הרביעייה הישראלית החדשה

הרביעייה הישראלית החדשה היא ממשיכתה של רביעיית המיתרים ההיסטורית שהקימו הכנר לורנד פניבש, אחותו הכנרת אליס פניבש, הויולן עדן פרטוש והצ'לן לסלו וינצה. בשנת 1953 החליפה הצ'לנית תלמה ילין את לסלו וינצה ובשנת 1957 החליף הכנר אלכסנדר טל את לורנד פניבש, שנסע לאירופה. הרביעייה הישנה, שנקראה על שם פניבש, התפרקה עם נסיעתו, ומשה קניוק, אביו של הסופר יורם קניוק, שהיה מנהל אירועי המוזיקה במוזיאון תל אביב הישן בשדרות רוטשילד בתל אביב (לפנים בית מאיר דיזנגוף ואתר הכרזת המדינה ב-15 במאי 1949), יזם את הקמת הרביעייה הישראלית החדשה. חבריה הראשונים היו הכנרים אלכסנדר טל ומרדכי יובל, הוויולן דניאל בנימיני והצ'לן יעקב מנזה. בהמשך החליף זאב שטיינברג את דניאל בנימיני ורפי מרקוס החליף את מרדכי יובל. תוכנית הקונצרט הראשון של הרביעייה בהרכבה החדש, בשנת 1959, כללה את "רביעיית הדיסוננסים" של מוצרט, חמישיית הקלרינט שלו, שלביצועה הצטרף לרביעייה יונה אטלינגר, ורביעייה של ראוול.

בשנת 1964 הקליטה הרביעייה הישראלית את רביעיית המיתרים "קשתות קיץ" של צבי אבני, שנכתבה שנתיים קודם לכן.

הרביעייה הישראלית החדשה פעלה בהרכבה זה במשך חמש-עשרה שנים, ואז, ב-1974, פרש אלכסנדר טל ונסע להולנד. בהמשך הצטרפו לרביעייה הכנרים אילן גרוניך ויגאל טונה.