הקרב על ווהאן
 | ||||||||||||||
| כוחות סינים עם מקלע | ||||||||||||||
| מערכה: 1937–1939 | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת סין-יפן השנייה | ||||||||||||||
| תאריכים | 11 ביוני 1938 – 27 באוקטובר 1938 (139 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | הקרב על שוג'ואו | |||||||||||||
| קרב אחרי | הקרב על נאנצ'אנג | |||||||||||||
| מקום | ווהאן | |||||||||||||
| קואורדינטות | 30°34′00″N 114°16′01″E / 30.5667°N 114.267°E | |||||||||||||
| עילה | מתקפה יפנית על מרכז השלטון הסיני בווהאן | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון יפני | |||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | סיפוח ווהאן לתוך האימפריה היפנית | |||||||||||||
| ||||||||||||||
 | ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
הקרב על ווהאן (במנדרינית: 武漢之戰) התרחש במהלך מלחמת סין–יפן השנייה. הקרב נמשך מיוני ועד אוקטובר 1938 בין כוחות הצבא הלאומי המהפכני מצד הרפובליקה הסינית נגד הצבא היפני הקיסרי מצד האימפריה היפנית על גורל העיר ווהאן. לאחר נפילת נאנג'ינג במהלך הקרב עליה, הפכה ווהאן לעיר הגדולה ביותר בסין הלאומנית ומרכז הממשל הגדול ביותר מלבד צ'ונגצ'ינג.
באוקטובר 1938 הכוחות הסיניים נטשו את העיר וביצעו נסיגה לאחר אבדות קשות של לערך רבע מיליון איש. אי-כניעתם של הסינים גם לאחר נפילת העיר הביאה את ההנהגה הצבאית היפנית בטוקיו להבין כי הדרך היחידה להפיל את סין הלאומית היא כיבוש מלא. הקרב השפיע על האטת הצבא היפני הקיסרי ולבסוף גם על הניצחון הסיני הראשון במלחמה במהלך הקרב הראשון על צ'אנגשה אשר בו היו הכוחות היפנים כבר מוחלשים.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז תחילת מלחמת סין–יפן השנייה בתקרית גשר מרקו פולו ובקרב על שאנגחאי, חלה התקדמות מסיבית של הכוחות היפנים לתוך סין, במסגרת הקרב על נאנג'ינג כבשו את הבירה של סין הלאומית (תחת שלטון מפלגת הקוומינטנג) וביצעו בה טבח אכזר.
הממשלה פונתה אל צ'ונגצ'ינג, במעמקי סין הרחק מאזורי המלחמה. משרדי ניהול הרשויות התחלקו ברחבי סין. בעוד צ'ונגצ'ינג הפכה למקום מושב נשיא הרפובליקה הסינית לין סן, הייתה זאת ווהאן, העיר הגדולה ביותר, הממוקמת במרכז ריכוז האוכלוסין של סין ומשמשת כמושב הזמני של רוב הרשויות, שהייתה הבירה בפועל.
בווהאן התגוררו מיליון וחצי אזרחים, היא ישבה על נקודת המפגש בין נהר היאנגצה ונהר ההאן. היא שימשה כקצה של מסילת הברזל אשר נמשכה מהיאנגצה ועד גואנגג'ואו על הדלתה של נהר הפנינה לחופי ים סין הדרומי והיא הייתה מהמתועשות בערי סין.
היפנים, אשר הפכו את ממשלת ואנג ג'ינג-ויי לממשלת בובות שלהם במרכז סין (כפי שעשו קודם לכן במדינות החסות של מנצ'וקוו ומנגג'יאנג), סימנו את ווהאן כמטרה מספר אחת. מלכתחילה פלשו הכוחות היפנים אל נאנג'ינג במטרה להכניע את סין במכה אחת, וווהאן כעת הייתה הפרס הגדול עבורם, והסיכוי היחיד שנותר לממשלה בטוקיו להפיל את כל הממשלה הסינית הלאומית במכה אחת, לפי האסטרטגיה הצבאית של הפלת המרכז השלטוני.
נגד ההתקדמות המסיבית של האימפריה היפנית, הוציאה לפועל הממשלה הסינית קריאה לפיצוץ הסכרים ופירוק התשתיות על גבי הנהר הצהוב הכביר מצפון למרכז הכוחות היפנים באַנחְווֵי. פעולה זאת הביאה לשיטפון בנהר הצהוב של שנת 1938 למען עצירת ההתקדמות הצבאית של יפן. יחד עם ההאטה הזמנית של היפנים, 893,303 אזרחים סינים נהרגו ו-3,911,354 פליטים ברחו מבתיהם בעוד כל רכושם נחרב.
בעוד הכוחות היפנים התקרבו עם 20 אוגדות יפניות אשר כללו 200,000 חיילים, נעמדו נגדם 120 אוגדות אשר כללו בתוכן 1,100,000 חיילים סינים שהוקצו להגנה על ווהאן. בהנהגת המפקדים הסינים לי דזונגז'ן ובאי צ'ונג-שי נוצרו חמישה קווי הגנה כנגד התקיפה היפנית. קווי האש הוסדרו במרחק רב מווהאן עצמה ותפקידם הראשי היה לשמור ולהגן על מסילות הברזל הראשיות של סין.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכוחות היפנים יצאו לתקוף את קווי האש הסינים לקראת תקיפת ווהאן תחילה בעזרת חיל רגלים קודם להגעת חיל שריון. ב-23 ביולי 1938 הגיעה קבוצת הארמיות ה-11 היפנית למזרח ג'יוג'יאנג, עיר בפריפריה של ווהאן שהייתה תחת ההגנה של המחוז הצבאי הסיני ה-9. בתחילת ההתנגשות בין הכוחות נלחמו הסינים על אדמתם ולא נסוגו כלל, אך כאשר האוגדה ה-106 היפנית תחת יאסוג'י אוקאמורה החלה בשימוש נרחב בארטילריה, הכוחות הסינים החלו בנסיגה עקב עלייה חמורה בכמות האבדות.
ג'יוג'יאנג נפלה ב-26 ביולי, אך האוגדה ה-106 עמדה בפני התנגדות נוקשה כאשר המשיכה לצעוד דרומה בצד המערבי של אגם פויאנג. ב-10 באוגוסט תקפה האוגדה, לצד האוגדה ה-9 היפנית, את העיר רויצ'אנג שבהסתעפות מזרחה מצפון ליאנגצה וכבשה אותה כעבור שבועיים.
ב-24 ביולי תקפה האוגדה ה-6 של קבוצת הארמיות ה-11 היפנית מצפון לנהר היאנגצה את עיר הפריפריה טאיהו דרך מחוז אנחווי, וזו נפלה ב-3 באוגוסט. לאחר נסיגת הארמייה הרביעית של המחוז הצבאי החמישי, הקימה סין את נקודות המגננה הבאות שלה בערים גואנגג'י וטיאנג'יה. כמו כן, מספר פלוגות נשלחו לחבל במערך הכוחות היפניים המתקדמים בעזרת לוחמת גרילה, אשר שטחה הכביר של סין והעדר היכולת הלוגיסטית של היפנים הקלה על השימוש בה.
ב-28 באוגוסט פתחו הסינים במתקפה וכבשו מחדש את טאיהו, אך עד מהרה עצרו היפנים את המומנטום הסיני הודות לעליונותם הטכנולוגית שהתעלתה על מספרם של הסינים. הכוחות הסינים נסוגו חזרה לעיר גואנגג'י, מערבה מטאיהו, שנפלה לידי היפנים יחד עם מספר ערים סמוכות. העיר טיאנג'יה נפלה ב-29 באוגוסט, ובמהלך הקרב עליה נמחקה קבוצת הארמיות הרביעית הסינית והארמייה ה-87 על ידי היפנים. העיר הואנגפו הסמוכה לווהאן נכבשה כבר ב-24 באוגוסט, והכוחות היפנים שכבשו אותה החלו צועדים לעבר ווהאן מצפון ליאנגצה.
באמצע אוגוסט 1938 עברה האוגדה ה-106 היפנית דרומה מהיאנגצה לעבר מסילת הברזל נאנשון. קבוצת הארמיות הראשונה הסינית, קבוצת הארמיות ה-29, הארמייה הרביעית והארמייה השמינית התגוננו נגד היפנים בלושאן, ותחת הנהגת באי צ'ונג-שי הובילו לנסיגת הכוחות היפנים. ב-20 באוגוסט נפגעו הכוחות היפנים בשנית גם לאחר שתוגברו על ידי האוגדה ה-101 היפנית, ובעקבות זאת נוצר סטטוס קוו למשך חודש.
בסוף ספטמבר, חמישה גדודים מתוך האוגדה ה-106 עלו לאזור העיר וואנג'אלינג מערבה להם בניסיון לסיים את הסטטוס קוו. הגנרל הסיני שואה יואה הוביל את הארמייה הרביעית, ה-99 וה-77 למתקפת נגד אשר עצרה את ההתקדמות היפנית. האוגדה ה-27 היפנית ניסתה אז לחזק את חמשת הגדודים המותקפים שלה, אך אלו נפגעו בנסיגתם על ידי הצבא ה-32 הסיני ולא הצליחו להגיע לעמדותיהם המיועדות. ב-7 באוקטובר פתחו הסינים במתקפה והפתיעו את היפנים. עד 10 באוקטובר 1938 הושמד חלק מרכזי מהכוחות היפניים אשר ניסו להקיף את הסינים ממערב וחמישה גדודים יפנים נמחקו.
בסוף אוגוסט תקפה קבוצת הארמיות השנייה היפנית את אזור הרי דאבי (ממזרח לווהאן) בשני מערכים; המערך הדרומי ניצח במהירות את הארמייה הסינית ה-77, וכבש את העיר חואושאן. לאחר מאבק ממושך, שנג סיטי נכבשה ב-16 בספטמבר, והעיר מאצ'נג מאוחר יותר ב-24 באוקטובר. בכך הגיעו כוחות המערך מערבה להרים. גם המערך הצפוני הצליח בפועלו, וכבש את העיר ליואן ב-28 באוגוסט ואת גושי ב-6 בספטמבר. המערך נעצר במחסומים הטבעיים שיצר נהר היאנגצה, נגד הצבא ה-27 הסיני. הארמייה ה-59 הסינית הכינה את קו ההגנה הבא, שנותר עומד עשרה ימים לפני שנאלץ לסגת ב-19 באוגוסט. הכוחות בהרי לושאן נפלו ב-21 בספטמבר לידי האוגדה העשירית היפנית אך בהמשך, ההגנה הסינית העזה מעבר לו עצרה את המומנטום היפני. היפנים מצאו עצמם בעמדת הגנה במשך מספר ימים עד שהגיעה תגבורת. ב-6 באוקטובר התחדשה ההתקפה היפנית, וב-12 באוקטובר נכבשה העיר שיניאנג לגדות ההרים. משם, שני המערכים התכנסו והחלו לנוע דרומה לאורך מסילת פינחאן לעבר ווהאן עצמה.
בעוד ווהאן כמעט מוקפת, המנהיג העליון בפועל של סין הלאומית, צ'יאנג קאי שק, שהוביל באופן אישי את חיל המצב של ווהאן, החליף את האסטרטגיה הצבאית. במקום להילחם בקרב גדול שני בווהאן כפי שתכנן במקור (הקרב הגדול הראשון היה הקרב על שאנגחאי בשנה הקודמת), הוא החליט לסגת מערבה ודרומה על מנת לשמר את כוחותיו. כוחות יפניים צעדו אל ווצ'אנג והפילו את העיר ב-26 באוקטובר, הניאנג נפלה למחרת ובכך בוצע כיתור מלא של ווהאן, שנפלה ללא התנגדות.
הניצחון היפני בווהאן הגיע בעלות כבדה של 140,000 נפגעים. הסינים, אף על פי שסבלו 400,000 הרוגים, האטו את המומנטום היפני באופן משמעותי. פועלם של הסינים מאחורי קווי האש היפנים בלוחמת גרילה פגעה קשות במערך הלוגיסטי היפני, שעוד קודם לכן היה עליו להתפרש על גבי שטחים עצומים בסין הגדולה. נסיגת הכוחות של צ'יאנג הגיעה במקביל להכרזה הרשמית על צ'ונגצ'ינג כבירה הזמנית. אי כניעתם של הסינים גם לאחר נפילת נאנג'ינג וגם לאחר נפילת ווהאן הביאה את ההנהגה היפנית למסקנה כי הדרך היחידה להכניע את כלל סין תהיה בכיבוש מלא ולא בהפלתה של עיר מסוימת.
סדר הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 28 בפברואר: מטוסים יפניים הפציצו את ווהאן וגרמו לנזק מועט.
- 29 באפריל: מטוסים יפניים תקפו את ווהאן; לוחמים סיניים הפילו 21 מטוסים יפניים במחיר של 12 מטוסים שאבדו להם.
- 11 ביוני: החיילים היפניים החלו לצעוד לעבר ווהאן.
- 12 ביוני: הצבא ה-11 היפני כבש את שדה התעופה מחוץ לאנקינג, אנחווי.
- 13 ביוני: חיילים יפנים כבשו את כלל אנקינג לאחר נסיגה של הכוחות הסינים המוצבים בעיר.
- 17 ביוני: כוחות יפניים כבשו את תת-מחוז צ'יאנשאן, באנחווי, על הגבול עם חוביי.
- 24 ביוני: הגיעו כוחות יפנים למדאנג, מחוז ג'יאנגשי.
- 26 ביוני: חיילי כוח הנחיתה הימית המיוחדת היפנית נחתו מאחורי הקווים הסיניים במדאנג, וכבשו את העיר ביחד עם הכוחות היפנים מלפני הקווים הסינים.
- 4 ביולי: חיילים יפנים כבשו את הוקאו, במחוז ג'יאנגשי, בסמוך עם מחוז אנחווי.
- 6 ביולי: חיל הכורים היפני 'קמומה' פגעה במכרה בנהר היאנגצה מול העיר פנגזה, במחוז ג'יאנגשי; היא נסגרה מפעולה והובאה לתיקונים.
- 23 ביולי: גזרת 'נמיטה' של קבוצת הצבא ה-11 היפנית נחתה ממזרח לג'יוג'יאנג, ג'יאנגשי.
- 24 ביולי: האוגדה השישית של קבוצת הצבא ה-11 היפנית תקפה את תת-מחוז טאיהו, אנחווי.
- 26 ביולי: חיילים יפניים כבשו לגמרי את ג'יוג'יאנג.
- 27 ביולי: אוגדת 106 היפנית החלה בצעדה דרומה מג'יוג'יאנג.
- 3 באוגוסט: האוגדה השישית של קבוצת הצבא ה-11 היפנית כבשה את תת-מחוז טאיהו, אנחווי.
- 4 באוגוסט: התנגשו חיילים יפניים וסינים בג'ינג'יאשאן, מאנשאן ודטיאנשאן מדרום לג'יוג'יאנג במחוז ג'יאנגשי.
- 5 באוגוסט: בבוקר כבשו חיילים יפנים את הערים הואנגדנאו, מנאשאן ולאוהושאן במחוז ג'יאנגשי.
- 6 באוגוסט: התנגשו חיילים יפניים וסינים בערים ג'ינג'יאשאן, ג'ינגואנקיאו ודנג'יה במחוז ג'יאנגשי, ושטחים החליפו את שליטיהם שוב ושוב לאורך כל היום.
- 7 באוגוסט: חיילים יפניים כבשו את דנג'יה במחוז ג'יאנגשי.
- 8 באוגוסט : כוחות האוגדה ה-90 בחיל הרביעי הסיני עצרו את התקיפות היפניות בערים שיזישאן, במופאנשאן ובג'יאוג'יאשנקו במחוז ג'יאנגשי. באותו יום כבשה האוגדה ה-15 בחיל השמיני הסיני מחדש את העיר דטיאנשאן. עם רדת החשכה תקפו חיילים יפניים את מאנשאן בקירוב לגבול עם חוביי.
- 10 באוגוסט: פלוגת נמיטה של קבוצת הצבא ה-11 היפנית והאוגדה ה-9 היפנית תקפה את העיר רויצ'אנג, ג'יאנגשי, שהוגנה על ידי הצבא השלישי הסיני וקבוצת הצבא ה-32 הסינית.
- 19 באוגוסט: הצבא ה-27 הסיני והחיל-59 הסיני חזרו מקו ההגנה בנהר הואנג, חוביי. במחוז ג'יאנגשי החלה האוגדה ה-101 היפנית בהנחתת כוחות על העיר שינזי.
- 20 באוגוסט: האוגדה ה-106 היפנית בפיקודו של יאסוג'י אוקאמורה והאוגדה ה-101 היפנית פתחו במתקפה במחוז ג'יאנגשי בסין בניסיון לנתק את הכוחות הסיניים במסילת הברזל נאנקסון וונינג. כוחות סיניים נסוגו משינזי, לאחר שקיעת השמש ונסוגו חזרה לעבר העיר ייקו.
- 21 באוגוסט: האוגדה העשירית היפנית כבשה את לו שאן ושינזי.
- 24 באוגוסט: כוחות יפניים כבשו את רויצ'אנג, ג'יאנגשי.
- 28 באוגוסט : כוחות סינים כבשו מחדש את תת-מחוז טאיהו, אנחווי. במחוז חוביי כבשו גורמים מקבוצת הצבא השני של יפן את העיר ליואן.
- 29 באוגוסט: כוחות יפניים כבשו את טיאנג'יה, אנחווי.
- 6 בספטמבר: כוחות מקבוצת הצבא השני של יפן כבשו את ליואן, חוביי.
- 16 בספטמבר: כוחות יפניים כבשו את העיר שאנג במחוז חוביי.
- 5 באוקטובר: חיילים יפנים כבשו את העיר רואוקסי, ג'יאנגשי.
- 6 באוקטובר: כוחות יפניים חידשו את המתקפה באזור הרי דאבי בחוביי לאחר שהיו במאבק מר נגד הכוחות הסיניים במשך יותר מחודש.
- 7 באוקטובר: החיילים הסינים פתחו במתקפה נגדית במחוז ג'יאנגשי בסין ולקחו בשבי כוחות מהאוגדות ה-101 וה-106 היפניים.
- 10 באוקטובר: לאחר שלושה ימים של לחימה קשה, האוגדה ה-106 היפנית הפילה את מרב הכוחות הסיניים בקרב העיר וונג'אלינג בג'יאנגשי.
- 12 באוקטובר: חיילים יפניים כבשו את שיניאנג, במחוז חנאן, והחלו לתכנן מתקפה דרומה לאורך מסילת הברזל פינחאן לעבר ווהאן, חוביי.
- 13 באוקטובר : חיילים סיניים נסוגו סופית מאזור וונג'אלינג בג'יאנגשי, איפה שנוצחו שלושה ימים לפני כן.
- 22 באוקטובר: חיילים יפנים הגיעו לגבולות הדרומיים של ווהאן, חוביי.
- 24 באוקטובר: חיילים יפנים כבשו את העיר הואנגפו, אנחווי, והחלו לצעוד לעבר גבול החומה הצפוני של ווהאן. באותו היום כבשו כוחות מקבוצת הצבא השני של יפן את העיר מא בחוביי.
- 26 באוקטובר: חיילים יפניים כבשו את ווצ'אנג והאנקו מסביב לווהאן בעודם ללא כל הגנה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צ'יאנג קאי שק - ג'ונתן פנבי
- מלחמת העולם השנייה - אנטוני ביוור
- הטרגדיה בווהאן, 1938 - סטיבן מקינון
