הקץ לנשק
הקץ לנשק בהוצאת ידיעות אחרונות | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | ארנסט המינגוויי |
שפת המקור | אנגלית |
סוגה |
רומן מלחמה אוטוביוגרפיה למחצה |
נושא | מלחמת העולם הראשונה |
הוצאה | |
הוצאה | סקריבנר |
מקום הוצאה | ארצות הברית |
תאריך הוצאה | 1929 |
קישורים חיצוניים | |
הספרייה הלאומית | 001855365, 001855366, 002494431, 001855364 |
הקץ לנשק (באנגלית: A Farewell to Arms) הוא רומן אוטוביוגרפי למחצה שכתב ארנסט המינגוויי בשנת 1929 המספר על חוויותיו כחייל אמריקני בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. הרומן יצא לאור במקור בארצות הברית בשפה האנגלית. הוא מורכב מחמישה ספרים וכולל 41 פרקים.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרקע לרומן הוא ניסיונו האישי של המינגוויי שניסה בתחילת שנת 1918 להתגייס לצבא ארצות הברית, אך נכשל בבדיקות הרפואיות. הוא התגייס לחיל האמבולנסים של ארגון הצלב האדום ועבר לאיטליה. ביומו הראשון בשירות התפוצץ מפעל לייצור תחמושת בפרברי מילאנו. המינגוויי השתתף באיסוף גופות וחלקי גופות, בעיקר של נשים שעבדו במפעל. חרף הניסיון העגום שחווה רצה המינגוויי להתקרב לחזית. הוא נפצע בליל 8 ביולי, כאשר רכב על אופניו לכיוון המפקדה כדי להעביר שוקולד לחיילים. לאחר שנפצע מרסיסי פגז מרגמה בשתי רגליו חילץ קצין איטלקי פצוע משדה הקרב. על כך הוענקה לו מדליית כסף על אומץ לב מטעם ממשלת איטליה[1].
המינגוויי פרסם את ספרו הקץ לנשק בתקופה שספרים רבים אחרים כמו במערב אין כל חדש פורסמו בעקבות מלחמת העולם הראשונה. צירי לידה הקשים של אשתו השנייה, פאולין, נתנו לו השראה לציריה של קתרין ברומן. ארנסט ופאולין טיילו ברחבי ארצות הברית בזמן הלידה, וכמו הנרי, ניסו לברוח מהעבר. בערך באותו הזמן, התאבד אביו של המינגוויי בירייה באקדח ישן מימי מלחמת האזרחים האמריקנית שהיה ברשותו. כמקובל בספריו של המינגוויי, דמויות רבות גם ברומן זה מבוססות על דמויות של אנשים אמיתיים. כך הדמות של הלן פרגוסון, שמזכירה לקורא את קיטי קאנל. אחד הנושאים הראשיים של הרומן הוא האיחוד בין החיים והמוות, נושא המתואר במספר תמונות נוקבות, כאשר החיילים סוחבים קופסאות אלומיניום, מאבקו של פרדריק בקרון המלא בכלי נשק ומותה של קתרין בעת הלידה. לאחר פרסום ספריו וזרח השמש בשנת 1926 והקץ לנשק בשנת 1929 הפך המינגוויי לסופר מבוקש ובעל שם בינלאומי.
אודות הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר איננו רומן על מלחמה, אלא כדברי אנתוני בורגס, עמדה מסובכת על טבע הנאמנות האנושית, נוכח זוועות המלחמה. המוות ואכזריות המלחמה נמצאים שם תמיד, תופחים מתחת לפני השטח, ומתפרצים אך ורק לעיתים רחוקות לעיני הדמות הראשית. הקץ לנשק הוא פנטזיה גברית, כמו חלומו הרטוב של נהג האמבולנס. נדמה שסגן הנרי יודע תמיד מה לעשות ומה להגיד. הנשים נמשכות אליו, גברים מכבדים אותו. האיטלקים מתייחסים אליו כאל איטלקי. האחות בארקלי מתייחסת אליו כה יפה, עד שהיא כמעט ולא חושבת על משהו אחר. בעת סכנה, לא משנה כמה גדולה, הוא תמיד מצליח להימלט. הספר כולו בנוי על פנטזיה זו, אך יחד עם זאת אפילו העלילה הלא מסובכת, מתוארת ביופי השמור רק להמינגווי. תיאור הפרטים וראיית הסיפור היא ללא מתחרים.
ארנסט המינגוויי מיטיב לתאר קטעי פעולה וקרבות. הוא מתאר את גיבור הספר הנרי במהלך הנסיגה של הגייסות האיטלקיים בקרב קפורטו. שוטרים צבאיים מוציאים להורג קצינים שלא נשארו להילחם למרות חוסר התוחלת הברור של הלחימה בקו ההגנה הקודם, והם מנסים להוציא להורג גם את סגן הנרי. הנרי מצליח להימלט מהם בסצנת פעולה מרשימה ומתחיל את מנוסתו מהמלחמה עם אהובתו ההרה. הגיבור עורק עם אהובתו לשווייץ ועושה זאת בבריחת לילה דרך אגם המפריד בין איטליה למדינה הנייטרלית. הקץ לנשק נחשב אולי לרומן האמריקני הטוב ביותר שנכתב אודות מלחמת העולם הראשונה.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בספר הראשון פוגש הנרי את קתרין ברקלי, ומתחילה להירקם ביניהם מערכת יחסים אישית. הנרי נפצע בחזית האיטלקית מפגז מרגמה ונשלח לבית חולים בעיר מילאנו.
- בספר השני מתהדקים יחסי הקרבה בין קתרין לבין הנרי, כאשר קתרין נשלחת לשרת בבית החולים בו הנרי מאושפז והם מרבים לבלות ביחד. הנרי מתאהב בקתרין. קתרין נמצאת בחודש השלישי להריונה.
- בספר השלישי, הנרי חוזר לשרת ביחידתו לאחר שהחלים מהפציעה. הצבא האוסטרי מצליח לפרוץ את קו החזית של האיטלקים בקרב קפורטו, והצבא האיטלקי הניגף נסוג. המשטרה הצבאית האיטלקית עוצרת את קציני הצבא הנסוגים ואלה נשפטים בעוון בגידה כי נטשו את יחידותיהם והם מוצאים להורג. הנרי מצליח להימלט בקפיצה לנהר.
- בספר הרביעי נפגשים קתרין והנרי שוב והם שטים באגם בסירת משוטים כדי למצוא מקלט בשווייץ.
- בספר החמישי חיים קתרין והנרי בשלווה בהרי שווייץ. קתרין יולדת ילד מת, סובלת מדימום כתוצאה מהלידה ומקפחת את חייה.
עיבודים (תיאטרון וקולנוע)
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיבוד הבימתי הראשון של הרומן נעשה על ידי המחזאי לורנס סטאלינגס ב-1930.
לאחר מכן, ב-1932, הופק סרט הקולנוע "הקץ לנשק", בבימויו של פרנק בורזייגי ובכיכובם של הלן הייז, גרי קופר, מרי פיליפס ואדולף מנז'ו. את התסריט כתבו אוליבר גארט ובנג'מין גלזר, ומתוך ארבע מועמדויות לפרס האוסקר (כולל פרס הסרט הטוב ביותר) זכה הסרט בשני פרסים - על הצילום ועל הסאונד.
ב-1957 הופקה גרסה קולנועית נוספת, "הקץ לנשק", בבימויו של צ'ארלס וידור. התסריט, שנכתב על ידי בן הכט, התבסס בחלקו על מחזהו של סטאלינגס, והסרט צולם באתרים שונים באיטליה ובהרי האלפים. בסרט כיכבו השחקנים רוק הדסון, ג'ניפר ג'ונס, איליין סטריץ' וויטוריו דה סיקה. הסרט זכה לביקורות שליליות מצד מבקרי הקולנוע ונחשב לכישלון.
תרגומים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר יצא לאור בעברית במספר תרגומים ומהדורות:
- בתרגום של יאיר בורלא, הוצאת מסדה, 1969.
- בתרגום של עמיהוד ארבל, הוצאת משרד הביטחון, 1983.
- בתרגום של יואב כ"ץ, הוצאת ספרי פן - ידיעות אחרונות, 2005.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארנסט המינגוויי, הקץ לנשק. תרגם לעברית יואב כ"ץ. הוצאת ספרי פן - ידיעות ספרים. 372 עמודים, 2005.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריק גלסנר, על הקץ לנשק של המינגוויי, מקור ראשון, 2005.
- על סרט הקולנוע הקץ לנשק
- מיה סלע, "הקץ לנשק" של המינגווי, עכשיו ב-47 סופים שונים, באתר הארץ, 9 ביולי 2012.
- הספר "הקץ לנשק", באתר "סימניה"
- הקץ לנשק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אראל סגל, גבר גבר: על ארנסט המינגווי, באתר nrg, 7 ביוני 2011.