הרעב באתיופיה (1983–1985)

הרעב האתיופי הוא שם כולל לשתי תקופות רעב המוני שחלו במקביל באתיופיה של שנות השמונים. התקופה הראשונה היא הרעב בצפון המדינה, שהתרחשה בסביבות 1984 ונחשבת לאחד ממקרי הרעב הקשים באתיופיה, ונגרמה בעקבות התנגשויות בין כוחות המורדים המקומיים - הוויאנה, יחאפה וטארנפית - שמנעו הגעה של סיוע מסוכנויות בינלאומיות או עזרה ממשלתית. תקופת הרעב השנייה התרחשה בדרום אתיופיה, שם גרם הרעב למקרי מוות רבים, ונגרם בעקבות שילוב של תקופת בצורת עם פעולותיה של תנועת ההתנגדות המקומית, אבו. תקופת הרעב האתיופי היא בין החריפות ביותר באתיופיה ובעולם כולו. מניין קורבנות הרעב הגיע ללמעלה ממיליון איש.

הרעב

בתחילת שנות השמונים ברור היה שעומד לפרוץ רעב חדש באתיופיה לאחר תקופת בצורת קשה, אך לא העריכו את ההיקף שלו. הרעב שהחל בדרום המדינה היה בלתי נמנע, הן בגלל הבצורת והן בשל תנועת ההתנגדות המקומית, החזית לשחרור אורומו, שתקפה את משאיות אספקת המזון של הממשלה האתיופית. בהמשך, במהלך שנת 1983, החל גם בצפון אתיופיה רעב. מקורו היה באריתריאה ווואלו, והוא התפשט לאזורי אריתריאה, צפון שאווה ודרום מזרח באגמדיר, מסיבות דומות לאלו שבדרום.

הסברה הכללית בישראל בשנים אלו הייתה שהרעב התפשט גם באזור היהודים בסאמיאן ודאמבייה. נראה כי סברה זו אינה מבוססת, מכיוון שהבצורת לא הגיעה לאזורים אלו והיהודים שקיבלו אדמות מהממשל עיבדו אותם וכך ניצלו מהרעב. פוליטיקאים ישראלים רבים ראו ברעב כסיבה להעלאת יהודי אתיופיה לישראל, אך ייתכן כי תואנה זו נועדה לצרכים פוליטיים בלבד.

הוועדה האתיופית לסעד ולשיקום העריכה שלרעב יהיו השלכות קשות על האוכלוסייה. לפי ההערכות היו ב-1981 כ-4.5 מיליון נפגעים מהרעב, ב-1982 2.8 מיליון ו-1983 3.9 מיליון.

תוצאות הרעב נודעו תחילה בפברואר 1983, אז לראשונה היו איכרים רעבים במזרח תיגראי, דבר שעורר את הקהילה הבינלאומית. הבצורת בתיגראי החלה להתפשט והגיעה גם לצפונם של גוג'אם ובאגמדיר. חוסר הגשמים באזור הוביל לבצורת קשה, מהחמורות בהיסטוריה העולמית. להתפשטות הרעב ואי העזרה של הממשל תרמו גם תנועות במימון מדינות המערב כגון ארצות הברית, שהתנגדו לחונטה הצבאית האתיופית שנתמכה על ידי ברית המועצות.

הרעב הקשה בצפון אתיופיה המשיך, והממשל צפה שבשנת 1985 הבצורת תמשיך ולא יירדו גשמים עד לשנת 1986. הרעב התפשט לדרום אתיופיה וכלל הנפגעים הוערכו כ-5.8 מיליון.

התמודדות הממשלה

אי יכולת הממשל האתיופי בראשות מנגיסטו היילה מריאם להתמודד עם הרעב, הרגיזה רבים בקהילה הבינלאומית, והדרג הפסיד תומכים רבים בגלל אי ההתמודדות. הרעב ומלחמת האזרחים במקביל הובילו את אתיופיה להתמוטטות כלכלית ושלטונית. התוכנית העיקרית של הממשלה האתיופית להתמודדות עם הרעב הייתה הוילגיזציה האתיופית. מיזם זה, שעיקריו היו העברת אוכלוסייה ממוקדי הרעב, הצליח חלקית, ובין השנים 1985–1986 הועברו כ-600,000 אזרחים אתיופים בעל כורחם לדרום. למרות זאת רבים מהמתיישבים עזבו את היישובים בדרום וחזרו למקום מגוריהם הקודם. ההעברה לכפרים לא היטיבה עם האוכלוסייה, ונראה כי הבטחות הממשלה שהיישובים יהיו בעלי שירותי חינוך ובריאות הולמים, לא יושמו.

העולם

מתוך 8 מיליון קורבנות הרעב, כמיליון נהרגו כתוצאה ממנו ב-1984. באותן שנים החלו כלי התקשורת לשדר על הרעב המתרחש באתיופיה. התגובות היו נזעמות והיו שכינו את הרעב בשם "רעב תנ"כי". בינואר 1985 חיל האוויר המלכותי החל להצניח משלוחי מזון גדולים באזורים מוכי הרעב באמצעות מטוסי C-130 הרקולס. לאחר מכן החלה להגיע עזרה מהקהילה הבינלאומית, בייחוד ממערב גרמניה, ארצות הברית, קנדה וברית המועצות.

גם זמרים רבים באו לעזרת הרעבים. ב-1985 הזמר בוב גלדוף יזם את הקלטת השיר "?Do They Know It's Christmas" ויצא לסיבוב הופעות שהכנסותיהם הוקדשו לסובלים מהרעב בעקבות כך גם מוזיקאים אמריקנים בראשות הארי בלפונטה, מייקל ג'קסון, ליונל ריצ'י וקווינסי ג'ונס נקטו יוזמה דומה עם השיר "We Are the World".

זיכרון

כיום אתיופים רבים רואים בארגון המחתרת הוויאנה כאחראי העיקרי לרעב^{[דרוש מקור]}, ולכן רבים לא תמכו במלס זנאווי, שהיה מפקד הארגון במהלך הרעב, בעת שכיהן כראש ממשלת אתיופיה. ארגונים נוספים שהאתיופים האשימו אותם היו הארגונים האריתריאים הג'אבחה והשעביה, בנוסף ליחאפה השמאלני.

יהודים

בתקופה הזאת רבים מן היהודים הצטרפו לארגוני המורדים הלוחמים כמו האיחדג והוויאנה כשהם דורשים צדק ושוויון והפסקת ההפליה בחלוקת אדמות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרעב באתיופיה בוויקישיתוף

• הרעב האתיופי - כתבה מאת ה-BBC.
• תמונות מהרעב - מאתר CBC.