השמיים יכולים לחכות
כרזת הסרט | |
מבוסס על | המחזה "השמיים יכולים לחכות" |
---|---|
בימוי | וורן בייטי, באק הנרי |
הופק בידי | וורן בייטי |
תסריט | איליין מאי, באק הנרי, רוברט טאון, וורן בייטי |
עריכה |
רוברט סי ג'ונסון דון צימרמן |
שחקנים ראשיים |
וורן בייטי ג'ולי כריסטי ג'יימס מייסון ג'ק וורדן צ'ארלס גרודין דיאן קנון |
מוזיקה | דייב גרוסין |
צילום | ויליאם אי פראקר |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | פרמאונט |
חברה מפיצה | סרטי פרמאונט |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 28 ביוני 1978 |
משך הקרנה | 101 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | קומדיה רומנטית, סרט פנטזיה, American football film |
הכנסות באתר מוג'ו | heavencanwait |
פרסים |
פרס אוסקר לעיצוב תפאורה פרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי |
דף הסרט ב־IMDb | |
השמיים יכולים לחכות (באנגלית: Heaven Can Wait) הוא סרט קומדיה אמריקאי שיצא בשנת 1978 בבימוים של וורן בייטי ובאק הנרי. הסרט הוא עיבוד קולנועי שני שנעשה למחזה של הארי סיגל באותו השם (הראשון נעשה ב-1941 והשלישי ב-2001). ביטי היה גם שותף לכתיבת התסריט, והוא משתתף בסרט בתפקיד הראשי; הוא מגלם שחקן פוטבול שנהרג בתאונה וחוזר לכדור הארץ בגופו של מיליונר.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ו פנדלטון (וורן בייטי) הוא קוורטרבק מחליף בקבוצת הפוטבול "לוס אנג'לס ראמס", השואף להגיע עם קבוצתו לסופרבול. הוא רוכב על אופניו במנהרה בלוס אנג'לס, כאשר הוא מתנגש במשאית. מלאך להוט וחרד מדי (באק הנרי), שמבצע את משימתו הראשונה כאשר נשלח לקחת את נשמתו של ג'ו, נוטל אותה עוד בטרם מת, וג'ון מגיע לשמיים, לחיים אחרי המוות. שם הוא מסרב להאמין שסופו הגיע, ולאחר חקירה, מגיע מר גורדון המסתורי (ג'יימס מייסון) למסקנה כי הוא צודק - ג'ו נועד למות מאוחר יותר. אך גופתו של ג'ו כבר נשרפה, ולאחר סירוב למספר אפשרויות של אנשים שעומדים למות, מקבל ג'ו את ההצעה לחזור לחיים בגופו של המיליונר והתעשיין ליאו פרנסוורת'.
באותם רגעים אשתו של ליאו, ג'וליה (דיאן קנון) ומאהבה טוני (צ'ארלס גרודין), שהוא גם מזכירו האישי של ליאו, מנסים להטביע את ליאו באמבטיה. שניהם מופתעים לגלות אותו חי ובריא. ליאו קונה את קבוצת הפוטבול "לוס אנג'לס ראמס", ומעוניין להוביל אותה אל הסופרבול בתפקיד הקוורטרבק. לשם כך הוא חובר אל מאמנו וידידו בעבר, מקס קורקל (ג'ק וורדן), כדי להיעזר בו ולהביא את גופו החדש למצב של כושר מתאים. במקביל הוא מתאהב בפעילת איכות הסביבה בטי לוגן (ג'ולי כריסטי), שמתנגדת למדיניותו של ליאו בעסקיו.
בהמשך מצליחים ג'וליה וטוני לממש את מזימתם ורוצחים את ליאו. בעקבות זאת נאלצים אנשי קבוצת הפוטבול לאייש מחדש את תפקיד הקוורטרבק, ותומאס ג'ארט נבחר. תומאס נפגע במהלך המשחק ונהרג; בסיוע מר גורדון מועברת נשמתו של ג'ו אל גופו הסופי, הגוף של תומאס, והוא מוביל את קבוצתו לניצחון. במהלך מסיבת הניצחון מסיר מר גורדון את זכרונותיו של ג'ו על חייו הקודמים, הוא הופך לתומאס ג'ארט, והמעגל הקוסמי חוזר לאיזון. תומאס פוגש את בטי לאחר סיום החגיגות, ובסיום הסרט נרמז כי הם מתאהבים, בזכות תחושה משותפת של דז'ה וו.
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבמאי וורן בייטי רצה תחילה ליצור את הסרט אודות איגרוף ולשתף בו את מוחמד עלי בתפקיד הראשי, אך לאחר סירובו של עלי בשל מחויבויותיו בתחום האיגרוף, שינה ביטי את התסריט לעיסוק סביב פוטבול, והחליט לגלם את הדמות הראשית בעצמו.
בסרט השתתפו מספר שחקני פוטבול ותיקים מקבוצת לוס אנג'לס ראמס, וכן השדרן הנודע דיק אנברג.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1980, כשנה וחצי לאחר יציאת הסרט, הגיעה קבוצת הפוטבול לוס אנג'לס ראמס לראשונה בתולדותיה אל גמר הסופרבול, ואף שיחקה בו נגד פיטסבורג סטילרס, שתוארה כיריבתה בסופרבול בסרט. עם זאת, ראמס הפסידה במשחק זה.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט זכה בפרס אוסקר לעיצוב התפאורה, והיה מועמד ל-8 פרסי אוסקר נוספים. בנוסף זכה הסרט בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "השמיים יכולים לחכות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "השמיים יכולים לחכות", באתר נטפליקס
- "השמיים יכולים לחכות", באתר AllMovie (באנגלית)
- "השמיים יכולים לחכות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "השמיים יכולים לחכות", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "השמיים יכולים לחכות", באתר אידיבי
- "השמיים יכולים לחכות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)