העיקריים, אבל עוד לא ידעו כי הוספת בדיל לנחושת יוצרת ברונזה – דבר שכאשר התגלה הוביל לתקופת הברונזה. שמה של התקופה ניתן לה על ידי ויליאם פוקסוול אולברייט.
תקופת הנחושת לא התקיימה בו זמנית בכל העולם, אלא התפשטה במקומות שונים בזמנים שונים. מרכז התפוצה של כלי נחושת נמצא באזור המזרח התיכון ושוליה – במדינות דרום ומרכז אירופה, ואילו במקומות אחרים כלים מנחושת הופיעו רק לאחר מכן, יחד עם מתכות אחרות. ביבשת אפריקה, למשל, לא התקיימה תקופה כזו והציוויליזציה התפתחה מהתקופה הנאוליתית ישירות לתקופת הברזל. עידן הנחושת במזרח התיכון החל באמצע האלף ה-5 לפנה"ס ונמשך כאלף שנה, לפני שהחל עידן הברונזה. באירופה התרחש המעבר מנחושת לברונזה בערך באותו זמן, בין האלף ה-5 לאלף ה-3 לפני הספירה. האתר העתיק ביותר בו התגלתה נחושת נמצא ב-Belovode בסרביה, מתוארך לכ-7,000 שנה לפני זמננו.
הנחושת כמחצב טבעי הייתה מוכרת לחלק מהציווליזציות הקדומות ביותר. השימוש בנחושת בצורתה זו התקיים כבר לפני כ-11,000 שנה באזור המזרח התיכון. תליון נחושת שנמצא בצפון עיראק מתוארך לשנת 8700 לפני הספירה.[1] יש עדויות המצביעות על כך שמחצבים טבעיים של ברזל וזהב (לא בצורתם המותכת) שימשו בני אדם במקומות שונים עוד לפני הנחושת. חושבים כי ההיסטוריה של עיבוד הנחושת התרחשה בשלבים: ראשית עיבוד קר של מחצבי נחושת טבעיים, לאחר מכן חישול הנחושת, מאוחר יותר התכה של נחושת ולבסוף יציקה נחושת בטכנולוגיות כמו שעווה אבודה. כל ארבע הטכנולוגיות הללו הופיעו בתחילת העידן הנאוליתי בסביבות שנת 7,500 לפני הספירה. התכת נחושת במקומות שונים החלה בתקופות שונות והומצאה ככל הנראה בנפרד במקומות שונים. בסין היא הופיעה לפני שנת 2800 לפני הספירה. במרכז אמריקה בסביבות 600 לספירה, ובמערב אפריקה בסביבות 900 לספירה. יציקת הנחושת הומצאה בשנים 4500–4000 לפני הספירה באזור דרום מזרח אסיה.
לפי מחקרים, הפקת נחושת במצבה המינרלי וכריית נחושת החלה כבר לפני יותר מ-12 אלף שנים, באלף העשירי לפני הספירה באזור צפון הפרת והחידקל ומעט מאוחר יותר באזור מזרח הים התיכון – באזורים בין ישראל לבין דרום טורקיה. עד שנת 6000 לפני הספירה התפשטה כריית הנחושת מזרחה עד לאזור שבו שוכנת איראן וצפון מערבה לכיוון בו שוכנות סרביה ורומניה.[2]
לפני כ-7,000 שנים, בסביבות שנת 5,000 לפנה"ס (בתחילת תקופת הנחושת) פיתחו בני אדם באזור טורקיה או סוריה, שיטות לצרוף את הנחושת מעפרותיה, וכך התאפשר שימוש נרחב יותר בנחושת על ידי כרייה של נחושת מהאדמה במקומות בהם הנחושת מעורבת בחומרים אחרים. הנחושת הותכה בכור ושימשה ליציקה בתבניות. התכה ויציקה של נחושת התפשטו בהדרגה. עד שנת 4000 לפני הספירה הדבר התקיים במזרח התיכון ובאירופה סביב אגן הים התיכון. עד 3000 לפני הספירה הגיעה טכנולוגיה זו לצפון הודו וצפון אירופה. עד 2000 לפני הספירה התפשטה הטכנולוגיה גם לספרד, בריטניה וסין.[2]
התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל התחילה ב-4500 לפנה"ס או כמה מאות שנים לפני כן (תלוי כיצד מגדירים את סוף התקופה הנאוליתית) והסתיימה ב-3500 לפנה"ס, עם עליית הציוויליזציה של תקופת הברונזה הקדומה והתפתחות הערים והכתב.[3]
אצי, איש הקרח שנמצא בקרחוני האלפים עם גרזן נחושת וסכין אבן, תוארך ל-3300 לפנה"ס, ומהווה דוגמה לממצא מתקופה זו בדרום אירופה. חפצי המתכת המוקדמים ביותר יוצרו בתקופה הכלקולתית. במטמון נחל משמר נמצאו כ-400 כלים מהתקופה, כמו גם מקדשים לאלים.[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אצי, איש הקרח – גופה חנוטה מהתקופה הכלקוליתית, הקדומה ביותר מן הגופות החנוטות שהתגלו באירופה
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עופר בר-יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב, ירושלים, הוצאת אריאל, 2008.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל היסטוריה | ||
- topic/Copper-Age התקופה הכלקוליתית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מערת קבורה כלקוליתית בפקיעין
אלמוג בן זכרי, ישוב עתיק מהאלף החמישי לפנה"ס התגלה ליד הישוב חורה בנגב, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2016- Scheftelowitz, N. and Oren, R. 2004. Giv`at Ha-Oranim, A Chalcolithic Site. Salvage Excavation Reports 1. Sonia and Marco Nadler Institute of Archaeolgy. Tel Aviv University.
- מאמר על האתר תל תאנים ושער אפרים
מוזיאון ישראל דברי ארץ ישראל התקופה הכלקוליתית.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rayner W. Hesse (2007). Jewelrymaking through History: an Encyclopedia. Greenwood Publishing Group. p. 56. ISBN 978-0-313-33507-5
- ^ 1 2 [1]
- ^ Rowan, Y. M., & Golden, J. (2009). The Chalcolithic period of the Southern Levant: a synthetic review. Journal of World Prehistory, 22(1), 1-92.
- ^ מוזיאון ישראל דבי ארץ ישראל – התקופה הכלקוליתית
