הרשות לפינוי מוקשים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| משרד אחראי |
 משרד הביטחון |
| תאריך הקמה | 2011 |
| מנהל | תא"ל (מיל') שחר בק |
| https://inmaa.mod.gov.il | |
  | |
הרשות לפינוי מוקשים ונפלים (רלפ"ם) היא רשות ממשלתית באמו"ן (אגף מבצעים לוגיסטיים ונכסים) במשרד הביטחון שתפקידה לקבוע את המדיניות והנהלים, להפעיל חברות בפרויקטים לפינוי מוקשים ולפקח עליהן.
מאז הקמתה של הרשות, ונכון לאפריל 2024, פונו כ-40 אלף דונם של שדות מוקשים[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשות הוקמה ב-2011, בהתאם להוראות חוק לפינוי שדות מוקשים ושטחי נפלים, התשע״א–2011. החוק נחקק בעקבות פציעתו של דניאל יובל שעלה על מוקש ברמת הגולן בפברואר 2010, והעלה לסדר היום הציבורי את סוגיית שדות המוקשים בישראל.
תפקידי הרשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוק קבע כי תפקידיה של הרשות יהיו:
- לקבוע מפרט לאומי לפינוי שדות מוקשים, בהתחשב בנהלים הנוהגים בצבא הגנה לישראל, התואם ככל האפשר את אמות המידה הבינלאומיות לפינוי מוקשים.
- להתקשר עם מפעילים, שתפקידם לבצע את הפינוי בפועל, ועם חברות מפקחות שיפקחו על המפעילים באופן שוטף.
- לפקח על עבודת המפעילים והחברות המפקחות, ולאחר ששניהם הצהירו בכתב כי השטח פנוי ממוקשים, לפנות למפקד הצבאי הרלוונטי לשם ביטול צו הסגירה שהוצא.
- לתאם את פעילות המפעילים מול צה"ל ומול רשויות אחרות.
- לקיים ולתכנן פעילויות הסברה לשם הגברת המודעות לקיומם של שדות מוקשים.
- להכין תוכניות שנתיות ורב-שנתיות לפינוי שדות מוקשים שהרמטכ"ל קבע שאינם חיוניים לביטחון המדינה. לתוכניות מצורפות חוות דעת של ועדה מייעצת המורכבת מנציגי משרד הביטחון, המשרד להגנת הסביבה, משרד החוץ, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד התיירות, רשות מקרקעי ישראל, מרכז השלטון האזורי בישראל ונפגעי המוקשים, והיא טעונה את אישורו של שר הביטחון.
החוק קבע כי תקציב הרשות יעמוד על לפחות 27 מיליון ש"ח בשנה. כן הוקמה קרן שתפקידה לנהל כספי תרומות המיועדים לשם פינוי מוקשים.
עם הקמת הרשות, מונה לעמוד בראשה תא"ל (מיל') ארוין לביא. במרץ 2016 מונה למנהל הרשות אל"ם (מיל') מרסל אביב. ב-2022 מונה לתפקיד סא"ל (מיל') שרון חדד[2]. בפברואר 2024 מונה תא"ל (מיל') שחר בק למנהל הרשות.
פרויקטים של הרשות מאז הקמתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2012 – נאות הכיכר, ספיר א' (מקטע בנחל הערבה).
- 2013 – אילת ומתקני הערבה, ספיר ב' (מקטע בנחל הערבה), עמק המעיינות א', חוסאן א' (איו"ש).
- 2014 – עמק המעיינות א', חד נס, מג'דל שמס, שניר א', עין יהב א' (מקטע בנחל ערבה), נבי אליאס (איו"ש).
- 2015 – שניר ב', עין יהב ב' (מקטע בנחל ערבה), ים המלח דרום, נבי אליאס (איו"ש), חוסאן ב' (איו"ש).
- 2016 – שניר ג', בית המכס עליון, שעל, עין יהב ג' (מקטע בנחל ערבה), אום דרג' (איו"ש).
- 2017 – עין יהב השלמות (מקטע בנחל ערבה), קלע אלון, נווה אור, קרני שומרון, צוריף, דיר אבו דעיף (איו"ש).
- 2018 – בית המכס העליון, גשר בנות יעקב[3], קאסר אל יהוד, חצבה, רמת הגולן – מספר אזורים, איו"ש – מספר אזורים.
- 2019 – גשר בנות יעקב[4].
- 2021 – נעמה, יריחו[5], עין עלמין, צומת בית המכס, חוות הסוסים ומצפה גדות[6].
- 2024 - עין זיוון, אורטל ומרום גולן.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הרשות לפינוי מוקשים
- חוק לפינוי שדות מוקשים, התשע"א-2011 באתר הרשומות
סרט הדרכה לפינוי מוקשים, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון- עדי חשמונאי, זהירות: פינוי מוקשים עלול לזהם מי תהום, באתר nrg, 26 באוקטובר 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אלי אשכנזי, תיעוד מרהיב מרמת הגולן: כך נראה פיצוץ מבוקר של מאות מוקשים, באתר וואלה, 10 באפריל 2024
- ^ קורין אלבז-אלוש, פורצת הדרך לשדות מסוכנים: "העבודה קשה, האדרנלין בשמיים", באתר ynet, 31 במאי 2022
- ^ יואב זיתון, תיעוד: פיצוץ 350 מוקשים בבת אחת בגולן, באתר ynet, 24 ביולי 2018
- ^ עדי חשמונאי, צפו: פיצוץ של 100 מוקשים ברמת הגולן, באתר ישראל היום, 24 בספטמבר 2019
- ^ צפו: כך נראה פינוי שדה מוקשים בבקעת הירדן, באתר "סרוגים", 30 במרץ 2021
- ^ אחיה ראב, בעקבות פינוי מוקשים: הכביש המרכזי לגולן ייסגר לשבועיים, באתר ynet, 4 ביולי 2021
- ^ אלי אשכנזי, תיעוד מרהיב מרמת הגולן: כך נראה פיצוץ מבוקר של מאות מוקשים - וואלה חדשות, באתר וואלה, 10 באפריל 2024