התיאטרון היהודי הממלכתי
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים |
אלכסיי גרנובסקי  |
| תקופת הפעילות |
1920–1949 (כ־29 שנים) |
| מיקום המטה |
מוסקבה |
| קואורדינטות | 55°45′34″N 37°35′52″E / 55.759444444444°N 37.597777777778°E |
| ענפי תעשייה |
תעשיית התיאטרון |
 | |
  | |
התיאטרון היהודי הממלכתי (ברוסית: Московский государственный еврейский театр, גוס"ט) היה תיאטרון יהודי שפעל במוסקבה החל משנת 1920 ועד שנסגר בהוראת השלטונות בשנת 1949. בין ראשי התיאטרון היו שלמה מיכאלס ובנימין זוסקין.
התיאטרון הוקם בשנת 1920 לאחר מעבר סטודיו יהודי למשחק מפטרוגרד. מייסד התיאטרון ומנהלו היה אלכסיי גרנובסקי. גרנובסקי היה בן למשפחה מתבוללת, לא ידע יידיש ולא ראה בתיאטרון אבן יסוד להקמת תיאטרון לאומי. ההצגות הראשונות של התיאטרון בפטרוגרד לא זכו להצלחה בקרב הקהל היהודי, ולכן הוא שמח להצעה לעבור למוסקבה וקיבל מעמד של "התיאטרון היהודי הקאמרי הממלכתי", זה היה שמו עד לשנת 1925 כאשר "הקאמרי" הורד משם התיאטרון.
כבר בהצגה הראשונה במוסקבה השתתפו שלמה מיכאלס ובנימין זוסקין. הרפרטואר בתיאטרון החדש כלל בעיקר הצגות על חיי השטטל היהודי. התיאטרון הממלכתי פעל באותה תקופה במוסקבה לצד תיאטרון יהודי נוסף - הבימה בטיפוחו של יבגני וכטנגוב. במטרה להעשיר את בניין התיאטרון פנה גרנובסקי למרק שאגאל, והצייר עיצב את הבניין מחדש.
ב-9 באפריל 1922 עבר התיאטרון לבניין חדש עם 500 מקומות ישיבה, ובבניין זה שכן התיאטרון עד לסגירתו בשנת 1949. התיאטרון היה פופולרי בעיר, למרות שכל ההצגות היו ביידיש, שפה שלא הייתה ידועה לרוב תושבי העיר. למרות חילוקי דעות אידאולוגיים בין התיאטרון הממלכתי לבין הבימה, הורגשה השפעת הבימה על גרנובסקי.
בשנים 1922-1949 המלחין לב פולבר היה המנהל המוזיקלי של התיאטרון.
התיאטרון נהג לצאת לסדרת הופעות לערי אוקראינה ובלארוס הסובייטיות שבהן הייתה אוכלוסייה יהודית משמעותית.
בשנת 1928 יצא התיאטרון לסדרת הופעות בגרמניה, אוסטריה וצרפת. הצלחת ההצגות הייתה מעבר לצפוי. למרות ההצלחה באירופה השתנה יחס השלטון לתיאטרון. השלטונות טענו שברפרטואר התיאטרון אין הצגות המשקפות את החיים במדינה הסובייטית. מסע הופעות באירופה קוצר ועל התיאטרון נאסר להמשיך לארצות הברית. גרנובסקי העדיף לא לשוב לברית המועצות והתיאטרון חזר בלעדיו בדצמבר 1928.
החל מתקופה זו הועמד בראש התיאטרון שלמה מיכאלס. בהנחייתו בשנת 1930 הוקם בית ספר למשחק. מיכאלס קיבל את דרישת השלטונות לכלול ברפרטואר הצגות חדשות, ועל במת התיאטרון הועלו מחזות של דוד ברגלסון ושמואל הלקין. כל הצגה חדשה של התיאטרון זכתה לתשומת לב של העיתונות. בנוסף למחזות על חיי היהודי הסובייטי המשיך התיאטרון להעלות מחזות על פי שלום עליכם (טביה החולב) ומחזות של ויליאם שייקספיר כמו המלך ליר. עם תחילת מלחמת העולם השנייה פונה התיאטרון לטשקנט, וחזר למוסקבה בשנת 1943.
בשנת 1945 הועלתה על במת התיאטרון ההצגה "פריילכס" לזכר המלחמה והניצחון. זו הייתה ההצגה הגדולה האחרונה שהועלתה על במת התיאטרון. בשנת 1947 נסע התיאטרון לוילנה וקובנו, שאז היו בתחומי ברית המועצות.
ב-13 בינואר 1948 נרצח שלמה מיכאלס בהוראת יוסיף סטלין. בנימין זוסקין החל לכהן כמנהל התיאטרון, והיה בתפקיד זה עד למעצרו ב-26 בדצמבר 1948. הוא נעצר במהלך פיזור הוועד היהודי האנטי-פשיסטי ונפטר בכלא. השלטונות החלו לאיים על באי התיאטרון וצילמו כל אחד ממבקריו. בנובמבר 1949 נסגרו באופן רשמי התיאטרון ובית הספר למשחק עקב "חוסר עניין לציבור והעדר קהל".
עם פיזור התיאטרון הועבר בניינו לתיאטרון אחר שפועל עד היום. חלק משחקני התיאטרון הועברו לתיאטראות אחרים והמשיכו לשחק בברית המועצות, חלק אחר כמו אמיל גורובץ החלו לשיר ביידיש, וחלק עבר לפולין.
