השרפה במנהרת המון בלאן
 | |
| אנדרטה לנספים בשרפה ליד הכניסה הצרפתית למנהרת המון בלאן | |
| תאריך |
24 במרץ 1999  |
|---|---|
| מיקום |
מנהרת המון בלאן |
| קואורדינטות | 45°51′32″N 6°54′30″E / 45.85885°N 6.9084°E |
| הרוגים |
39 |
  | |
השרפה במנהרת המון בלאן המקשרת בין צרפת לבין איטליה פרצה ב-24 במרץ 1999. משאית עמוסה בחומר דליק עלתה באש במרכזה של המנהרה. באסון נספו 39 בני אדם והשימוש במנהרה הושבת בעקבותיו למשך שלוש שנים.
השרפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנהרת המון בלאן היא מנהרת רכב המחברת בין קורמאיור שבאיטליה לבין שאמוני שבצרפת. אורכה הוא 11.6 קילומטר ובה נתיב תנועה אחד לכל כיוון. היא נפתחה לתנועה ב-19 ביולי 1965.
בבוקר 24 במרץ 1999 נכנסה למנהרה מעברה הצרפתי משאית בלגית שנשאה מטען של קמח ומרגרינה. לאחר שנסע מספר קילומטרים הבחין נהג המשאית, ז'ילבר דגראב (Gilbert Degrave) בעשן הנפלט מתחת לרכבו. בשעה 10:53 הוא עצר את המשאית במרכז המנהרה על מנת לכבות את האש, ואז פרצו להבות לתוך תא הנהג והוא נאלץ לנטוש אותו ולברוח.
בשעה 10:55 הפעילו עובדי המנהרה אזעקה והפסיקו את כניסת כלי הרכב לתוכה משני הכיוונים, אך עשרות כלי רכב נוספים הספיקו להיכנס לתוכה. מספר כלי רכב שהגיעו מהצד האיטלקי של המנהרה חלפו ליד המשאית הבוערת מבלי לעצור. עשן כבד החל לאפוף את המנהרה. מכוניות שהגיעו מהצד הצרפתי הצליחו להסתובב במנהרה, אך לא הרחיקו לכת בתוך העשן. למשאיות לא הייתה כלל יכולת להסתובב במנהרה הצרה.
רוב יושבי המכוניות נשארו בתוכן, סגרו את חלונותיהם והמתינו לחילוץ. אחרים שנטשו את כלי הרכב וניסו להימלט הוכרעו במהרה על ידי העשן. מערכת האוורור של המנהרה גרמה לעשן הרעיל להתפשט בתוכה מהר יותר מכפי שיכלו הולכי רגל לרוץ בתוכה כדי להיחלץ. העשן המתפשט גירש את החמצן מן המנהרה, דבר שגרם למנועי כלי הרכב שבתוכה לכבות. כך אירע גם למנועי הכבאיות הראשונות שנזעקו לתוך המנהרה כדי לכבות את האש. האש גם פגעה בכבלי החשמל במנהרה עד שהאורות בה כבו והשתרר בה חושך. 15 כבאים נאלצו לנטוש את כלי רכבם ולהסתגר באחד מחדרי המקלט שהיו ממוקמים לאורך המנהרה במרחק של 600 מטר זה מזה; לכל אחד מהם הייתה דלת חסינה מפני אש. הם חולצו חמש שעות מאוחר יותר על ידי כבאים אחרים, שהגיעו אליהם דרך תעלת אוורור. כל הכבאים סבלו מפגיעות קשות ואחד מהם מת בבית החולים.
השרפה החמירה לאחר שדלק בוער הצית כלי רכב נוספים במנהרה ומכלי הדלק שלהם התפוצצו. חלקם נשאו גם כן מטען דליק שהחל לבעור. האש הגיעה לטמפרטורה של 1,000 מעלות צלזיוס, משום שמטען המרגרינה במשאית הראשונה שנשרפה היה שקול ל-23,000 ליטר של דלק. בשל תנאי מזג האוויר בעת השרפה הוזרם באותה עת אוויר לתוך המנהרה מן הצד האיטלקי שלה. השלטונות דחסו אוויר לתוך המנהרה, אך על ידי כך הם הזרימו חמצן טרי שהזין את השרפה עוד יותר.
בסך הכל נלכדו באש כ-40 כלי רכב, שרובם הגיעו מן הצד הצרפתי של המנהרה. היו בהם כ-50 איש. מקצת הלכודים במנהרה הצליחו כמו הכבאים להימלט אל חדרי המקלט מאש. בסך הכל שרדו 12 איש מבין הלכודים, לרבות נהג המשאית דלגראב. 27 מהנספים מתו בתוך כלי רכבם והיתר מחוץ להם. האש איכלה את גופות הנספים.
האש במנהרה בערה ברציפות במשך 53 שעות. חמישה ימים חלפו בטרם ירדה הטמפרטורה במנהרה במידה מספקת עד כדי לאפשר את תחילת התיקונים בה.
לאחר השרפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר האסון נסגרה המנהרה לתנועה למשך שלוש שנים, במהלכן היא תוקנה והוכנסו בה שיפורים ושינויים בטיחותיים שונים. הותקן בה ציוד מעקב ממוחשב ונבנו מקלטי חירום נוספים שלהם קשר וידאו עם מרכז הבקרה של המנהרה, פיר חילוץ מקביל שבו מוזרם אוויר נקי ותחנת כיבוי אש במרכז המנהרה. במרחק מה משני פתחי המנהרה הוקמו אתרי בדיקה שבהם נבדקות משאיות לפני כניסתן אליה כדי לוודא שאין בהן סיכון.
חקירת האסון לא הצליחה לקבוע את הגורם המדויק לפרוץ השרפה. סברה אחת היא כי בדל סיגריה בוערת נשאב אל תוך כונס האוויר של מנוע המשאית והצית שם מסנן עשוי נייר. סברות אחרות היו כי התרחש קלקול חשמלי או מכני במנוע המשאית או שנעשתה בו תחזוקה לקויה.
בינואר 2005 נפתח בגרנובל שבצרפת משפטם של 16 אישים וחברות שהואשמו באחריות פלילית לאסון. ביולי באותה שנה הורשעו 13 מהם. ראש שירות האבטחה של המנהרה נדון לשישה חודשי מאסר ולמאסר על תנאי. שבעה אישים נוספים ובהם נהג המשאית נידונו למאסר על תנאי. על שלוש חברות הוטלו קנסות כספיים. עוד לפני פתיחת המשפט העבירה חברת הניהול האיטלקית של המנהרה, SITMB, סכום של 17.5 מיליון דולר לקרן שהוקמה עבור קרובי הנספים באסון.
שני סרטים תיעודיים הופקו אודות האסון, לרבות פרק בסדרת הטלוויזיה שניות מאסון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דף מידע על השרפה
- דיווח על פתיחת משפט הנאשמים בפרוץ השרפה, באתר חדשות ה-BBC, 31 בינואר 2005