השושלת השנייה של מצרים
| מדינה |
מצרים  |
|---|---|
| בית האב |
התקופה השושלתית הקדומה |
| תקופת השושלת |
2890 לפני הספירה – 2686 לפני הספירה |
  | |
השושלת השנייה של מצרים העתיקה (או שושלת II, 2890 לערך – 2686 לפנה"ס בקירוב[1]) היא האחרונה מבין שתי השושלות של התקופה הארכאית המצרית, כאשר מושב השלטון התרכז בתיניס. היא ידועה בעיקר בשליט האחרון שלה, חעא סח'מוי, והיא אחת התקופות המעורפלות ביותר בהיסטוריה המצרית.
אף על פי שהעדויות הארכאולוגיות של אותה תקופה דלות מאוד, נתונים מושווים מהשושלת הראשונה והשלישית מצביעים על התפתחויות מוסדיות וכלכליות חשובות במהלך השושלת השנייה.[2][3]
שליטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבור שלושת הפרעונים הראשונים, המקורות קרובים למדי להסכמה והסדר נתמך בכתובת על פסלון הטפדיף, ששירתו בפולחנים של שלושת המלכים הללו.[4] זהות השליטים הבאים אינה ברורה. מקורות ששרדו עשויים להיות מתן השם הורוס (אנ') או השם נבטי (אנ') ואת שמות הלידה של שליטים אלה. הם עשויים להיות גם אנשים שונים לחלוטין, או יכולים להיות שמות אגדיים. תקופה זו עודנה בגדר חידה.
בעקבות שלטונו של ני נתר, עלתה תאוריה כי המדינה פוצלה ונשלטה על ידי שני יורשים בשל הממשל הממלכתי המורכב מדי של מצרים כולה.[5] עם השליט האחרון, חעא סח'מוי, המקורות חוזרים להסכמה.
מאנטו קובע כי תיניס הייתה הבירה, כמו בשושלת הראשונה, אך שלושת המלכים הראשונים נקברו בסקארה, מה שמרמז שמרכז הכוח עבר לממפיס. מעבר לכך, ניתן לומר מעט על האירועים בתקופה זו, שכן הרישומים השנתיים על אבן פלרמו שרדו רק עד סוף תקופת שלטונו של רע נב ועבור חלקים מאבן של ני נתר. אירוע חשוב אחד, איחוד מצרים העליונה והתחתונה, עשוי היה להתרחש בתקופת שלטונו של חעא סח'מוי, מכיוון שאגיפטולוגים רבים קראו את שמו כ"שתי המעצמות קמות".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Shaw, Ian, ed. (2000). The Oxford History of Ancient Egypt. Oxford University Press. p. 480. ISBN 0-19-815034-2.
- ^ Romer, John (2013) [2012]. "Chapter 18 – The Lost Dynasty". A History of Ancient Egypt. Vol. 1. London, ENG: Penguin Books. pp. 221–222. ISBN 978-1-8-4614377-9. Whatever else was taking place at the court of the Second Dynasty of kings, it is clear that the fundamental institutions of pharaonic government, its systems of supply, not only survived throughout that century and a half, but flourished to the extent that, when the kings emerge into the light of history again with the pyramid builders of the Third Dynasty, the state on the lower Nile was more efficient than it had ever been: that there was, therefore, strong institutional continuity.
- ^ Bard, Kathryn A. (2002) [2000]. "Chapter 4 – The Emergence of the Egyptian State". In Shaw, Ian (ed.). The Oxford History of Ancient Egypt (paperback) (1st ed.). Oxford: Oxford University Press. p. 85. ISBN 978-0-19-280293-4. There is much less evidence for the kings of the 2nd Dynasty than those of the 1st Dynasty until the last two reigns (Peribsen and Khasekhemwy). Given what is known about the early Old Kingdom in the 3rd Dynasty, the 2nd Dynasty must have been a time when the economic and political foundations were put in place for the strongly centralized state, which developed with truly vast resources. Such a major transition, however, cannot be demonstrated from the archaeological evidence for the 2nd Dynasty.
- ^ Wilkinson, Toby A. H. (1999). Early Dynastic Egypt. Routledge. p. 83. ISBN 0-415-26011-6.
- ^ Nicolas Grimal: A History of Ancient Egypt. Wiley-Blackwell, Weinheim 1994, ISBN 978-0-631-19396-8, p. 55.