השאלה המזרחית

מפת דרום-מזרח אירופה, לאחר קונגרס ברלין בשנת 1878.

השאלה המזרחית הוא כינוי לאוסף בעיות פוליטיות ותרבותיות שהעסיקו את מעצמות אירופה בעקבות תהליך הדעיכה של האימפריה העות'מאנית החל מסוף המאה ה-18 ועד מלחמת העולם הראשונה. על רקע הלחץ הרוסי על האימפריה, התעוררה "השאלה המזרחית" שכוללת את ההשלכות ההרסניות של נפילת האימפריה, על השלום והיציבות באירופה עצמה.

הסכנה בקריסה של האימפריה העות'מאנית

"השאלה המזרחית" הייתה החשש מנפילתו הסופית של "האיש החולה על הבוספורוס", כפי שכונתה האימפריה העות'מאנית, ^{[דרושה הבהרה]} דבר אשר יוביל למלחמה עולמית על שטחי האימפריה בין מעצמות אירופה. אף אחת מהמעצמות לא רצתה להיות זאת שתיתן את הדחיפה האחרונה ותפיל את האימפריה העות'מאנית, אך למרות זאת כל אחת מהן רצתה להשיג עוד ועוד אינטרסים פוליטיים, כלכליים ודתיים בתוך האימפריה.

הגורמים לקריסת האימפריה

בעקבות הסכם קוצ'וק קאינרג'ה היה ברור לכל מעצמות אירופה כי האימפריה העות'מאנית נמצאת על סף קריסה ואם רוסיה או אחת ממעצמות אירופה תבקש לכבוש אותה היא תוכל לעשות זאת בקלות. יתר על כן, היה חשש כי האימפריה העות'מאנית תקרוס מבלי שום פעולה של גורם חיצוני, אלא רק עקב בעיותיה הכלכליות והחברתיות הגדולות.

במהלך המאה ה-19 הוחמרה השאלה המזרחית כאשר עמי הבלקן החלו להציג שאיפות לאומיות. בשלב זה ניתן לראות דפוס פעולה ברור: נוצר מצב של אי נחת של קהילה נוצרית לרוב מסיבות של מתח עם השלטון העות'מאני-מוסלמי המקומי על רקע גביית מיסים וזכויות מיעוטים. המצב מחמיר והופך לעימות אלים ולאחר מכן להתקוממות בקנה מידה נרחב. אחת ממעצמות אירופה מתערבת - בדרך כלל המעצמה שאותו מיעוט קשור אליה מבחינה דתית (למשל, אם מדובר בנוצרים אורתודוקסים, רוסיה תהיה הראשונה להתערב). בעקבות התערבות המעצמה נכנסות לנושא כל שאר המעצמות כדי למנוע הישגים בלעדיים לאותה מעצמה שהייתה הראשונה להתערב. לבסוף אותה קהילה נוצרית זוכה בעצמאות או לכל הפחות באוטונומיה נרחבת. במקביל נתנו מעצמות אירופה תמיכה כלכלית, צבאית וכן תמיכה מוראלית ברפורמות כדי שהאימפריה לא תקרוס לחלוטין.

השאלה המזרחית הסתיימה רק עם מלחמת העולם הראשונה ונפילתה הסופית של האימפריה העות'מאנית.

גישות מחקריות לתקפותה של השאלה המזרחית

בעבר טענו חוקרים והיסטוריונים כי התמוטטות האימפריה נמנעה במשך מאות שנים רק עקב השאלה המזרחית וחוסר הרצון של אירופה להתחיל בקרב על השלל העות'מאני. לפי גישה זו, הרפורמות שביצעה האימפריה לאחר לחץ של המערב היו פשטניות בלבד, בעיקר בתחום הצבאי והטכנולוגי. הם היו כמעין הנשמה מלאכותית לאימפריה הגוססת שאפשרו לה לשרוד עוד זמן קצר לפני הקריסה הבלתי נמנעת. גישה זו רואה באימפריה העות'מאנית גוף פסיבי וחלש למדי שהצליח, אולי, לתמרן מעט פוליטית בין המעצמות הגדולות ששלטו בעולם.

בשנים האחרונות עולה גישה הרואה בתהליך ירידת האימפריה תהליך מורכב יותר. גישה זו טוענת כי התמורות שעברה האימפריה העות'מאנית היו עמוקות יותר והן נגעו גם בתחומי תרבות ודת. כמו כן ניתן לראות ברפורמות שביצעו העות'מאנים גם השפעה מהמסורת האסלאמית והמורשת העות'מאנית ולא רק העתק גס של המערב.

בנוסף, נטען כי השאלה המזרחית לא הייתה גורם כה מרכזי וכי מייחסים לה חשיבות יתרה כשבאים לבחון את ההיסטוריה העות'מאנית. ראשית, ברור היום כי המזרח התיכון היה רק זירה אחת של התגוששות בין מעצמות אירופה, וייתכן אף שלא הזירה החשובה ביותר. שנית, עולות עדויות חדשות שמראות כי האימפריה לא הייתה לחלוטין בובה של המערב ובתקופות מסוימות הצליחה לעמוד מולו מבחינה תרבותית וצבאית. אפילו במלחמת העולם הראשונה היא הצליחה להגיע להישגים נאים בחזית גליפולי ולהחזיק מספר חזיתות במקביל. יתר על כן, יש הטוענים כי ההתעוררות הלאומית בבלקנים נבעה דווקא מהתחזקות האימפריה העות'מאנית. השלטון המרכזי של העות'מאנים נעשה אפקטיבי יותר ולכן החיכוך שלהם עם האוכלוסייה המקומית בבלקנים גבר.

ראו גם

• מלחמת קרים
• מאזן כוחות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא השאלה המזרחית בוויקישיתוף

• השאלה המזרחית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הבעיה המזרחית, דף שער בספרייה הלאומית