הרי החושך
הרי החושך הם הרים אגדיים המוזכרים בתלמוד ובספרות האגדה היהודית, בהם שוררת בתמידות חשכה מוחלטת.
האגדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתלמוד בבלי[1] מסופר על מפגש בין המלך אלכסנדר הגדול לבין עשרה חכמים שהתלמוד מכנה 'זקני הנגב', במסגרתו נשאלו החכמים שאלות פילוסופיות על ידי אלכסנדר והם השיבו לו בחכמתם. לבסוף, ביקש מהם עצה כיצד להגיע למדינת אפריקי - מקום מושבן של האמזונות.
אמרו לו החכמים: אינך יכול, שכן מדינת אפריקי נמצאת מעבר להרי החושך ואין דרך לחצות אותם. אמר אלכסנדר: אין אפשרות שלא אלך לשם ומשום כך שאלתי אתכם, מה אעשה איפוא? אמרו לו החכמים: קח אתך חמורים לוביים המסוגלים להתנהל גם בחשיכה מוחלטת, וקח אתך גם חבלים אותם תקשור מן העבר האחד של הרי החושך, ואת קצם השני תקשור מן העבר השני לאחר שתחצה את ההרים, כדי שתוכל לחזור בעזרת החבל – אם החמורים יאבדו את דרכם. אלכסנדר עשה כעצתם והגיע בסופו של דבר למדינת אפריקי.
בהמשך מסעו, ישב אלכסנדר לאכול על שפת מעיין. כאשר הוא טבל את הדגים המלוחים במי המעיין עלה בהם ריח טוב (לפי גרסה אחרת הדגים התעוררו לחיים). אלכסנדר הסיק מכך שמקורו של המעיין הוא מגן עדן. הוא עקב אחר מסלול הנביעה של המעיין, עד שהגיע לשערי גן עדן. אלכסנדר נקש על שערי גן עדן, אולם נענה בשלילה ונאמר לו הפסוק: ”זֶה הַשַּׁעַר לַה', צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ”[2].
התלמוד[3] אף מביא דעה לפיה הגיהנום נמצא מעבר להרי החושך.
בספר הזוהר[4] מסופר, שעזא ועזאל – שני מלאכי חבלה – קטרגו לפני הקב"ה בזמן שרצה לברוא את האדם, בטענה שהוא עתיד לחטוא לפני הקב"ה עם אשתו. בתגובה, ענה להם הקב"ה שבחטא שעליו קטרגו, עתידים הם להיכשל בעצמם. משכך, הפילם הקב"ה מקדושתם וגרשם אל הארץ. ברגע שהגיעו עזא ועזאל לארץ, עלה בהם היצר הרע, והם חטאו ולקחו נשים כראות עיניהם.
לאחר שראה הקב"ה כי הם גורמים להחטיא את העולם, קשר אותם בשלשלאות ברזל וכלאם בהרי החושך, במקום חשוך ביותר בעומק ההרים. לפי הזוהר, בני אדם שיודעים את מקומם באים אליהם והם מלמדים אותם כשפים וקסמים.
גרסה דומה של הסיפור מופיעה בספר חנוך[5], שם מסופר כי שמחזי ועזזאל הם מנשיאיהם של 200 מלאכים שירדו אל בנות האדם, נשאו אותן, והן הולידו להם את הנפילים. לפי הכתוב בספר, עזזאל הוא זה שלימד את בני האדם כיצד ליצור נשקים, מגנים, כלי מלחמה, תמרוקים, אבני חן ובדים שונים, בעוד ששמחזי שהיה ראש נשיאי המלאכים, לימד אותם כישוף. על פי ספר חנוך, עזזאל נכלא בחושך, בדוּדׇאַל:
וְעוֹד אָמַר ה' אֶל רְפָאֵל אֱסֹר אֶת עֲזָזֵאל יָדָיו וְרַגְלָיו וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל הַחֹשֶׁךְ וְעָשִׂיתָ פָּתַח אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר בְּדוּדָאֵל וְהִשְׁלַכְתּוֹ שָׁמָה: וְשַׁמְתָּ עָלָיו סְלָעִים קְשִׁים וְחַדִּים וְכִסִיתוֹ בַחֹשֶׁךְ וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם וְכִסִיתָ אֶת פָּנָיו לְבָל יִרְאֶה אוֹר:
— ספר חנוך א, י:ד-ה, תרגום אברהם כהנא ויעקב נח פיטלוביץ
הזוהר מזהה את הרי החושך עם ”הררי קדם” המוזכרים במקרא[6]. לדבריו, משם שאב בלעם בן בעור את ידיעותיו בביצוע כשפים.
סיפור נוסף המופיע בספר הזוהר[7] מתייחס לשלמה המלך. על פי המסופר, שלמה המלך רכב בטיסה על גבי נשר גדול ממדים למרחק 400 פרסאות עד שהגיע להרי החושך, שם הוא למד חכמות זרות שהיה ברצונו לדעת.
במדרש רבה[8] נאמר כי חלק מעשרת השבטים גלו אל "לפנים מן הרי חושך" והינם "נתונים לפנים מן ענן של חושך". בדומה לכך מובא בתלמוד ירושלמי[9]: ”לשלש גליות גלו ישראל: אחד לפנים מנהר סנבטיון ואחד לדפני של אנטוכיא ואחד שירד עליהם הענן וכיסה אותם”.
אגדות מקבילות בתרבויות עתיקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלילות גילגמש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעלילות גילגמש[10] מסופר על מסע שערך גילגמש במטרה לגלות את סוד חיי הנצח. לאחר מסע ארוך ומסוכן במהלכו נדרש לחצות את האוקיינוס, הוא מגיע לשתי פסגות הר משו, הנמצא בקצה העולם.
ההר הגדול, השומר על זריחת השמש ושקיעתה. פסגותיו גבוהות כמו חומת השמיים ושורשיו מגיעים עד השאול. בשערו עומדים על המשמר, יצורי-העקרב.
— עלילות גילגמש, תרגום נ. ק. סנדרס[11].
דרך הר זה מבקש גילגמש להגיע לדילמון, "גן האלים", על מנת לחקור את אביו הקדמון אותנפישתים כיצד השיג אלמוות.
הוא נתקל בשער שאיש מעולם לא עבר בו, השמור על ידי שני מפלצות עקרב. גילגמש חוצה את ההרים לאורך דרך השמש. בחשכה מוחלטת הוא מגשש את הדרך במשך 12 "שעות כפולות", ומצליח להשלים את המסע לפני שהשמש משיגה אותו.
הָעֲלָטָה גְדוֹלָה, וְאֵין כָּל קַו אוֹר,
אֵין לִרְאוֹת כָּל מְאוּמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר.— עלילות גילגמש, לוח תשיעי, תרגום שאול טשרניחובסקי[12].
לאחר מכן הוא מגיע לגן האלים, גן עדן מלא עצים עמוסים באבני חן (המקבילה השומרית של גן עדן). כאשר בסופו של דבר הוא פוגש את אותנפישתים.
מפת העולם הבבלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפת העולם הבבלית, הידועה בשם "אימגו מונדי" (Imago Mundi) ומתוארכת בדרך כלל למאה ה-6 לפני הספירה[13], מציגה את העולם כפי שהיה ידוע לתושבי מסופוטמיה העתיקה ברצועת אדמה עגולה. רצועת אדמה זו מוקפת ב"נהר מר" או אוקיינוס מעגלי, וסביבה מסודרים שבעה או שמונה אזורים חיצוניים (נאגו) בצורת משולשים, אולי בדמות הרים[14]. הטקסט הנלווה מציין מרחק של שבעה בארו (beru) בין האזורים החיצוניים.
יוצא מן הכלל הוא האזור הצפון-מזרחי. הוא מסומן כ"חומה גדולה" והכיתוב מחוץ למשולש אומר, "שם השמש אינה נראית." הדבר עשוי להתייחס למסעות האגדיים של הגיבורים גילגמש וסרגון מאכד[15] אל ארץ החשכה המתמדת, או ייתכן שזה מתייחס לעובדה שהשמש אף פעם לא עוברת דרך הצפון, מכיוון שהיא זורחת במזרח ושוקעת במערב. "החומה הגדולה" עשויה להיות רכס הרים[16].
טרטרוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]במיתולוגיה היוונית, טרטרוס הוא החלק העמוק והחשוך ביותר של השאול. הוא מצוי אף מתחת לממלכתו של האדס, ומשמש כבית כלא אליו משליכים האלים מפלצות ושאר יצורים המאיימים על שלטונם בעולם. טרטרוס מוקף בשכבה משולשת של חושך וחומת נחושת[17].
על פי המיתולוגיה, אחרי שהטיטאנים עלו לשלטון הם כלאו את הקיקלופים וההקאטונכרים בטרטרוס והציבו לשמירה את המפלצת קאמפה, המתוארת כשילוב של אישה ועקרב.
בעת המלחמה בין האלים האולימפיים לטיטאנים, זאוס שחרר את הקיקלופים והקאטונכרים מטרטרוס וזכה בעזרתם. לאחר תבוסתם של הטיטאנים נכלאו רבים מהם בטרטרוס[18].
לפי המיתולוגיה הנוצרית קשר אלוהים בשלשלאות חלק מהמלאכים שמרדו בו עם לוציפר, בטרטרוס. המפורסם בהם הוא עזאזל[19].
חוקר המקרא אדם קלארק(אנ') סבור כי מסורת אודות המלאכים הנופלים שנכלאו בטרטרוס היא שהיוותה את הבסיס של היוונים הקדומים במיתוס על הטיטאנים הכלואים בטרטרוס[20].
רומן אלכסנדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיפור המופיע ברומן אלכסנדר, אלכסנדר הגדול חוצה את ארץ החושך בחיפושו אחר "מעיין החיים". לאחר שהוא עובר דרך רוסיה ומגיע כמעט לקצה העולם, אלכסנדר מוצא את הארץ החשוכה ומסייר בה עם משרתו אנדריאס (בגרסה הפרסית של הרומן, מזוהה משרת זה עם הדמות המסתורית מהקוראן, אל-ח'דר). אלכסנדר לא מצליח למצוא את דרכו בחשכה, אך משרתו כן מצליח. אנדריאס שותה ממי החיים והופך לבן אלמוות. אותו סיפור מופיע גם במסורת הערבית המזהה את ד'ו אל-קרניין עם אלכסנדר[21].
מקומם וזיהוים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מוצא ביתא ישראל#סיעת שבנא
בספר יוסיפון[22] נטען כי הרי החושך נמצאים בדרך להודו.
הרב יהוסף שוורץ בספרו 'תבואות הארץ'[23] מזהה את הרי החושך עם הרי הטאורוס שבטורקיה. לדבריו, הסיבה שנקראו בשם זה היא מפני שהדרך היחידה לחצות אותם הייתה דרך מעבר צר וחשוך בין ההרים.
שלמה יהודה רפופורט[24] גורס כי זקני הנגב המייעצים לאלכסנדר כיצד להגיע למדינת אפריקי שמעבר להרי החושך הם זקני הודו, והרי החושך הם הסלעים וסופות החול הגדולות הפוקדות את המקום.
לדעת אברהם אליהו הרכבי[25] הרי החושך הם הרי הקווקז.
דעה נוספת היא דעתו של מתתיהו מיזס[26], המזהה את הרי החושך עם הרי האטלס שבצפון-מערב יבשת אפריקה.
הרב מנחם ולדמן מזהה את הרי החושך כהרי סמן[27]. זאת בהסתמך על מסורת חז"ל לפיה כמאה ושלושים אלף תושבי ירושלים נכנעו לצבא סנחריב מלך אשור והצטרפו לצבאו במסעו הכושל נגד תהרקה מלך כוש. מדרש עשר גלויות טוען כי הצבא האשורי
...עלה ביהודה ויצר על עריה הבצורות אשר היו ביהודה מאה וחמשים מדינות אשר היו בהן שבט יהודה ושבט שמעון, ויצר עליהן ויתפשן ובקש להוליכם לחלח אל השבטים האחרים, ושמע שמרד עליו מלך כוש שהיתה ארצו אחורי מצרים, ויקח עמו שבט יהודה ושבט שמעון, ויעש ה׳ נס גדול ויגיעו לאחורי הרי חשך אשר מעבר לנהרי כוש. ועליהם נבא הנביא: מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ עֲתָרַי בַּת פּוּצַי יוֹבִלוּן מִנְחָתִי, (צפניה ג' י') - הרי גלות רביעית שנגלו על ידי סנחריב.
בהרי סמן ישב עם שנקרא "סאמיאן" (שפירושו בגעז "צפון"). שם זה רומז כנראה על מוצאו של עם זה מצפון לאתיופיה, ועל פי ההיסטוריון האתיופי לאפסו דלבו - הסאמיאן הם ביתא ישראל.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשפה העברית משמש הביטוי "מעבר להרי החושך" ככינוי למקום רחוק ונידח, שאי אפשר להגיע אליו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף ל"ב, עמוד א'
- ^ ספר תהילים, פרק קי"ח, פסוק כ'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף ל"ב, עמוד ב'
- ^ בלק דף רח' א'
- ^ ספר חנוך א', פרק י'
- ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק ט"ו
- ^ חלק ב קיב ב, חלק ג רלג א
- ^ במדבר רבה, פרשה ט"ז
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה ה'
- ^ לוח תשיעי
- ^ The Epic of Gilgamesh, N. K. Sandars, trans. (N.Y., 1972) page 98.
- ^ בתוך: "כתבי שאול טשרניחובסקי", כרך ו', תל אביב: עם עובד, תש"ן
- ^ British Museum Inv. No. 92687: "6th C BC approx"
- ^ Lewy H., Lewy J., "The Origin of the Week and the Oldest West Asiatic Calendar", The Hebrew Union College Annual 17 (1943), 1—146.
- ^ עבור סרגון מאכד ואזור החושך, ראו: J. J. Glassner, "Sargon - Roi Du Combat", Revue d'Assyriologie et d'archéologie orientale 79, 1985, pp 122-124.
- ^ Horowitz, Wayne, "Cosmic Geography: Mesopotamian Cosmic Geography", Winona Lake, IN: Eisenbraun, 1998, pp 30-32
- ^ הומרוס, איליאדה 8, שורה 13 ואילך
- ^ תאוגוניה, הסיודוס
- ^ איגרת פטרוס השנייה 2:4
- ^ הערתו של קלארק על תאוגוניה, הסיודוס, 720:1
- ^ תורגם מהערך באנגלית
- ^ יוסיפון י' 75–76, מהדורת פלוסר עמ' 59
- ^ תבואות הארץ, ירושלים 1979 עמ' רפא-רפד
- ^ ערך מלין, וורשה תרע"ד, עמ' 358-364
- ^ היהודים ושפת הסלאווים: מדרישות וחקירות בקורות בני ישראל בארץ רוסיא, וילנה תרכ"ו עמ' 118-119
- ^ אחרי חורבן קרת חדשה, התקופה יח' (תרפ"ג) עמ' 223-229
- ^ מנחם ולדמן, גולים ויורדים מארץ יהודה אל פתרוס וכוש; ראו גם בערך מונומנטום אדוליטנום.