הקרב על אל-כופרה (1941)
| מערכה: המערכה בצפון אפריקה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 31 בינואר 1941 – 1 במרץ 1941 (30 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | מסע צבא צרפת החופשית בפזאן | |||||||||||||||||
| מקום | אל-כופרה, לוב | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 24°11′00″N 23°17′00″E / 24.1833°N 23.2833°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לבעלות הברית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
הקרב על אל-כופרה (בצרפתית: Bataille de Koufra) הוא קרב שנערך במלחמת העולם השנייה, בין 31 בינואר ל-1 במרץ 1941 בין כוחות איטליה הפשיסטית ששלטו בלוב, ובין כוחות צרפת החופשית בפיקודו של הקולונל פיליפ לקלרק שהסתייעו ביחידת קבוצת המדבר ארוכת הטווח של הצבא הבריטי. הקרב הסתיים בכיבוש נווה המדבר האסטרטגי אל-כופרה בדרום מזרח לוב על ידי כוחות צרפת החופשית.
הרקע לקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]אל-כופרה היא שקע ונווה מדבר המשמש כנקודת שליטה טבעית על נתיבי התעבורה ממזרח למערב במדבר סהרה, בקירנאיקה שבלוב. המקום שימש בעבר מרכז לאנשי כת הסנוסים שהתנגדו לשלטון הקולוניאלי של המעצמות האירופיות. ב-1931 כבשה איטליה הפשיסטית את אל-כופרה וצירפה אותה למושבותיה בצפון אפריקה. במקום הוקם שדה תעופה ותחנת רדיו, ששימשו כנקודה חשובה בתעבורה האווירית בין מושבות איטליה בצפון אפריקה ומושבות איטליה במזרח אפריקה.
לאחר תבוסת צרפת במהלך המערכה על צרפת, הייתה צ'אד בין המושבות הראשונות שהצטרפו לצבא צרפת החופשית. שארל דה גול שלח לצ'אד כמפקד הצבא את הקולונל פיליפ לקלרק, אשר שימש כמפקד כוחות צרפת החופשית בקמרון ופיקד על הקרב על גבון שהיה הצלחה צבאית חשובה לכוחות צרפת החופשית. דה גול ולקלרק חזו כי צ'אד עומדת בפני איום הן מן הכוחות האיטלקים בקירנאיקה, והן מכוחות וישי במושבות צרפת ששמרו על נאמנות למשטר צרפת של וישי כניז'ר. לקלרק פיקד על כוח של כ-6,000 איש, מתוכם כ-500 אירופאים, והיתר מקומיים. סגניו היו לייטננט קולונל ז'אן קולונה ד'אורננו, וקפיטן ז'אק מאסו.[1]
מספטמבר 1940 החלו האיטלקים בסדרה של מתקפות כלפי הכוחות הבריטים במצרים ובסומליה. תרומתם של אנשי צרפת החופשית באזור מזרח אפריקה נראתה כשולית, שכן המושבה העיקרית של צרפת במזרח אפריקה, סומלילנד הצרפתית (דג'יבוטי של ימינו), סירבה להצטרף ללחימה ושמרה נאמנות למשטר וישי. הצורך בפעולה התקפית כנגד האיטלקים בחזית כלשהי באזור זה נראה הכרחי. אל-כופרה הייתה נקודת מפתח לוגיסטית בדיוק בין שתי החזיתות, זו שבצפון אפריקה וזו שבמזרחה.
מבצעים מקדימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תכנון מתקפה מצ'אד לאל-כופרה נראתה כמשימה קשה במיוחד לכוחות צרפת החופשית. כוחות אלו אולתרו במהירות לאחר תבוסת צרפת, וניידותם הייתה מוגבלת. היו להם מעט כלי רכב ממונעים. המסע לאל-כופרה מעמדותיהם של הצרפתים בצ'אד, סמוך לפור לאמי היה כ-880 קילומטרים של אדמת מדבר חולית הקשה למעבר.
מבצע מקדים היה התקפת הבסיס האיטלקי במורזוק, באזור פזאן הנמצא בדרום מערב לוב. קבוצה של 76 לוחמים, הן מאנשי צרפת החופשית והן מאנשי קבוצת המדבר ארוכת הטווח הבריטית תקפה את הבסיס ב-21 בינואר 1941. התקיפה הצליחה והבסיס הושמד, אך ד'אורננו נהרג במהלך המתקפה.
מייד לאחר מותו של ד'אורננו החלו התכנונים לפשיטה על אל-כופרה. ב-27 בינואר 1941 יצא לדרכו כוח של קבוצת המדבר ארוכת הטווח בפיקודו של מייג'ר קלייטון לפשיטה שנועדה להוות מכה מקדימה שתקל את דרכו של כוח הפשיטה העיקרי שהכין לקלרק. הכוח, שכלל שש משאיות, אותר בדרכו על ידי חיל האוויר האיטלקי, והופצץ מהאוויר. מייג'ר קלייטון וכוחותיו ביצעו חילוץ ברגל באדמת המדבר הקשה מרחק מאות קילומטרים בחזרה לקווי הצרפתים.[2]
לקלרק, שאיבד את אלמנט ההפתעה, החליט להמתין עוד מספר ימים. טייסי צרפת החופשית ביצעו טיסות מודיעין שנועדו לקבל מידע על הבסיס האיטלקי, וב-17 בפברואר 1941 יצא לקלרק לדרכו, כשעמו 350 מתנדבים, ותותח אחד.[3]
כיבוש אל-כופרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף פברואר הגיע לקלרק למצודת אל-טאג הסמוכה לאל-כופרה, לאחר שבמשך מסעו התעמת עם כוחות ניידים איטלקים והדף אותם לאחור.[4] לאחר מצור בן עשרה ימים כבש את המצודה.[3] לאחר כיבוש המצודה נפלו בידיו 414 שבויים, מהם 12 קצינים איטלקים, 52 מש"קים איטלקים, והיתר חיילים מקומיים, ושלל רב.[2][5] בין השלל - מכוניות משא, נשק, תחמושת, גנרטורים, ומכונה לייצור קרח.[6]
לאחר כיבוש כופרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר כיבוש אל-כופרה, הפך המקום לבסיס קבוצת המדבר ארוכת הטווח,[6] אך דה גול התעקש על שמירת כוח צרפתי קטן במקום. דה גול ראה בהחזקה הצרפתית על כופרה, שנחשבה לחלק מסודאן האנגלו-מצרית, כקלף מיקוח במשא ומתן עתידי על מושבות צרפת באפריקה.[4] המקום שימש כבסיס להכנת המתקפה על פזאן בתחילת שנת 1943.
תעמולת צרפת החופשית עשתה שימוש רב בשבועה שנשבעו לקלרק ואנשיו עם כיבוש אל-כופרה, כי לא יניחו את נשקם עד שדגלם יתנופף מעל הקתדרלה בשטרסבורג. שבועה זו מונצחת בפסל דמוי אובליסק בשטרסבורג, שאכן שוחררה בידי לקלרק בשנת 1944.
פעולות צבא צרפת החופשית וקבוצת המדבר ארוכת הטווח במתקפה על אל-כופרה השפיעו על המחשבה הקרבית של ההגנה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, ושימשו כדוגמה לדרך בה יש ללחום ב"מלחמה זעירה".[7]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ צ'אד 1823–1960. אתר "עולם במלחמה"
- ^ 1 2 Ernest Corbyn, "The Fighting French in the lybyan hinterland", Journal of the Royal African Society, Vol. 43 No 170 (Jan 1944) pp. 20–22
- ^ 1 2 צרפת החופשית, באתר CRW FLAGS
- ^ 1 2 שארל דה גול, המאבק לחירות, כרך ראשון: אל הדגל, הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 148
- ^ כופרה - בידי צבא דה גול, דבר, 3 במרץ 1941
- ^ 1 2 קולונל ה. פ. קנינגהם. כיבוש ארץ פצן. מערכות, גיליון 24–25, פברואר 1945, עמ' 48
- ^ יהודה סלוצקי, תולדות ההגנה, חלק שלישי, כרך ראשון, הוצאת עם עובד, 1992, עמ' 95