הקטגוריות

הקטגוריות

מידע כללי
מאת	אריסטו
שפת המקור	יוונית עתיקה

הקטגוריות (ביוונית: Κατηγορίαι, כַּטֶגוֹרִיַי) הוא חיבור של הפילוסוף היווני אריסטו שמהווה את היחידה הראשונה באורגנון. החיבור מונה את כל סוגי הדברים שיכולים להיות הנושא או הנשוא של פסוק. החיבור קצר יחסית ומחולק ל-15 פרקים.

הרעיון המשפיע ביותר מתוך החיבור הוא זה של עשר הקטגוריות שאליהן מסווג כל אובייקט של התודעה האנושית שניתן לתאר בלי הרכבה של מספר מונחים ויחסים.

הטקסט של הקטגוריות מתחלק לשלושה חלקים עיקריים: בראשון אריסטו מכין את השטח לעיסוק בעשר הקטגוריות. בשני הוא סוקר אותן. השלישי הוא כנראה סדרה של חיבורים קצרים שסופחו בדיעבד לקטגוריות.

שם החיבור

השם המקורי של היצירה בא מהפועל שפירושו "לאמר" (בדומה למילה קטגור- זה שמדבר בעבור הרשעת הנאשם). במקור הכותרת התייחסה לפעולה של אמירת הנשוא (שנקרא ביוונית כַּטֶגוֹרִיַא, κατηγορια) על הנושא, שגם מסווגת אותו לסוג, והקונספט הזה הביא בסופו של דבר למושג המודרני של "קטגוריה". עם זאת, באופן מסורתי משתמשים בכותרת החיבור כדי לכנות את עשרת סוגי-העל שהם מרכזו.

תוכן החיבור

קשר בין מונח ומסומן

בפרק הראשון אריסטו עוסק בשלוש דרכים שבהן דברים יכולים להיות קשורים אל המונח, שם עצם, שמתייחס אליהם ומסמן אותם (בין אם הוא מתייחס אליהם בלבד או אל סוג שהם שייכים לו.)

• אם המונח מתייחס לשני המסומנים על פי הגדרות שונות, אז שני המסומנים מכונים הומונימים. לדוגמה: המונח לשון עבור יוונית ועבור האיבר המצוי בפה.
• אם המונח מתייחס לשני המסומנים על פי אותה ההגדרה אז שני המסומנים מכונים סינונימים, נרדפים.
• אם מונח של מסומן אחד הוא וריאציה על מונח של מסומן אחר אבל מעט מורכב יותר (ביוונית- נוספת לו סיומת) ולשניהם משמעות קרובה, שני המסומנים מכונים פרונימים, נגזרים.

נשואים ומצויים בנושא

השפה מורכבת מרכיבים בסיסיים, המונחים, ביטויים שמסמנים דבר שלא ניתן לפרק. למונחים אין ערך אמת, רק לצירופים שלהם יכול להיות.

המשפט הפשוט ביותר במשמעותו הוא משפט הכולל שני מונחים, נושא ונשוא (או פרדיקט); כאשר הנשוא נאמר על הנושא. לדוגמה: השמיים יפים – יופי הוא נשוא והשמיים הם נושא. מההיגיון הפשוט או מתצפית אנו יודעים מה הם נשואים שנאמרים על נושא מסוים. לדוגמה: חיה, וארבע-רגלי הם נשואים שנאמרים על סוס.

דבר שהוא איננו נשוא של אף נושא נקרא אינדיבידואל. לדוגמה: סוס הוא נשוא שנאמר על הסוס הפרטי, אבל הסוס הפרטי הוא לא נשוא של שום דבר.

כל נשוא מייצג סוג. כלומר קבוצה של נושאים, שעליהם הנשוא נאמר. לדוגמה: כל דבר עליו חיה נאמרת כנשוא, שייך לסוג 'חיה'.

סוגים כלולים בסוגים אחרים, מהסיבה הזאת אם דבר מה נאמר על הנשוא, הוא נאמר גם על הנושא שלו. כלומר הדבר גם הוא נשוא של אותו נושא. לדוגמה: איש הוא חיה. והאיש הפרטי הוא איש. לכן איש פרטי דוגמת סוקרטס הוא חיה. אריסטו קורא לסוגים שמורכבים מאינדיבידואלים מינים.

הנשואים שמבדילים בין חברים בסוג נקראים נבדלים. לסוגים שאין ביניהם קשר יש נבדלים שונים. אבל לסוגים שכפופים האחד לשני יכולים להיות נבדלים משותפים.

אריסטו מכנה דבר שלא יכול להתקיים בלי הנושא מצוי בנושא. לדוגמה: אם שולחן מסוים הוא לבן, הוא טוען, הלובן לא יכול להתקיים ללא השולחן.

אריסטו מדגיש שאין תלות בין היותו של דבר מה מצוי בנושא והיותו נשוא שנאמר על אותו נושא או אף על נושא כלשהו.

דבר שאיננו מצוי בשום נושא נקרא עצם, וכל דבר שאינו עצם נקרא מקרה. קיומו של מקרה נובע בעקיפין מקיומם של עצמים.

עצם אינדיבידואלי הוא עצם ראשוני, המשמעות הצרה של עצם, וכל עצם אחר נקרא עצם שניוני, והוא מהווה סוג של עצמים אחרים. לדוגמה: הכלב הפרטי הוא עצם ראשוני, וכלב וחיה שניהם עצמים שניוניים.

עשר הקטגוריות

אריסטו מזהה עשרה סוגי-על שאליהן שייכים כל הדברים היסודיים, הראשון הוא עצם ואליו נוספים תשעה מקרים:

• כמות - מייצגת מידות (אורך, משקל וכו') וכמויות. היא נאמרת לבדה על הנושא. ישנן כמויות בדידות וכמויות רציפות.
• איכות - מייצגת תכונות איכותיות. ישנן איכויות מתמשכות אשר קשה לשנות, ואיכויות ארעיות אותן קל לשנות.
• יחסות - מייצגת השוואות. ישנם יחסים כלליים כמו יותר, פחות, טוב, רע, שווה ולא שווה. ישנם יחסים שמתייחסים לנשוא מקטגוריה אחרת, אבל לא לעצם, ראובן לא יכול להיות יותר או פחות אדם. וישנן מכפלות. יחסות נאמרת על נושא ביחד עם דבר נוסף. לדוגמה "בגובה שני מטרים" היא כמות. "כפול בגובהו מאולימפוס" הם היחסות 'כפול (ב-2) בגובה', והעצם 'אולימפוס'.
• מקום - מייצג היכן הנושא.
• זמן - מייצג מתי הנושא.
• מצב - מייצג את התנוחה של הנושא. לדוגמה: שוכב, עומד, ניצב על הרוחב, וכו'.
• קניין - מתאר למי או מה שייך הנושא.
• פעילות - מתארת פעולה שעשה הנושא. פעולה פעילה.
• התפעלות - מתארת פעולה שנעשתה על או לנושא, פעולה סבילה.

אריסטו עוסק בצורה מפורטת בקטגוריות של עצם, כמות, איכות ויחסות. ל-6 האחרות הוא מתייחס באופן חפוז יותר.

הפכים

אריסטו מזהה 4 דרכים שבהן שני דברים יכולים להיות הפכים:

• הופכיות- הדרך שבה יחסויות הן הפכים. אם Π וP הן יחסויות הופכיות, והיחסות בין ראובן לשמעון היא Π, אז היחסות בין שמעון לראובן היא P. לדוגמה אם ראובן גבוה משמעון, אז שמעון נמוך מראובן.
• נגדיות- הדרך שבה איכויות הן הפכים. אריסטו מבדיל בין שני סוגים של נגדיויות: סוג אחד שבו אם ראובן יכול להיות A או B הוא חייב להיות אחד מהם. לדוגמה: מספר שלם יכול להיות זוגי או אי-זוגי ושום דבר מלבדיהם. בסוג השני יש מצבי ביניים וראובן יכול להיות לא-A ולא-B בו זמנית.
• מחסור וקניין- הפכים של קניין או מחסור של איזשהו דבר שבמצב הנפוץ יש לנושא. לדוגמה: ראייה ועיוורון אצל אנשים.
• חיוב ושלילה- הדרך שבה פסוקים הם הפוכים. לדוגמה: הטענה 'ראובן כחול' והטענה 'ראובן אינינו כחול'.

אריסטו מבחין מספר הבחנות:

• אם נושא A מאופיין על ידי איכות P, ונושא B הוא הנגדי של A, אז B מאופיין על ידי הנגדי של P.
• אין זה הכרחי שנגדי של דבר שקיים, יהיה קיים אף הוא.
• נגדיים נאמרים על ומצויים באותם הנושאים.
• עבור זוג נגדיים, או שהם באותה הסוג, או שהם בסוגים נגדיים, או שהם בעצמם סוגים.
• מבין זוג פסוקים שהם חיוב ושלילה, תמיד אחד נכון ואחד שגוי.

קדימות וסימולטניות

אריסטו מונה 5 משמעויות למושג הקדימות.

• קדימות זמנית, המשמעות הצרה ביותר של קדימות- האירוע המוקדם קודם למאוחר.
• קדימות קיומית- ראובן קודם לשמעון אם כדי ששמעון יהיה קיים ראובן חייב להיות קיים. לדוגמה: במספרים הטבעיים: אין משמעות ל-4, אלא אם כן 3 קיים, לכן 3 קודם ל-4.
• קדימות עניינית- בנאומים ובהסברים, על מנת שיהיו אפקטיביים יש חלקים שצריכים לבוא בטרם אחרים.
• קדימות על פי הטבע- הדבר העדיף קודם לדבר הפַּחוּת.
• קדימות סיבתית- כאשר ראובן הוא הסיבה לקיומו של שמעון.
• קדימות קטגוריאלית- כאשר ראובן נאמר על שמעון.

דברים יכולים להיות גם סימולטניים זמנית, קיומיות וקטגוריאלית; כלומר שאף אחד מהם לא קודם לשני.

שינוי

אריסטו מונה שישה סוגים מובדלים של שינוי: יצירה, הרס, תוספת, הפחתה, חילוף (שינוי באיכות), ושינוי במקום.

יצירה מנוגדת להרס, ותוספת מנוגדת להפחתה. חילוף באיכות מנוגד לחילוף באיכות המנוגדת. שינוי במקום מנוגד לשינוי במקום בכיוון ההפוך. בנוסף כל שינוי מנוגד גם להישארות כאותו הדבר.

הפועל Εχειν

אריסטו מונה 7 מובנים לפועל ἔχειν (אֵכֵיִן) (מקביל ל-have ו-has באנגלית)

• קשר בין נושא ואיכותו.
• קשר בין נושא וכמותו ("יש לו גובה של 2 מטרים").
• קשר בין נושא ודבר הממוקם עליו או על חלקו.
• קשר בין נושא וחלקו.
• קשר בין מיכל ותכולתו.
• קשר בין נושא וקניינו.
• קשר בין נשוי ובן זוגו.

ביקורת

ההיסטוריונים של הלוגיקה ויליאם ומרת'ה קנל טוענים שהכלילה בקטגוריה אחת של עצמים ראשוניים ושניוניים, כלומר של עצמים פרטיים ושל סוגים של עצם, גורמת לטשטוש לא רק ביניהם, אלא גם בין טענות פרטיות וכלליות (לדוגמה בין 'בוקפלוס הוא סוס' ו'סוס הוא חיה'). הם אומרים שהכלילה הזאת היא סוג של ירושה משיטת החלוקה וההגדרה האפלטונית, שגם היא לא מבדילה בין שני סוגי המהויות. הם סבורים שלעמימות הזאת הייתה השפעה שלילית על התפתחות הפילוסופיה והלוגיקה במאות הבאות.

בעיה נוספת לדעתם היא הרדוקציה של כל הפסוקים הבסיסיים למבנה נושא-נשוא, כשההבדל בפונקציה שלהם הוא רק בזהות הנשוא. במקרים מסוימים המודל הזה הוא פשטני ומגביל יתר על המידה.

הפילוסוף ברטנרד ראסל ביקר את הרעיון שקיומו של מקרה נובע מקיומו של העצם שהוא מצוי בו. לטענתו קיומו של 'אדום' לדוגמה נובע מקיום כל העצמים האדומים, אבל אם עצם אדום אחד יחדל להתקיים לא תהיה לכך השפעה על המקרה 'אדום'. ובכיוון ההפוך קיום העצם נובע מקיום סך מקריו. אם לעצם אין אף איכות, כלומר לא ניתן לדעת או לאמר עליו דבר, אז מבחינתנו הוא למעשה שום-דבר. כך גם המצב אם אין לו מקום, זמן, מצב או פעילות, ולוּ פסיבית. ראסל חושב שהטעות של אריסטו נובעת מהסתמכות יתר על הקונוונציות של השפה הטבעית.

ראו גם

• קטגוריה (פילוסופיה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקטגוריות בוויקישיתוף