הקופסה הכחולה
הקופסה הכחולה הוא כינוין של קופות איסוף תרומות עבור הקרן הקיימת לישראל, אשר שימשו הן אמצעי מעשי לגיוס כספים והן כלי חינוכי להטמעת האידאולוגיה הציונית. הקופסה הכחולה הייתה ברבות השנים לסמל ולמותג של הקרן הקיימת לישראל ושל הציונות.
הקק"ל נוסדה בקונגרס הציוני החמישי ב־1901, כשיעודה איסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. שני האמצעים העיקריים לאיסוף הכספים היו הקופסה הכחולה ובולי קק"ל (שהונפקו החל משנת 1902).
הפרופסור והרב צבי הרמן שפירא, אבי רעיון הקרן הלאומית, הציע לעמיתיו כבר בשנת 1884 את השימוש ב"פושקע" (יידיש: קופסת פח) להתרמה לטובת הקרן. שפירא הציג את רעיון הקרן בקונגרס הציוני הראשון, ב-1897, אך נפטר ב-1898, בטרם זכה לראות בהתממשותו.
גם חיים קליינמן מגליציה הציע שיטה זו לאיסוף התרומות. במכתבו לעיתון הציוני "די ולט" הוא סיפר כי בעקבות פרסום ההחלטה על הקמת הקק"ל הציב בבנק בו עבד קופסת התרמה ל"קרן לאומית" ויוזמתו זכתה להיענות רבה.
בשנת 1904 החל ייצור תעשייתי של הקופה בישראל, שזכתה לכינוי "הקופסה הכחולה" בשל המתכת הכחלחלה שממנה יוצרה הקופה הראשונה. היצרן הראשון של הקופסאות הכחולות בארץ הוא אלפרד זלצמן, יהודי אוסטרי שהיגר ארצה פתח בשכונת בקעה בירושלים מפעל ליצור מוצרי פח והיה ליצרן הרשמי של הקופסאות הכחולות, שלפני כן יוצרו בחו"ל. אלפרד זלצמן היה מותג רציני, שבין היתר ייצר גם קופסאות למפעלי הביסקוויטים הנוסטלגיים 'פרומין' ו'הדר'".[1].[2]זלצמן בנה את ביתו לא הרחק ממסילת הברזל ותחנת הרכבת - וילה בתכנון האדריכל פריץ קורנברג. חזית המבנה פנתה לדרך בית לחם ומאחור תכננו וילהלם הקר ואליעזר ילין, בשיתוף עם קורנברג, מפעל גדול למוצרי פח שבו יוצרו בין השאר "הקופסאות הכחולות"[3]. זלצמן בחר להעסיק במפעל הפח שלו פועלים יהודים וערבים, וכך ביקש לקרב בין הלאומים, ולהראות שיהודים וערבים יכולים לחיות ולעבוד זה לצד זה. ברבות השנים נסגר המפעל, אך מוצריו ממשיכים להימכר היום בשוק העתיקות בסכומים גבוהים במיוחד. עד היום חתימת שלו א.זלצמן על הקופסאות הכחולות מעידה על גיל הקופסאות ועל הסיפור החלוצי שמאחוריהן.[4]
החל משנת 1904 יוצרו קופסאות שנשלחו לקהילות ברחבי העולם היהודי, ונפוצו ברבים מהבתים וממוסדות החינוך היהודיים. השימוש בקופסה הכחולה התקבל והתפשט במהרה, גם משום היותה בת דמותה של קופת הצדקה המקובלת מדורי דורות בתרבות היהודית. עד מלחמת העולם השנייה הופצו באירופה כמיליון קופסאות.
בשלושת העשורים הראשונים לקיומה לא היה עיצובה של הקופסה אחיד. קופסאות רבות נשאו מגן דוד ואת הכיתוב "קרן קיימת לישראל" על רקע כחול, אך בשלל עיצובים וגוונים. היו גם קופות בצבעים אחרים, למשל לבן או נחושת. מלבד קופסאות פח יוצרו גם קופסאות בציפוי עור (בגרמניה) ואף קופסאות נייר מתקפלות (במרכז אירופה). בשנות השלושים עוצבה "הקופסה החדשה" - הקופסה הרשמית בעיצוב המוכר - קופסת פח שמצידה האחד מגן דוד, מצידה השני מפת ארץ ישראל בצבע לבן על רקע כחול, השטחים שנרכשו על ידי הקק"ל מסומנים על גבי המפה, והכיתוב "קרן קיימת לישראל" בתחתיתה.
בבתים ובמוסדות חינוך רבים נוהל טקס שבועי סביב הקופסה הכחולה, כאשר ילדים עודדו לתרום חלק מדמי הכיס שלהם, תוך השתתפות פעילה של הוריהם ומחנכיהם. מנהג זה חינך להשפעה ישירה של כל יהודי על עתיד העם בארצו ותרם תרומה עצומה לחיזוק הקשר בין יהודי הגלויות השונות לארץ ישראל. הקופסה הייתה לסמלו של קשר זה, התגלמות התאחדותו של העם הפזור סביב תקוות הגאולה במולדת.
גם בארץ ישראל ניצבה הקופסה בכל כיתה, וטקס התרומות השבועי נמשך גם לאחר קום המדינה. שיר הילדים הפופולרי "דונם פה ודונם שם" שחיבר המחנך העברי יהושע פרידמן על פועלה של הקק"ל ("אספר לך הילדה, וגם לך הילד, איך בארץ ישראל אדמה נגאלת: דונם פה ודונם שם, רגב אחר רגב – כך נגאל אדמת העם מצפון עד נגב"), בלחנו של מנשה רבינא,[5] הושר בבתי הספר ובגני הילדים במשך עשרות שנים. "על־פי המנהג, בימי שישי, בטקס קבלת שבת, ובערבי חגים וראש חודש היו הילדים ניגשים בזה אחר זה ביראת קודש לשולחן שעליו עמדה הקופסה הכחולה, משלשלים את מעותיהם ושרים את שירו של י' פרידמן".[6]
ברבות השנים ועם התבססותה של מדינת ישראל דעך המנהג והקופסאות הכחולות נעלמו מהנוף החינוכי. בשנות ה-2000 הקק"ל מנסה להחיות את המותג ומאפשרת רכישת קופסאות כחולות במחיר סמלי.
באוקטובר 2006 התקיימה בשדרות רוטשילד בתל אביב תערוכת "קופסה בשדרה" - דגמי קופסאות כחולות בממדי ענק, אשר עוצבו על ידי אמנים שונים, ויועדו למכירה שהכנסותיה יופנו לשיקום היערות בצפון הארץ שניזוקו משרפות בעת מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006.
קופסאות כחולות מקוריות מוצגות בתצוגת קבע במוזיאון מועצת העם ומינהלתה אשר בבית קק"ל בתל אביב.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
-
-
"הקופסה הכחולה" בשנת 2006 -
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ללכת על כל הקופה - הסיפור שמאחורי הקופסה הכחולה, באתר קרן קיימת לישראל (כולל גלריית צילומי קופסאות ממדינות ותקופות שונות)
- מתיה קם, הקופסה הכחולה, מתוך "הקמת הקרן הקיימת לישראל", באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ג. קרסל, הקופסה הכחולה ויוצרה, דבר, 14 בינואר 1982
- אריה לינדנבאום, בולים | חוזרת הקופסה הכחולה, דבר, 23 בדצמבר 1983
- שמואל, רשבסקי, הקאמבק של הקופסה הכחולה, באתר הארץ, 12 ביוני 2007
- סיסיליה מאיר, הקופסה הכחולה, בתוך "דין פרוטה... קופות חיסכון מימי קדם ועד ימינו", סקירת תערוכה במוזיאון ארץ ישראל, מאתר קולקט
- אפרת פרידלנד, צילומים מתערוכת "קופסה בשדרה"
- קופסה בשדרה, באתר nrg, 8 באוקטובר 2006
דונם פה ודונם שם, שירם של יהושע פרידמן ומנשה רבינא
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יובל חנינוביץ', יש לכם בבית קופה כחולה ומיוחדת? שתפו אותנו, באתר ynet, 30 במאי 2023
- ^ The tribal route, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ דוד קרויאנקר, גם הם היו חלוצים, באתר הארץ, 18 באפריל 2006
- ^ הנה באה הרכבת - ממתחם התחנה הראשונה לשכונת בקעה, באתר www.maslulim-israel.co.il
- ^ מילות השיר "דונם פה ודונם שם" והאזנה לו, באתר זמרשת.
- ^ עוז אלמוג, הצבר – דיוקן, תל אביב: עם עובד ('ספרית אופקים'), תשנ"ח 1998, עמ' 92. וראו גם: נתן שחר, שיר שיר עלה-נא: תולדות הזמר העברי; עריכה: זהבה כנען ושמעון ריקלין, מושב בן שמן: מודן, תשס"ז; אורן יפתחאל, '"אנו מייהדים אותך מולדת": על נכותו של הפטריוטיזם הישראלי בזמר ובנוף', בתוך: אבנר בן-עמוס ודניאל בר-טל (עורכים), פטריוטיזם: אוהבים אותך מולדת, תל אביב: דיונון, 2004, עמ' 255.